מס' 1402, ערב שבת-קודש פרשת וישלח, י"ב בכסלו ה'תשע"ד (15.11.2013)

יוצא לאור על-ידי צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)

ת"ד 14 כפר חב"ד 60840, טל' 072-2770100, פקס: 03-9606169

עורך: מנחם ברוד        יו"ר: הרב יוסף יצחק הכהן אהרונוב

 עמדה שבועית

רוצחים משתחררים ופולארד נמק

שווּ לנגד עיניכם את הבעת פניהם של האישים המעונבים האלה, כששמעו את בקשת ישראל לשחרר את פולארד

השבוע הצהיר שגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, כי אין לצפות שיהונתן פולארד ישוחרר מהכלא בזמן הקרוב. "דרושות נסיבות מאוד לא-שגרתיות כדי שהנשיא ברק אובמה יתערב בניגוד להחלטת מערכת המשפט", אמר השגריר. "הנשיא ממעט להתערב בהחלטות מהסוג הזה במהלך כהונתו, ואין סיבה לצפות שהמקרה הזה יטופל אחרת מכל מקרה אחר".

אח, איזה ניסוח דיפלומטי מאופק. כבר עשרים ותשע שנים (!)פולארד נמק בכלא. הוא האדם היחיד בהיסטוריה של ארה"ב שריצה פרק זמן ממושך כל-כך על ריגול בעבור מדינה ידידותית. בשנה האחרונה הורע מצבו הרפואי והוא אושפז חמש פעמים, ובכמה מהמקרים נשקפה סכנה לחייו.

אישים בכירים אמריקנים הביעו בעת האחרונה תמיכה בשחרורו, ובהם שרי החוץ לשעבר קיסינג'ר ושולץ, ראש הסי-איי-אי לשעבר ג'יימס וולסי, ואחרים, המכירים מקרוב את החומר החסוי הנוגע לפרשה. אבל איך השגריר אומר? "הנשיא ממעט להתערב בהחלטות מהסוג הזה".

חגיגת הצביעות

אנחנו, משום מה, מכירים מעורבות אמריקנית חזקה מאוד "בהחלטות מהסוג הזה". למשל, בשחרור רוצחים מהכלא הישראלי. כל המחאות והזעקות נגד השחרור המביש נפלו מול הנימוק שאין לנו ברירה אלא למלא את ההתחייבות שניתנה לארה"ב.

הממשל האמריקני, שאינו מתערב כביכול "בהחלטות מערכת המשפט", לחץ על ממשלת ישראל לשים ללעג את מערכת המשפט בישראל ואת מושגי הצדק הבסיסיים, ולשחרר מן הכלא רוצחי נשים וילדים. איפה יש תקדים לדבר כזה? איזו מדינה מוכנה לשחרר את רוצחי אזרחיה? אבל אמריקה הגדולה לחצה ואנחנו נכנענו.

סביר להניח שבמהלך הדיונים בנושא העלו נציגי ישראל בקשה שארה"ב תסייע להמתיק מעט את הגלולה המרה על-ידי שחרור פולארד. איך לדעתכם הגיבו הנציגים האמריקנים? שווּ לנגד עיניכם את הבעת פניהם של האישים המעונבים האלה, כששמעו את בקשת הישראלים. ודאי נשענו לאחור על כורסאותיהם ואמרו בפנים חתומות: "הנשיא ממעט להתערב בהחלטות מהסוג הזה".

המסר ברור

איננו יודעים מדוע האמריקנים נוהגים באכזריות רבה כל-כך דווקא בפולארד, שלא גרם שום נזק ממשי לארה"ב, בעוד מרגלים שהסבו נזקים חמורים שוחררו כעבור תקופות מאסר קצרות בהרבה; אבל החזקתו הממושכת של פולארד בכלא מעבירה מסר חד וברור: אין מחילה ואין סליחה על העברת מידע מסוּוג לישראל.

לעומת זה, שחרור רוצחי נשים וילדים מהכלא מעביר מסר הפוך: דמם של יהודים אינו נחשב. פושעים שידיהם מגואלות בדם יהודים משתחררים כעבור זמן ומתקבלים כגיבורים. ובכלל, למה לקרוא להם רוצחים, כשאפשר לכנותם 'אסירים', משל היו אסירים פוליטיים.

