הגמ' אומרת שכשם שיש מצווה לומר דבר הנשמע, כך יש מצווה לומר דבר שאינו נשמע.

פעם שמעתי הסבר לאימרה זו, שאין הכוונה שאדם ישב בבית כמו גולם במקרה שיודע שתוכחתו לא תהיה מקובלת על אדם מסויים שעבר עבירה.

אלא שילך לביתו של אותו אדם, ישב שם כמה דקות בשקט, מבלי להוציא אף מילה מפיו, ולאחר מיכן ילך לדרכו, ובכך יקיים את מאמר חז"ל הנ"ל.

ויתכן שאותו אדם עבריין יתעורר -כתוצאה מאותה סיטואציה יחודית- לפשפש במעשיו, או לחילופין לשאול את זה שישב אצלו מהי מטרת בואו, אך גם אם לא תהיה תועלת מעשית -מכל מקום הוא קיים את מאמר חז"ל הנ"ל, מאמר שלא מקימים אותו בישיבה פסיבית בבית.

ואגב עניין  היחס  ליהודי שאינו שומר תורה ומצוות-

יש יהודים שומרי תורה ומצוות שבכל בוקר כאשר רואים את השכן שלהם בדרך לנסיעה אומרים לו  "נסיעה טובה" ומתוך שיגרת הלשון אומרים לו זאת אף בשבת, וזו טעות, כי יש כאן בעייה של חיזוק ידי עוברי עבירה.

בעיה נוספת- יש מעבידים ובעלי עסקים שמעסיקים גוים, וכאשר יש להם שמחה משפחתית- כגון בר מצווה לבנם-הם מזמינים לשמחה גם את הפועלים הגוים שלהם, ואף שאין כאן בעיה הלכתית ספציפית, בכל זאת יש כאן בעייה לרוח ההלכה, היות שהשתתפות יחד בשמחות מביאה לידי קירבה, והתורה חזרה בכמה מקומות על כך שאין לבוא עם הגוים לידי קרבה.

יכול להיות גם מצב הפוך-אדם שיש לו חברים גויים והם מזמינים אותו לסעודת חג המולד- זו בעייה גדולה ללכת לשם, מדובר בסעודה שנעשית לשם עבודה זרה, ויש בה מוטיבים הלקוחים מעולם הנצרות.

הערה נוספת-אדם שיש לו שכנים שאינם שומרי תורה ומצוות, והוא עובר ליד ביתם בשבת ומריח ריח של תבשיל, וברור לו שהתבשיל נתבשל בשבת, אסור לו להריח אותו, כדין כל הנאת  מעשה שבת בשבת, והנאת ריח נחשבת להנאה, כמו שמצינו בנוגע לברכות הנהנין.