האם נתוני השטח מכתיבים את העתיד?

איך ניתן לשנות את העתיד בהווה?

   לְמַעַן תְּסַפֵּר בְּאָזְנֵי בִנְךָ וּבֶן בִּנְךָ אֵת אֲשֶׁר הִתְעַלַּלְתִּי בְּמִצְרַיִם... וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי ה': (שמות י' ב').

   בפרשת השבוע פרעה מקבל שלוש מכות נוספות - ובזה הוא בעצם מסיים את הקורס הנפלא של 'עשרת המכות', ויש לציין שהקורס נתן בו את אותותיו והמסר המיוחל חדר לליבו ובמכת בכורות הוא קם והכריז באמצע הלילה על שחרור בני ישראל, וזה המקור לשיר המפורסם "פרעה בפיג'מה באמצע הלילה..." - שהרי זה ממש היה כך, וכדלהלן:

   בחצות הלילה היכה ה' כל בכור וגדול במצרים והחגיגה הייתה רבה, הרעש וההמולה הגיעו עד ארמון המלוכה והקיצו את פרעה משנתו, ומשנת ישרים רמה - נחת פרעה לעומק הטרגדיה הלאומית והקייטנה האישית שעברה על כל משפחה מצרית, ולפתע פרעה נזכר שגם הוא בכור וכנראה הוא הבא בתור!

   פרעה זינק מיד ממיטתו והחל להכריז בחוצות קריה ועיר מכיכר תחריר ועד קהיר "שעם ישראל חופשי לעצמו ויכול לעבוד את אלוקיו כרצונו", ופרעה לא הסתפק בהכרזה הזו והוא חיזר אחר משה ואהרון שיתפללו לה' שיציל אותו ממוות בטוח, לפני שמלאך המוות יגיע אליו ויעלה גם אותו בסערה השמימה, כמו שעשה לשאר הבכורות.

   ומובא בחז"ל שפרעה היה בצער גדול וצעק ובכה והתחנן לעם ישראל שיֵצאו, ונשמע קולו עד ארץ גושן. אך עם ישראל לא התייחס אליו - גם כאשר הצטרפו לזעקתו כל עבדיו ואנשי מצרים, והתחננו לעם ישראל שירחמו עליהם ויֵצאו לאלתר (תרגום יונתן י"ב ל"א - ל"ד).

   עד כאן ההיסטוריה המפורסמת, שבקיא בה כל תינוק וישיש ונער וקשיש. ומדוע העלינו זאת לבמה וחידדנו את פרטי המאורע? מפני שמסתתר כאן יסוד אביר ואדיר עם מסר כביר ונדיר, שהוא סוד הגאולה ויסוד ההישרדות במלחמה הגדולה, המלחמה עם היצר הרע.

   כדי להבין את כוונת המשורר, ננסה רגע להתעמק בעשר דקות שהיו לפני מכת בכורות, ונשחזר את מה שארע אז בארמון המלוכה.

   ובכן, הלילה פרס את כנפיו ועת השינה הגיעה, פרעה נכנס לחדר השינה והשתחל לתוך הפיג'מה, לאחר מכן הוא הכניס לפטיפון תקליט רגוע בערבית, כיון את השעון מעורר (התרנגולת), התכרבל בסמיכה המלכותית, ורוחו החלה לשוטט בעולם הדמיון.

   אה... אין כמוני... אני מלך (ללא כיפה) השולט בכיפה... כולם כפופים למרותי... המצריים בטוחים שאני אלוקים... אפילו אלוקי היהודים לא מצליח להכריח אותי לשלוח את עמו. שורה תחתונה: אין חשוב כמוני בכל העולם.

   פרעה היה בטוח שזו המציאות - והמחשבה הזו עשתה לו נחת, והוא נרדם עם חיוך מתוק על הפנים.