אחרי מעשה טרור מזעזע ראשי המדינה וצה"ל ממהרים להצהיר ש"ידנו הארוכה תשיג את המרצחים", ואכן, כוחות הביטחון מסכנים את חייהם כדי ללכוד את הרוצחים. אבל זה לא באמת רציני. במוקדם או במאוחר הם ישוחררו, אם כדי לרצות את האמריקנים, אם כאתנן לאבו-מאזן לבל יפנה חס וחלילה אל האו"ם. כי מה הם בסך הכול עשו? רצחו כמה יהודים. לא נורא.

אבל לשחרר את פולארד? איך יעלה על הדעת?! "הנשיא ממעט להתערב".

השר לשעבר אדלשטיין בפגישתו עם פולארד (צילום : יהודה גליק , ערוץ 7)

    יש חדש

התוועדויות ויריד ענק

לצד היריד הענק של ספרי חסידות, שייערך בימים י"ח-כ' בכסלו בבנייני האומה בירושלים, יהיו במקום אירועים גדולים העוסקים בחסידות. ביום חמישי יהיה אירוע לנשים, בשעה 5:30 אחה"צ. האירוע לגברים יהיה בשעה 9:30 בערב, ובמוצאי שבת תיערך התוועדות גדולה וסעודת מלווה-מלכה בשעה 8:30 בערב. יישאו דברים הרב יואל כהן , ה'חוזר' של הרבי, הרב יהושע שפירא , הרב יצחק גינזבורג , הרב ברל לזאר ועוד. בחלק האמנותי ניגוני אדמו"ר הזקן עם שולי רנד ו אביתר בנאי ועם התזמורת העממית של נאור כרמי ו חיליק פראנק . כרטיסים להשיג בטל' 03-9604637.

ההתוועדות המרכזית

ועד כפר-חב"ד מזמין את הציבור הרחב להתוועדות המרכזית הגדולה של חג הגאולה, שתהיה אי"ה ביום חמישי, אור לי"ט בכסלו, בשעה 8 בערב, בבית-הכנסת 'בית-מנחם' בכפר-חב"ד, בהשתתפות רבנים ואישי-ציבור. בין אורחי ההתוועדות יהיו הרבנים הראשיים לישראל והמרצה האורח הרב יוסף-יצחק ג'ייקובסון . ניגוני שמחה בליווי תזמורתו של ר' משה (מונה) רוזנבלום ור' נמואל הרוש .

התוועדויות בכל הארץ

בתי-חב"ד ובתי-כנסת חב"ד ברחבי הארץ מקיימים התוועדויות וכינוסים לכבוד היום הגדול. הציבור מוזמן להתבשם מאור החסידות ולהשתתף בשמחה החסידית.

    שלחן שבת

להפוך את עשיו

לאחר שיעקב ועשיו התפייסו הזמין עשיו את יעקב להתגורר עמו. יעקב השיב לו: "וַאֲנִי אֶתְנַהֲלָה לְאִטִּי, לְרֶגֶל הַמְּלָאכָה אֲשֶׁר לְפָנַי וּלְרֶגֶל הַיְלָדִים, עַד אֲשֶׁר אָבֹא אֶל אֲדֹנִי שֵׂעִירָה".

האם יעקב הבטיח לעשיו לבוא אליו ולא קיים? אומרים חז"ל שלעתיד לבוא תתקיים אותה פגישה מובטחת, כפי שרש"י מפרש: "אימתי ילך? בימי המשיח, שנאמר: 'וְעָלוּ מוֹשִׁעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו'". הפסוק הזה מופיע בהפטרת הפרשה, הלקוחה מסֵפֶר עובדיה, ושם אנו קוראים גם את סופו של הפסוק: "וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה".

