כיצד מזככים את הנשמה?
נכתב על ידי DL2000, 25/12/2013
כיצד מזככים את הנשמה ?
היה זה ביום בהיר אחד. מצרים, האימפריה של המזרח התיכון והעולם כולו בנשיאותו של הנשיא פרעה, עוברת
מהפכה. משה רבנו, המבוקש מספר אחת במצרים, מאיים על פרעה, כי אם לא ישחרר לחופשי את כל עמו
המשועבדים תחת חסותו מזה מאות שנים, עתידה מצרים להיות צבועה כולה בדם.
פרעה צוחק ומסרב לשלח את העם, ואז מצווה הקב"ה את משה רבנו להכות ביאור ולהופכו לדם.
משה ניגש אל הנילוס ואז נעצר לרגע: "איני יכול לעשות זאת לנילוס. הרי הוא הציל את חיי בזמן שהייתי תינוק
בתיבה. אהרון אחי, אנא ממך אכה ביאור ממקומי". אהרון מכה ביאור ומצרים כולה נצבעת בדם אדמדם.
פרעה ממשיך להקשות את ליבו, והקב"ה מצווה את משה להכות בחול, על מנת לגרום לשפעת ה'שחין'.
משה רבנו נעמד מול החול וחושב שוב: "כיצד אכה את החול?! הרי היה הוא לי לעזר לקבור את המצרי! איני יכול
לעשות לו זאת. אהרון, אחי היקר, אנא אכה את החול בשבילי!". והנה כל מצרים מתמלאת בשפעת השחין.
המצרים רצים להתחסן בבתי המרקחת, אך התרופות לא עומדות כנגד השחין הקשה.
שואלים רבותינו: "מדוע לא אכה משה את המים והחול, וכי הם
מרגישים כאשר מכים בהם?! לא קורה להם מאומה כשמכים
בהם, לא יורד להם דם ואף עצם לא נשברת להם!?!"...
עונים רבותינו ואומרים: "אמת, אין החול והמים מרגישים כלל
רגשות. אך עשה זאת משה רבנו לצורך עצמו, על מנת שלא
יהפך לבו להיות כפוי טובה למי שעזר לו. ומי שנזהר שלא
להשיב רעה תחת טובה אף לדומם, מטהר ומזכך את נשמתו!".
מסופר על ר' אליהו לופיאן זצ"ל, שכאשר היה לעת זקנה, עשה
את דרכו, כמידי יום, אל הישיבה ב'כפר חסידים'.
באחת הפעמים התעייף ר' אליהו וביקש לנוח קמעא.
הבחין ר' אליהו בסלע גדול שעמד באיזור, ונשען הוא על הסלע
למשך כמה דקות, על מנת להרגיע את גופו התשוש.
לאחר שנח מהדרך והתרומם מהסלע להמשיך בדרכו, עצר הוא לפתע ועשה מעשה מיוחד במינו.
לעיני תלמידיו, הוא הוציא ממחטה מכיסו והחל לנקות את הסלע עליה ישב.
"רבנו", פנו אליו תלמידיו, "מדוע לנקות סלע הנמצאת באמצע הדרך? הרי היא מלוכלכת ככל הסלעים?!"...
או אז פנה אליהם ר' אליהו לופיאן זצ"ל ואמר: "דעו לכם, כי האבן הזו גמלה עימי טובה רבה ונתנה מנוחה
לנפשי, על כן, חייב אני להכיר לה הכרת הטוב. ואם תאמרו: 'וכי אבן מרגישה, שיש להכיר לה הכרת הטוב?',
אומר לכם: 'כי על מנת שישמור האדם על טוהר נשמתו וזכותה, זקוק הוא להכיר טובה לכל מי שנהנה ממנו,
ואף אם זו אבן דוממת ומלוכלכת באמצע הדרך. על כן, ניקתי אותה, כדי להרגיל עצמי להכיר טובה!".
אמרו אתם, מתי לאחרונה הוצאנו חולצה מגוהצת מהארון ונעמדנו לחשוב כמה עמלה והשקיעה האשה שלנו
בכיבוס החולצה, בתלייתה, בגיהוצה – והנה אנו באים ומקבלים את החולצה 'על מוכן'?!...
האם ניגשנו לומר לה על כך תודה רבה או שלבשנו אותה מיד ויצאנו מהבית?!...
האם אי פעם הודינו לנהג האוטובוס שלקח אותנו ליעד? ומה עם הספר שסיפר אותנו, האם רק שלימנו לו את
שכרו והלכנו או שגם דאגנו שלא להשחית את מידותינו ואמרנו לו: "תודה רבה, התספורת ממש נהדרת!"...
מסופר על ר' אליהו לופיאן זצ"ל כי כשהיה זקן ותשוש, אשר כל דקה יקרה בחייו ניצל הוא לתורה, ביקש הוא
באחד הפעמים מנהגו להסיעו למקום מרוחק.
"מהו המקום הזה?", שאל הנהג, ואז סיפר לו ר' אליהו ואמר: "היום, חוגג נכדו של הספר שלי בר מצוה, וכהכרת
הטוב שלי לספר שמספר אותי בקביעות, רוצה אני להופיע באירוע על מנת לשמחו ולהשיב לו את שכרו!".
אדם שמכיר טובה לכל מי שהיטיב עמו, ואף נזהר שלא להרוס ולקלקל חפצים שנהנה מהם בחייו, הוא זה שזוכה
לטהר את נפשו, כפי שטיהר משה רבנו את נפשו וכפי שטיהר ר' אליהו לופיאן את נפשו!.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