   והנה כהרף עין המצב התהפך! אין בית שאין בו מת! זעקות! צרחות! פרעה בפיג'מה באמצע הלילה... פרעה צורח ובוכה ושואג וקולו נשמע עד גושן - ועם ישראל לא מתייחס אליו, והוא מתרוצץ ומחזר אחר משה ואהרון שנואי נפשו - מתוך ידיעה שחייו תלויים רק בתפילתם!

   לא יאומן! בין רגע העסק התהפך מאה שמונים מעלות, ומדמיון פורה ועשיר המצב נהיה נורא, והצער והיגון הקיפו אותו מכל פינה.

   ברשות הקוראים החביבים נתאמץ לחדד יותר את הרגעים המקסימים הללו שעברו על פרעה, ונתעמק בעוצמת הבושה שהוא חווה באותם רגעי אימה 'נפלאים'.

   ובכן, כולנו יודעים שלא מזמן פרעה איים על משה ואמר לו "הִשָּׁמֶר לְךָ אַל תֹּסֶף רְאוֹת פָּנַי - כִּי בְּיוֹם רְאֹתְךָ פָנַי תָּמוּת, ומשה אישר את העסקה והשיב לפרעה "כֵּן דִּבַּרְתָּ, לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ" (שמות י' כ"ח - כט). והנה לא חולף זמן רב ופרעה מחפש את משה בנרות - וגם שם הוא לא מוצא אותו, והוא מתחנן לעם ישראל שיפעילו בשבילו פרוטקציה ויסדרו לו פגישה דחופה עם משה, כדי שיתפלל עבורו שלא ימות. ועם ישראל שומע את תחנוני פרעה, ו...מתעלם ממנו.

   האם פרעה אי פעם חלם שהוא ייקַלע לכזו קומדיה? סליחה! לכזו טרגדיה?

   המסר העולה מכאן חד וברור כראש הגפרור ולא ניתן להזיז ולהסיט ממנו אפילו גרגר ופירור, וניתן לסכם אותו בשלושה מילים. "הַנִּסְתָּרֹת לַה' אֱלֹקֵינוּ" (דברים כ"ט כ"ח).

   פירוש: העתיד אינו תלוי כלל בנתוני השטח ולא בחיל ולא בכוח, לא בזרוע ולא במוח, גם לא בכמות היועצים והמעריצים, ואפילו לא בכמות השטרות והמזומנים.

   העתיד נעשה אך ורק כפי מה שמחליט ה', וההווה הזוהר לא סותר שהעתיד יכול להיות חלילה קודר, כפי שראינו אצל סניור פרעה. מצד שני, אותו דבר גם להיפך! ההווה השחור והקודר - אינו סותר כלל שהעתיד יכול להיות ורוד וזוהר, שהרי ישועת ה' כהרף עין.

   יש צרות חלילה? האסונות מתגברים? אויבי ה' נוגחים בתורה ויוצאים חוצץ כנגד הקדושה? נבחרי העם מתעבים את התורה ולומדיה ונלחמים בקומץ בחורי הישיבות וחובשי המגבעות? היהדות נדחקת הצידה והישועה לא נראית באופק?

   אין צורך להיבהל! הרי לאורך כל ההיסטוריה ראינו שהישועה והניצחון באו ברגע, ללא קשר כלל לנתוני השטח. פרעה ועמו שלטו ורדו בישראל זמן רב, אך בין רגע המצב השתנה ובני ישראל הפכו לבני חורין וזכו על הים לביזה ענקית, וכל המצרים התערבלו ונמוגו בגלי הים. גם המן היה בטוח שעם ישראל עומד להימחק ביום אחד טף ונשים וזקנים, ולפתע הקערה התהפכה וממשתה היין הוא המריא 50 אמה ונתלה על העץ "שהוא הכין למרדכי אויבו", ועוד מרדכי קיבל במתנה את בית המן. אותו דבר היה עם סנחריב מלך אשור. סנחריב הכין גדוד של 185,000 חיילים שיעזרוהו להילחם בחזקיהו המלך, והנביא מאריך לתאר איך סנחריב עשה צחוק מחזקיה ודלות כוחו וצבאו – וסנחריב היה בטוח שהניצחון הוא שלו (עיין מלכים ב' פרק י"ט), אפילו חזקיהו המלך קרע בגדיו ולבש שק - מתוך ידיעה שמבחינה גשמית הקרב אבוד, אך מצד שני חזקיה סמך ביטחונו על ה' והרבה בתפילה. ומה קרה בסוף? הלילה ירד והמלאך היכה את 185,000 חיילי אשור, וברגע אחד חזקיהו ניצח בקרב - קרב שכלל לא היה מעורב בו!