שני שלבים בגאולה

מדברי הנביא עולה כי תהליך הגאולה מורכב משני שלבים. בשלב הראשון ידון ה' את עשיו, כפי שנאמר: "קָרוֹב יוֹם ה' עַל כָּל הַגּוֹיִם", "כַּאֲשֶׁר עָשִׂיתָ יֵעָשֶׂה לָּךְ", "וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ וּבֵית יוֹסֵף לֶהָבָה, וּבֵית עֵשָׂו לְקַשׁ, וְדָלְקוּ בָהֶם, וַאֲכָלוּם; וְלֹא יִהְיֶה שָׂרִיד לְבֵית עֵשָׂו ". בשלב השני, בתום המשפט, תשתרר מלכותו של ה' על כל המציאות.

שני השלבים מיוצגים בתיאור הגאולה של הרמב"ם. בתחילה יילחם המשיח את מלחמות ה', יבנה את בית-המקדש, יקבץ את נידחי ישראל, ולאחר מכן ילמֵד את העולם כולו לעבוד את ה'. אך מדוע בתורה נרמז רק המשפט שיעשה הקב"ה לבית עשיו ולא התוצאה הסופית – השלטת מלכות ה'?

'אתכפיא' ו'אתהפכא'

ההבדל בין שני השלבים הוא ההבדל שבין 'אתכפיא' (כפיית הטוב על הרע) ל'אתהפכא' (הפיכת הרע לטוב). "לשפוט את הר עשיו" הוא במשמעות של כפייה, שכן זה עניינו של משפט. השופט כופה את פסק-הדין שלו על הצדדים, והם חייבים לציית לו.

למעלה מזה היא 'אתהפכא' – כאשר הרע עצמו נהפך לטוב. המצב הזה נרמז במילים "והייתה לה' המלוכה". בזמן הגאולה גם בית עשיו עצמו יתהפך לטוב וישאף למלא את רצון הבורא, ולכן מלכות ה' תמלא את כל המציאות.

עובדיה דווקא

שלב עליון זה נתגלה בנבואה לעובדיה הנביא דווקא, שכן הדבר קשור עם מהותו האישית של עובדיה. הגמרא אומרת שעובדיה נבחר להתנבא על אדום משום ש"עובדיה – גֵר אדומי היה, והיינו דאמרי אינשי: 'מיניה וביה אבא – ניזיל ביה נרגא' (=הוא שאומר הפתגם: מן העץ עצמו ניטול את קת הגרזן שבאמצעותו נכרות אותו). כלומר, דווקא על-ידי מי שבא מזרעו של עשיו באה הנבואה על ה'בירור' של עשיו עד כדי 'אתהפכא'.

המסר כאן – היעד הוא להפוך את השלילי לטוב. אל לו ליהודי להסתפק בלימוד הדברים כפי שהם בתורה, אלא יש לעשות זאת בפועל ממש, כפי שמתואר בהפטרה: לצאת ולהאיר את העולם החשוך באור ה', עד שמלכותו של הקב"ה תשתרר על כל ההוויה.

(התוועדויות תשמ"ג, כרך א, עמ' 656)

    מן המעיין

יעקב ועשיו

מלאכים ממש

"וישלח יעקב מלאכים" (בראשית לב,ד). מפרש רש"י: "מלאכים ממש". ללמדנו שרק את ה'ממשות' של המלאכים שלח יעקב לעשיו, אבל הרוחניות של המלאכים נשארה עם יעקב.

(המגיד ממזריטש)

לא לסכן

מניין לו לרש"י בדרך הפשט שיעקב שלח אל עשיו מלאכים ממש ולא שלוחים בשר ודם? אלא יעקב חשש שעשיו עדיין שונאו בנפש ומבקש להורגו. לכן לא היה רשאי לשלוח אל עשיו שלוחים בשר-ודם, כי היה מעמיד אותם בסכנה. מכאן שיעקב שלח מלאכים ממש, שאינם חוששים מפגיעתו של עשיו.

(הרבי מליובאוויטש)

מה עושה רושם

"ויהי לי שור וחמור... ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך" (בראשית לב,ו). ידע יעקב אבינו שאם יבוא ויספר לעשיו שבמשך כל הזמן ישב ועסק בתורה, לא יעשה הדבר שום רושם על עשיו, אולם אם יספר לו שהוא אדם עשיר ושצבר רכוש גדול, יתעלה כבודו ועשיו יאיר לו פנים.

