"רק שבתו יתן ורפא ירפא" – מכאן שניתנה רשות לרופא לרפאות (ברכות ס,א;ב"ק פ"ה,א)

רשות זו מאפשרת לרופאים לגעת בגוף האדם למרות היותו יצירה אלוקית, ומציבה את הרפואה בכלל חובת ההשתדלות האנושית בעוה"ז, וכנגד הגישה "ה' היכה –ה' ירפא...". ואף שבשביל להציל חיי אדם חובה לעשות כל השתדלות ומה אפוא הרשות שניתנה? –יש מסבירים שהרשות מאפשרת ליטול שכר (תו"ש, שע"ו) ואין זה פוגם במצווה שבדבר, אלא-אם עושה זאת הרופא לשם רווח מכובד...

אלא שכתב הרמב"ן והביאו השו"ע להלכה: "הרופא, אסור ליטול שכר החכמה והלימוד, אבל שכר הטורח והבטלה מותר" (יו"ד,של"ו,ב). משמע אפוא שאין להפריז במתן שכר הרופא, מעבר לשכר המקובל והממוצע במשק. אלא שמקובל לשלם יותר עבור הוצאות הרפואה (הרמ"א בחו"מ,רס"ד,ז) וכתבו הפוסקים שמאחר וההכשרה המקצועית ברפואה דורשת הכנה מרובה, יש צורך לעורר מוטיבציה. וכתב הגר"מ פיינשטיין: "ומאחר שכמעט אין אחד שמוכן לטרוח ולהוציא ההוצאות הנדרשות להיות רופא בלי שידע שיהיה מותר לו לקבל שכר כזה שנותנים, הוי ממילא כאלו התנו מעיקרא שיתנו להם שכר כזה" (אג"מ,יו"ד,ד,נ"ב).

רשות זו מתבטאת גם בדיני נזיקין: "החובל בחבירו חייב בחמישה דברים: נזק, צער, ריפוי, שבת ובושת" והוצאת הריפוי כוללת את ההוצאה עצמה ותשלום שכר הרופא. ומבואר בגמרא שהחובל אינו רשאי לומר לנחבל: אביא לך רופא בחינם. זאת משום ש"אסיא דמגן במגן –במגן שוה" =רפואה בחינם -שווה בהתאם, ומסביר הרא"ש (ובנו הטור) שבהעדר שכר עלול הרופא להיות פחות יסודי.

עם זאת, הצד המרפא יכול להוזיל את התשלום מהמקובל, ואף לוותר עליו כליל (שבות יעקב,א,פ"ו) אבל החולה חייב להציע תשלום. 

ובזמננו שיש רפואה ציבורית וקופת חולים, יש לדון בכל מקרה לגופו, מתי יש משמעות לטיפול פרטי ומתי אין זה הכרחי. ובכל מקרה, על הרופא להיזהר מהפיכת מקצועו לעושר השמור לבעליו...