   הוא אשר אמרנו. לאורך כל ההיסטוריה הישועה הגיעה ברגע אחד - והמעבר מחושך לאור היה כהרף עין, ונתוני השטח כלל לא הגבילו את הבורא לבצע את הצעד הבא. וכעת אנו מגיעים לסוד הגדול:

   מבואר בגמרא שהמסלול הזה יהיה ממש כך גם בתקופתנו, תקופת ביאת המשיח. פשוט כל הנתונים יעמדו לרעתנו - וירַאה כביכול שבורא עולם מתעלם מנבחרי עמו ועמלי תורתו ומקיימי מצוותיו, כאשר אויבי ה' ושונאי תורתו ינסו למזער את התורה ולומדיה ומקיימי מצוותיה, כן כן, ממש מה שאנו חווים היום. נציין רק שהגמרא מגלה לנו שהמצב יהיה כל כך מורכב עד כדי כך שאנשים יתייאשו מהגאולה ח"ו ולא יתנו לה סיכוי, אך כשיגיעה הזמן הקשה הזה - פתאום יבא המשיח ותחל הגאולה, כנגד כל הנתונים! (סנהדרין צ"ז א').

   ולמרות שאיננו נביאים ורוח הקודש רחוקה ממנו, כולנו מודים שאנו בתקופת הגאולה וכל רגע המשיח צריך להגיע, שהרי לכל הדעות התקיימו בנו כל סימני הגאולה המופיעים בתלמוד (שם). וגם בלי זה, הרי חובה עלינו להאמין בביאת המשיח, גם אם נראה לנו לכאורה שהוא מתמהמה. שהרי תאריך ביאת המשיח הינו עלום ונסתר, וכיון שהתאריך נסתר - כיצד שייך לטעון שכבר עבר? (רמב"ם על המשניות סנהדרין 'חלק', העיקר השנים עשר).

   [יש אומנם "זמני רצון" שעוברים עלינו מידי פעם, אך הם זמני רצון להקדמת הקץ - ולא הקץ עצמו, ואכמ"ל].

   עד כאן הפנמנו את העניין של הגאולה והחכמנו ביסוד של "כהרף עין", מתוך הבנה ברורה שלאורך כל ההיסטוריה ראינו שהעבר כלל לא חייב את העתיד ובעצם הבוס היחיד בעולם זה הבורא שעושה מה שחפץ, ללא שום מגבלה של נתוני השטח.

   אכן, זה "סוד הגאולה" שציינו בראש המאמר, שלמדנו ממה שארע במכת בכורות. אך ציינו גם שזה המפתח להצלחה במלחמת היצר. מה הכוונה?

   ובכן, עָשָׂה הָאֱלֹהִים אֶת הָאָדָם יָשָׁר (קהלת ז' כ"ט), וממילא בדרך ההיגיון - אין ליצר הרע סיכוי להפיל ולהפליל אותו.

   אך בל נשכח, לאדם יש שתי שערים שבאמצעותן ניתן לחדור אליו. שער אחד זו 'הנפש הרוחנית', והשער השני זה 'הבשר הגשמי'. אלא שיש הבדל עצום בין השנים. בחלק 'הנפש' האדם כמלאכי השרת, זך ורוחני. אך בחלק של 'הבשר הגשמי' האדם ככל הבהמות, עם תאוות ורצונות ויצרים (הרמב"ן בראשית ו' ג').

