התבוננות "מדוע דווקא" לפרשת בא, מאת אי"ם

  י,א: למען שִתי אותותי אלה בקרבו: ש: מדוע דווקא 'שִתי' ולא 'אשים'? ת: האותות והמכות שעשה ה' במצרים נעשו לאבן יסוד באמונה בה' ובכוחו הבלתי מוגבל (כגון: "אשר שם במצרים אתותיו ומופתיו בשדה צען"; תהלים עח,מג). משמעות 'שִתי' היא עשייה יסודית ותשתיתית, לכן ה' מודיע לפרעה באמצעות משה, כי המכות שקיבל ויקבל ישמשו כאות וכאחד מאבני היסוד של האמונה בכוח ה'.

  י,ה: וכסה את עין הארץ: ש: מדוע דווקא 'עין הארץ' ולא רק 'הארץ'? ת: כאשר מכסים את העין אין אפשרות לראות. לא כל העולם כוסה, שהרי הארבה הונח "בכל גבול מצרים" (פסוק י"ד) בלבד, אך למצרים נראה כאילו כל העולם חשך (פסוק ט"ו), כאילו עיניהם כוסו. הביטוי חוזר על עצמו כאשר בלק מזמין את בלעם לקלל את ישראל, ומדווח לו כי הִנֵּה כִסָּה אֶת-עֵין הָאָרֶץ (במדבר כב,ה; כב,יא), כלומר עבור בלק העם נראה כהמון רב המכסה את כל הארץ, כאילו עיניו כוסו מראות את יתר הארץ.

  י,כז: ולא אבה לשלחם: ש: מדוע דווקא 'אבה לשלחם' ולא 'שלחם'? ת: בכל יתר המכות פרעה לא שלט בהתנגדותו לשילוח העם כי ה' חיזק את ליבו. לאחר מכת חושך לב פרעה אמנם שוב חוזק על ידי ה', אך הפעם גם הוא עצמו לא רצה לשחרר את העם כי נפגע מדיבורו של משה אליו ("גם אתה תתן בידינו זבחים ועולות"; פסוק כ"ה), לכן הוא מצווה את משה שלא יראה יותר את פניו (פסוק כ"ח).

  יג,טז: והיה לאות על ידכה: ש: מדוע דווקא 'ידכה' (עם הא) ולא 'ידך'? ת: בציווי הראשון נאמר וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ (פסוק ט'), והכוונה לכל אחד ואחד (לך ... ידך) ולכן נאמר בַּעֲבוּר זֶה, עָשָׂה יְהוָה לִי, בְּצֵאתִי, מִמִּצְרָיִם (פסוק ח') וכן כִּי בְּיָד חֲזָקָה, הוֹצִאֲךָ יְהוָה מִמִּצְרָיִם (פסוק ט'), ואילו כאן נראה שהפנייה היא אל העם כולו (כִּי בְּחֹזֶק יָד, הוֹצִיאָנוּ יְהוָה מִמִּצְרָיִם; סוף פסוק ט"ז), כאילו התכוונה התורה לכתוב 'ידיכם', אך כיוון שהאות הונח על יד אחת נכתב 'ידכה', שלא כמו באות שהונח בין העיניים, שהרי האות מונח בין שתי עיניים, לכן כאן אין צורך לכתוב 'עיניכה', כי המילה כבר באה בריבוי, 'עיניך'.