(מאוצרנו הישן)

צער על היראה

"ויירא יעקב מאוד ויצר לו" (בראשית לב,ח). "ויצר" – נצטער על ה"ויירא"; יעקב הצטער על שהוא שרוי במצב של פחד ומורא מפני עשיו.

(מלבי"ם)

תפילה על מצב הגלות

יעקב אבינו ראה ברוח הקודש שבני ישראל   יהיו שרויים בגלות האחרונה בדחקות רבה, ועל ימים עתידים אלה התפלל: "ונתן לי לחם לאכול ובגד ללבוש".

(זוהר)

אחווה מסוכנת

"הצילני נא מיד אחי מיד עשיו" (בראשית לב,יב). יעקב היה מתיירא לא רק מפני "יד עשיו" אלא גם מפני "יד אחי", מפני האחווה, הידידות וההתחברות היתרה עמו. במצב הראשון גופו בסכנה, ובמצב השני הנשמה בסכנה.

(רבי יוסף-דב מבריסק)

תישאר פליטה

"והיה המחנה הנשאר לפליטה" (בראשית לב,ח). פרשה זו נכתבה כרמז לדורות, שכל מה שאירע ליעקב אבינו עם עשיו עתיד להיות בכל הזמנים שיהיו בני ישראל בגלות. לעולם לא יעלה בידו של עשיו להשמיד חלילה את עם ישראל. אם מלך אחד יגזור גזֵרה על חייהם ורכושם של היהודים בארצו, יימצא מלך אחר בארץ אחרת שירחם עליהם ויציל את הפליטה.

(רמב"ן)

תירוץ אחד

"ואמרת... מנחה היא שלוחה לאדוני" (בראשית לב,יט). יעקב אבינו אמר להם שעל כל השאלות ישיבו תשובה אחת בלבד: "מנחה היא שלוחה לאדוני", ודיי בכך. בזה מתורצות כל הקושיות...

(שדה תבואות)

    אמרת השבוע

איך משלימים

רבי ברוך ממז'יבוז', נכדו של הבעש"ט, חלק על דרכו של רבי שניאור-זלמן מלאדי, בעל התניא, והיו זמנים שהיחסים בין שתי החצרות היו מתוחים. היו שניסו לתווך ביניהם, אך ניסיונות התיווך גרמו להחרפת המחלוקת.

שנה אחת, בשבת וישלח, אמר רבי ברוך בשולחן השבת: "כאשר יעקב אבינו שלח מלאכים כדי לשכך את המחלוקת בינו ובין עשיו, השליחות נכשלה. המלאכים שבו ואמרו: 'באנו אל אחיך, אל עשיו, וגם הולך לקראתך וארבע-מאות איש עמו'.

"אולם כאשר שני האחים נפגשו פנים אל פנים, מיד התפייסו והשלימו, ונפרדו כאחים אוהבים. ללמדנו שכדי להשלים לא דיי בשיגור שליחים, אלא היריבים עצמם צריכים להיפגש זה עם זה ולהגיע לעמק השווה".

    פתגם חסידי

מידה כנגד מידה

אהוב יהודי – והקב"ה יאהב אותך. עשה טובה ליהודי – והשם יתברך ייטיב איתך. קרב יהודי – וה' יקרב אותך (חסידי המגיד ממזריטש)

    מעשה שהיה

התיבה הסגורה

"אינני יכולה עוד לראות את הילדים רעבים ללחם", אמרה האישה. "אולי תצא למסע בעיירות הסביבה, ותקבץ סכום שיאפשר לנו לתת לחם לפיות עוללינו".

כאשר גברו הפצרותיה של האישה לא היה הצדיק יכול לעמוד מנגד ויצא למסע.

אחרי הסתלקותו של רבו, ה'שרף' רבי אורי מסטרליסק, מילא רבי יהודה-צבי ברנדווין, האדמו"ר מסטרטין, את מקומו. אנשי המקום היו דלי-אמצעים, וחיי הצדיק התנהלו בעוני גדול.

יצא רבי יהודה-צבי למסע בעיירות, והמוני בית-ישראל נהרו אליו. הוא הקשיב לצרותיהם ולמצוקותיהם. גם אם התקבץ בידו סכום כלשהו, במהרה נתנוֹ לנזקק זה או אחר, ובתום המסע שב אל ביתו כשם שיצא ממנו – בלי פרוטה בכיסו...