   ויצר הרע יודע שלשַׁער 'הנפש' של האדם אין לו גישה, ומשום כך הוא לא יכול לפתות את האדם למרוד בה' כבר במכה הראשונה.

   אך מצד שני יצר הרע יודע שלאדם יש שער נוסף, 'שער גשמי' המבוסס על תאוות ורצונות ויצרים ככל הבהמות, ואת הפִּרצה הזו היצר מנצל - ומשם הוא חודר לאדם, ורק לאחר שהיצר כבר חדר פנימה וקיבל דריסת רגל, רק אז הוא מעלה את המינון ומנסה להכשיל את האדם גם בעבירה שקשורה 'לנפש', למרד בה' רח"ל.   שהרי אז האדם כבר נכנס למסלול שנקרא 'אומנות היצר', כפי שאומרת הגמרא "כך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך, עד שאומר לו עבוד עבודה זרה - והולך ועובד" (שבת ק"ה ע"ב).

   שמתם לב איך התנסחה הגמרא?! כך אומנותו של יצר הרע! כן כן, זה פשוט אומנות. לחדור דרך התאווה - ולכבוש את האדם לאט לאט, עד שהאדם ניטמא וקדושתו נפגמת ונפשו וחשיבתו מתעוותים, והוא מוכן גם למרוד בבורא ולעבוד עבודה זרה.

   ואיך מתחיל כל העסק? יצר הרע אומר לאדם 'שמבחינה מסחרית' העבירה כדאית. אם תגנוב - יהיה לך עושר ואושר... אם תתנקם באלמוני - החבר'ה יתלהבו מתעוזתך ויכבדו אותך יותר... אם  תלך לעבודה על הבוקר ותתעלם מתפילת שחרית - תספיק לעשות שעות נוספות... אם תזלזל בכשרות - לא יהיו לך מגבלות בבחירת מסעדה כלבבך...

   שורה תחתונה: יצר הרע מנסה להנדס לאדם את האושר העתידי באמצעות עבירות בהווה - ואט אט הוא מגדיל את המינון, והכל כדי להוביל אותו לעתיד גשמי יותר נוח ונעים. ומה התרופה כנגד היצר? להתעמק במכת בכורות!

   ככל שהאדם מעמיק בנתוני מכת בכורות - הוא מבין ומפנים ותופס וקולט שהעתיד כלל לא תלוי בהווה ונתוני השטח אינם מחייבים כלל את הרגע הבא, ובעצם הבוס היחיד שקובע מה יהיה בעתיד - זה אך ורק מלך מלכי המלכים.

   להתעמק בכך שאפילו פרעה הננס החמוד ששלט במצרים וכל העולם - גם הוא לא הצליח להנדס את עתידו, וברגע שהבורא החליט עבורו את המהלך - כך בדיוק קרה על אפו וחמתו כנגד כל נתוני השטח, ובעצם כל השיטה שפרעה פיתח וניסח 'מי ה' אשר אשמע בקולו', השיטה הזו הביאה עליו עשר של מכות וגרמה לו ולעמו חורבן עצום.

   אחרי שהבנו כל זאת, הגיע הזמן להעלות לבמה את הידיעה הנכבדה שלימדונו חכמנו "שכל מזונותיו של אדם קצובים לו בכל שנה" (ביצה ט"ז ע"א), ומבארים חז"ל שזה מדבר על כל צרכיו הגשמיים של האדם - הן מזונות הגוף והן מזונות הנפש (שיעורי דעת, מהר"ל ועוד). הבריאות והפרנסה, השמחה והאושר והעושר, כמות החיוכים וחלילה החיכוכים, הסך השנתי לזה קצוב וחתוך - ואי אפשר לשנות את המאזן הזה.

