התחלנו בחסדי ה' את ימי השובבי"ם 

המקודשים, אשר גדולי המקובלים שיברו 

על מעלתם וקדושתם, למנצלים אותם, 

וכפי שהבטיח המגיד ממזריטש זצ"ל, 

מגדולי תלמידיו של הבעל שם טוב זצ"ל: 

"כל דבר רוחני או גשמי יקל עליך להשיג 

דווקא בימי השובבי"ם". 

כל דבר שהיה חסר לך בחיים ולא קיבלת, 

כעת ישנם ימי רצון מיוחדים, ובתנאי 

שהאדם יקדש עצמו ויתחזק. 

אנשים רבים חושבים שבכדי להיות אדם 

קדוש וחשוב בשמיים צריך להסתגף 

ולהתענות הרבה, ולכן הם לא מתאימים 

למעמד זה של קדושים וטהורים. 

אך ישנו סוד עצום, פשוט וקל, אותו מגלה 

המקובל הרב יעקב עדס שליט"א, שאם 

ישתמש בו האדם בחייו יזכה להיות אדם 

גדול וחשוב בשמיים ע"י פעולה קטנטנה: 

וכך דברי הרב שליט"א: "יושבים להם שני 

אנשים בשיעור תורה ושומעים דברי 

אלוקים חיים. לכאורה, כאשר הם יגיעו 

לאחר 120 שנה לעולם העליון, הם 

אמורים לקבל שכר זהה. 

אך, דעו לכם רבותיי, שלעיתים רבות 

כאשר הם יגיעו לשמיים, כל אחד יקבל 

שכר שונה לגמרי מחבירו. 

האחד יקבל שכר כה אדיר וכבוד כה גדול 

בשמיים על שהיה בשיעור, ולעומתו, 

חבירו יקבל שכר פחות בהרבה ממנו. 

מדוע? מהי הסיבה? מה הסוד? 

עונה הרב עדס שליט"א: "דעו לכן רבותיי, 

הבחור הראשון, לפני שנכנס לשיעור, כיוון 

בליבו ואמר בפיו: "הריני בא לשמוע 

שיעור תורה כדי לקיים מצוות לימוד 

תורה ועל מנת שאעשה נחת רוח 

לבוראי" – הכוונה הזאת, המחשבה הזאת, 

מכפילה ומגדילה את שכרו לאין ערוך 

ולאין שיעור, לעומת חבירו שנכנס כך 

ישר לשיעור ולא כיוון על המצווה אשר 

עומד הוא אותה כעת לעשות.

הזוהר הקדוש כותב שכל האנשים שעבדו 

בבית המקדש היו אומרים לפני כל פעולה: 

"לשם קדושה", ומדוע? עונה הזוהר הקדוש 

ואומר: "בגין דישרי קדושה על ידיה 

ויתקדש ההוא עבידתא", תרגום: כדי 

שתשרה קדושה על ידיו ותתקדש אותה 

עבודה! – כאשר האדם מוציא מפיו שמתכוון 

בפעולה זאת לעשות המצווה כדי לקיים את 

רצון ה', מיד יורדת קדושה על האדם ושכרו 

בשמיים כפול ומכופל מאדם אחר שיעשה 

אותה מצווה בלא מחשבה.

אדם שנכנס לחנות רהיטים כדי לקנות 

שולחן חדש ואומר: "רבונו של עולם, הריני 

רוצה לקנות שולחן לביתי, על מנת שאוכל 

לאכול בו ולזון את גופי כדי לעבוד אותך, 

ובכדי שאוכל לשבת וללמוד עליו דברי 

תורה" – הקב"ה משרה שכינתו עלאדם זה 

ונותן ברכה בקניתו, כך שיקנה את המוצר 

הטוב ביותר אשר לא יפגם ולא ינזק עם 

השנים, ועתיד הוא לקבל שכר רב על כוונתו 

בקיום אותה מצווה. 

ברגע שאדם מכוון בכל פעולה שלו 

לעשותה לשם שמיים, לכבוד ה' – מיד 

יורדת קדושה על הפעולה והדבר מתברך. 

רבותינו אומרים שכאשר אדם נזקק חלילה 

לתרופות, לפני שלוקח התרופה עליו לומר: 

"יהי רצון מלפניך ה' אלוקי ואלוקי אבותיי

שיהיה לי עסק זה לרפואה, כי רופא חינם 

אתה", וישתה התרופה. 

מסופר שבאחד הימים הגיע אל הגאון ר' בן 

ציון אבא שאול זצ"ל, אדם שבור וכאוב 

שסיפר: "כבוד הרב, רב ומר מצבי, ברגלי 

יש 'פרונקל' ולכן מתייסר אני מאד מרגלי. 

יברך אותי הרב שאתרפא ויתן לי עצה על 

מנת שאגאל מייסוריי הנוראים". 

הרב בן ציון אבא שאול פנה אליו ואמר: 

"אם תאכל שמרים, ב"ה תתרפא, מפני 

שהשמרים הם כאנטיביוטיקה ל'פרונקל'". 

האדם הודה לרב מכל ליבו ושב לביתו. 

לאחר כמה ימים חוזר האדם אל הרב ואומר 

לו: "רבנו, לא רק שלא הועילו לי השמרים, 

אלא אדרבה, הורע מצבי מאז וגדל סבלי". 

שאל אותו הרב: "רק רגע, אמור נא לי, האם 

לפני שאכלת את השמרים אמרת את ה'יהי 

רצון שיהיה לי עסק זה לרפואה', שתיקנו 

חכמים, לפני לקיחת תרופות?. "לא", הוא 

השיב. "אם כן", אמר לו הרב, "וודאי 

שהשמרים לא יועילו, וכי השמרים מרפאים, 

הלא ה' יתברך הוא רופא ומרפא ועליך 

לבקש את עזרתו טרם לקיחת התרופה". 

חזר האדם לביתו אמר את הנוסח טרם 

לקיחת השמרים, ומיד אחר כמה ימים 

התרפא ה'פרונקל' שברגלו כליל, כלא היה!. 

לכן, אמרו רבותינו, כי טרם הליכת האדם 

לרופא עליו לומר תפילה קצרה: "רבונו של 

עולם, גלוי וידוע לפניך שרפואתי בידיך. 

יהי רצון שתתן עצה נכונה בלב הרופא 

לרפאותי" – או אז יזכה שהרופא יהיה שליח 

נאמן ומוצלח ויצליח לרפאו בקלות. 

לפני שהולך האדם לישון יאמר: "רבונו של 

עולם, הריני הולך לישון שיהיה לי כח 

באיבריי לעובדך" – ואז מקבל שכר הוא גם 

על השינה – אומרים רבותינו ז"ל. 

הגמרא מספרת שפעם אחת הלל הזקן הלך 

לבית המרחץ, וכשראוהו תלמידיו, אמר 

להם: "הולך אני לקיים מצווה!". 

"בכל דרכיך דעהו – והוא יישר אורחותיך"