כאשר הדברים חזרו ונשנו גם במסע השני והשלישי הגתה הרבנית רעיון: היא ביקשה מבנה, אברהם (לימים ממלא מקום אביו בשושלת סטרטין), להתלוות אל אביו. היא ציידה אותו בתיבה קטנה, סגורה במפתח, והורתה לו כי בכל פעם ייקח מאביו את הכסף ויכניסו לתוך התיבה. בעלה הצדיק קיבל עליו לנהוג על-פי בקשתה.

בטרם יצאו הצדיק ובנו למסע הזהירה האם את הבן כי ישמור את מפתח התיבה אך ורק אצלו, ובשום אופן לא יפקידנו בידי אביו...

זו הייתה נסיעה מוצלחת במיוחד. בכל מקום התקבל הצדיק בהערצה, והבאים השאירו תרומות בעין יפה. הבן שמר באמונה את פקודת אימו, ובכל פעם הכניס את הכסף מיד לתוך התיבה.

לקראת שובם הביתה ספר הבן את הכסף ושמח לגלות כי יש בתיבה ארבע-מאות רובל כסף. זה היה סכום מכובד, שבאמצעותו יכלו להתפרנס למשך זמן, ואף להחזיר חובות מעיקים.

סוף-סוף הגיעו הביתה. האם, שיצאה לקראתם, הייתה מאושרת לשמוע מפי הבן על הסכום הנכבד שנאסף. בציפייה דרוכה הביטה בבנה פותח את התיבה, אך אז נדהמו השניים לגלות כי התיבה ריקה לחלוטין.

"כיצד קרה הדבר?!", קראה האישה בצער, בהביטה על בנה הנבוך. הבן החל לאמץ את זיכרונו. כל הדרך הקפיד לשמור את המפתח אצלו. מתי הוצא הכסף מן התיבה? אך פתאום נזכר במה שאירע בחנייתם האחרונה.

זה היה בעת שהבן שכב לנוח באכסניה. פתאום דפק עני על הדלת וסיפר כי בנו היחיד עומד להיכנס לחופה, ואין בידו פרוטה שחוקה לצורכי השמחה, והדבר עלול לגרום לביטול השידוך.

כשמוע הצדיק את דברי העני ביקש מבנו את המפתח כדי לקחת מהתיבה נדבה בעבור העני. הבן, שהיה עייף, חשב לתומו כי לא יקרה דבר אם ייתן את המפתח. ואכן, מיד לאחר שפטר האב את העני לשלום החזיר לבנו את המפתח. "נראה", סיים הבן, "כי באותו זמן נתן אבא את כל הכסף שבתיבה לאותו עני!"...

האישה הנדהמת פנתה אל הצדיק וביקשה הסבר. הוא ביקש לפייסה ואמר: "אנא אל תכעסי עליי. אספר לך סיפור ובסופו תחליטי אם לא הייתי צריך לנהוג כפי שנהגתי.

"בצעירותי, בהיותי תלמיד אצל ה'שרף' מסטרליסק, שלח רבנו אותי וכמה מחבריי לאסוף כספים בעיירות לשם צדקה. בשובנו, בטרם נכנסנו לחדרו, נשמע קולו בגערה: 'שלוחים שכאלה! שלחתי אותם בכוונה תחילה, ולבסוף על עצמם לא חשבו כלל'. ידעתי כי כוונתו אליי, שכן לא לקחתי בעבורי אף לא פרוטה אחת.

"סבתי על עקביי ויצאתי לעוד מסע, ובמהלכו הגעתי אל העיר ליק. נכנסתי לבית-הכנסת ועמדתי להתפלל. התברר שתפילתי משכה את תשומת ליבו של אחד המתפללים, שהיה מעשירי המקום. בתום התפילה הפציר בי להיות אורחו בשבת.