   ממילא כאשר האדם עושה עבירה חלילה, הוא לא מרוויח מכך שום הנאה נוספת. שהרי אם ההנאה הזו נקצבה עבורו בראש השנה, בורא עולם ידאג שהיא תגיע אליו בהיתר. מצד שני אם ההנאה הזו לא נקצבה עבורו, האדם יכול לעשות שמיניות באוויר - וזה לא יעזור לו, [אלא שיתכן והבורא יתן לו בינתיים את ההנאה "מחוץ לתקציב" שנחתך עבורו, שהרי הבא ליטמא פותחים לו (שבת ק"ד ע"א), אלא שכנגד זה הבורא נותן לו גם ייסורים שיקזזו לו את ההנאה. לדוגמא: הגניבה הכניסה כסף? זה יצא על טיפולי שיניים. וכי זה נקרא 'עסקה משתלמת'? גם לסבול וגם לחינם? האם אדם מוכן שיתנו לו מכות שיזקיקו אותו לטיפול רפואי ושיקומי – ובתמורה לכך יממנו לו את הטיפול הרפואי?].

   ועל פי זה מסביר הסבא מסלבודקה את מה שאמרו חכמנו ז"ל 'החוטא אין לו אלא חטאו'. שהרי מה שקצוב לאדם - יגיע אליו בסופו של דבר בהיתר, מצד שני מה שלא קצבו לאדם - לעולם לא יגיע אליו, ואם זה יגיע – הבורא יקזז לו את זה עם ייסורים, ובנוסף לכך הוא ייענש על העבירה בעולם הבא. אם כן מה יצא לאדם מהעבירה? עבירה בלבד! ללא שום תועלת והנאה גשמית!!!

   מי שמבין שהנדסת איכות חייו והנאותיו העתידיות כלל לא נמצאות בידיו, יצר הרע לא יכול לרמותו ולהוליכו שולל ולספר לו שבידיו לשפר את עתידו לטובה - אם יעשה עבירה כזו או אחרת. יצר הרע בכלל לא יכול לנהל איתו משא ומתן באמצעות הקלף של  'כדאיות עתידית', ואין לו שום שער ודלת להיכנס לאותו יהודי טהור ולשכנע אותו שיחטא חלילה.

   האמת היא שמי שעיניו בראשו ושכלו פעיל ומוחו יעיל, יודע שלא רק מכת בכורות מלמדת אותנו את המציאות שהעתיד לא בידי האדם. הרי ההיסטוריה זרועה ברבבות ראיות לנושא הזה, ולמען חידוד המסר נציין את שארע לרוטשילד שננעל בכספת בזמן שירד להשתעשע עם אוצרותיו, וכשהוא תפס את שארע לו, הקיז דם מגופו וכתב על קיר הכספת "אני רוטשילד מתתי ברעב"! כזה ניגוד מילים, רוטשילד ורעב, מי חלם? אך בורא עולם החליט שזה יהא המהלך, וכל עושרו הרב לא עזר לו מאומה לשנות את גזירת הבורא על עתידו.

   יהודי יקר! אתה בכל אופן רוצה לשנות את עתידך ולשדרג את רמת איכות חייך?! אל דאגה, יש דרך נפלאה לעשות זאת - גם מבלי להיכנס לעולם העבירות היצרים והתאוות. איך קוראים לאותה דרך? קדושה וטהורה, תפילה וריבוי תורה, ותוספת דקדוק במצוות.

   רק באמצעות התעלות רוחנית משתנה המאזן הרוחני, וממילא זה משפיע גם על מינון ואיכות הגשמיות שלנו בעתיד.

   שהרי לימדונו חכמנו ז"ל את הכלל "משנה מקום (רוחני) משנה מזל (גשמי)", וכבר גילו לנו חכמי התורה בפרשתנו "שלא חשוד מלך המלכים לעכב מהאדם את הטובה המגיעה לו - אפילו רגע אחד" (רש"י והרא"ם ועוד, שמות י"ב מ"א).

   מה דעתך לנסות את הכיוון הזה?