"בטרם נכנסה השבת אמר לי הגביר כי מנהג בידו, שכל אורח הגון שבא אליו נעשֶה בעל-הבית למשך השבת, כדי שיוכל להתנהג בחופשיות. לאחר השבת המרוממת קרא לי הגביר, הכניסני לחדר הכספות שלו ואמר לי: 'אתה בעל-הבית, קח ככל שתרצה!'. לקחתי לעצמי חמישה רובל-כסף. הגביר מילא פיו צחוק. 'לא לכך התכוונתי', גער בי, 'התכוונתי לאלפים!'.

"לא הייתי מוכן לקחת סכומים כאלה. לבסוף לקח הגביר כמה מאות רובל-כסף ותקעם בידי. עתה כבר לא סירבתי, שכן זאת הייתה גערתו של הרבי אליי, שאקח גם בעבור צורכי ביתי.

"בטרם נפרדנו שאלתי את הגביר: 'מה חסר לך? אמור לי ואעביר את בקשתך לברכה אל מורי ורבי'.

"באותו רגע סר החיוך מפניו. 'לא חסר לי דבר', אמר, 'אבל מאז נישואינו לא זכינו לילדים'. אמרתי לו: 'ברכה כזאת אוכל גם אני לברך אותך; הנה קיבלת'. ונפרדתי ממנו לשלום.

"כעבור שנה ילדה אשתו של אותו גביר את בנם, בשעה טובה. שמחתם הייתה רבה, אולם כנגד זאת נלקח מהם עושרם. האיש ירד מנכסיו ונעשה עני המחזר על הפתחים.

"עתה הגיעה עת נישואיו של הבן, והאב עובר מעיר לעיר כדי להשיג את כספי החתונה. כשדפק אותו עני באכסנייתנו זיהיתי מיד כי זה הגביר שירד מנכסיו, והבנתי כי החתן הוא הבן שנולד בברכתי, ואם כן, גם העושר שניטל ממנו בא בגללי".

פנה הצדיק מסטרטין אל אשתו ובני משפחתו ואמר בהתרגשות: "אִמרו לי אתם, האם לא היה זה מחובתי לתת לו כל הון שהיה בידי?! ועתה ודאי תסלחו לי, שכן נוכחתם שנהגתי כשורה"...

    לומדים גאולה

האורות של עשיו

הכנת העולם לגאולה אינה מצטמצמת לעם-ישראל בלבד – גם אומות העולם צריכות להגיע לידי תיקון, כהכנה לגאולה. זו משמעותה הפנימית של השליחות ששלח יעקב אל עשיו וביקש למסור לו: "ויהי לי שור וחמור", וכפי שחז"ל מפרשים (בראשית רבה פרשה עה,ו) שהוא ביקש לרמוז לו: "חמור – זה מלך המשיח, שנאמר עני ורוכב על חמור".

תורת החסידות (תורה אור תחילת פרשת בשלח ועוד) מסבירה את מהותה הפנימית של שליחות זו. יעקב אבינו ידע שתכלית הבר יאה היא להפריד את הטוב מן הרע ולהחזיר את ניצוצות הקדושה שנפלו למעמקי הרע – אל מקורם האלוקי. לכן הלך לחרן, "חרון-אף של עולם", כדי לגאול משם את ניצוצות הקדושה.

אולם הוא ידע שעבודתו בלבד אינה מספיקה להשיג תכלית זו. יש צורך שגם עשיו אחיו ימלא את חלקו במשימה. עשיו, "איש שדה", מייצג אורות עליונים ביותר שנפלו ל'שדה', והתכלית היא שגם הוא יתברר ויתתקן. כאשר העולם כולו, לא רק היהודים אלא גם בני עשיו, הגויים, יגיע לשלמותו – תבוא הגאולה.

עשיו טרם מוכן

לאחר עשרים שנה בחרן, כאשר סיים יעקב את עבודתו, היה הוא-עצמו מוכן לגאולה. הוא קיווה שבינתיים גם עשיו תיקן את עצמו ואף הוא מוכן להתברר ולהיכנס אל הגאולה. זו הייתה מהותה הפנימית של שליחות המלאכים ששלח אליו, כדי להודיע לו שהוא כבר מוכן לגאולה, בהנחה שיוכל לברר את עשיו ולצעוד עמו אל הגאולה.

אולם המלאכים חזרו אל יעקב והודיעו לו, כי אף שהוא כבר מוכן לגאולה, עשיו טרם נתברר. "באנו אל אחיך", הם אומרים לו, ומתברר שבאנו "אל עשיו" – הוא נשאר אותו עשיו שעדיין לא נפרד מהרע שבו. ויתרה מזו: "הוא הולך לקראתך וארבע-מאות איש עמו" – עשיו מתייצב נגד הקדושה ונלחם בה. ואז יעקב מבין שהדרך אל הגאולה עדיין ארוכה, והוא אומר לעשיו: "ואני אתנהלה לאִטי... עד אשר אבוא אל אדוני שעירה", וכלשון רש"י: "אימתי יֵלך? – בימי המשיח, שנאמר ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשיו".

סיום העבודה

מדוע הבירור של אומות העולם חשוב כל-כך ולא דיי שהיהודים עצמם יגיעו לידי שלמות? – משום שאצל אומות העולם טמונים ניצוצות קדושה עליונים ביותר, שנפלו דווקא למקום התחתון ביותר. זו הסיבה הפנימית שיצחק אהב את עשיו, שכן הוא ראה את ניצוצות הקדושה המופלאים הטמונים בו. לכן נדרש גם הבירור של אומות העולם, כהכנה לגאולה.

אלא שגם הבירור של עשיו נעשֶה על-ידי יעקב, וכפי שאנחנו רואים שהציווי על קיום שבע מצוות בני נח נמסר לאומות העולם על-ידי עם-ישראל דווקא, כלשון הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ח, הלכה י): "ציווה משה רבנו מפי הגבורה לכוף את כל באי העולם לקבל מצוות שנצטוו בני נח". כלומר, המשימה של תיקון העולם והבאת כל בני-האדם לאמונה בה' ולקיום המצוות שהם חייבים בהן – מוטלת על העם היהודי, שעל-ידו יבואו גם אומות העולם לידי תיקון (ראה התוועדויות תנש"א כרך א, עמ' 380).

הבירור הזה של אומות העולם נעשה לאורך תקופת הגלות, כאשר עם-ישראל התפזר על פני העולם כולו והשפיע גם על הגויים שסביבו. כיום, לאחר עבודת עם-ישראל במשך הדורות, ובמיוחד לאחר שכבר נתגלתה גם תורת החסידות, שהיא הכנה לגאולה – הרי עתה גם העולם כבר מוכן לגאולה, ולא נותר אלא שהיא תתגלה בפועל בעולם הזה הגשמי, ותיכף ומיד ממש   (ספר השיחות תשנ"ב כרך א, עמ' 155).

    חיים יהודיים

חצי מיליון ספרים ביריד אחד

מי שנקלע אשתקד ליריד החסידות, שנערך בבנייני האומה בירושלים, לכבוד י"ט בכסלו, עמד נפעם: המונים, מכל החצרות, העדות והחוגים, ממלאים עגלות מרכול בהררי ספרי חסידות, שנמכרו במחירי מבצע מיוחדים ונחטפו במהירות.

"בשנה שעברה נמכרו יותר מרבע מיליון ספרים", מגלה הוגה רעיון היריד ויוזמו, הרב משה שילת , יו"ר 'תורת חב"ד לבני הישיבות'. "השנה אנחנו נערכים עם חצי מיליון ספרים. אני מעריך שבעזרת השם הספרים יֵחטפו עד תום. ביריד נמכרים ספרי עומק, אבל עם דגש על הנגשה לציבור".

הציבור מבקש עומק

הרב שילת חש כבר שנים את הצימאון הגובר לאור החסידות, וכך נולד הרעיון לערוך יריד שבו יימכרו ספרי חסידות מכל ענפי החסידות בלי מטרות רווח. "יש יבול עצום של ספרי חסידות, מכל הזרמים, שאינו מקבל ביטוי מספיק, כי מעולם לא ניסו לערוך יריד מסודר ומקיף", הוא אומר. "אדמו"ר הזקן הדגיש לאחר שחרורו ממאסרו כי אין זה חג של חסידי חב"ד בלבד, אלא של דרך הבעש"ט כולה. לכן יריד החסידות הוא באמת יריד של כל תורת החסידות".

לדבריו, לא הופתע מההתנפלות הגדולה על הספרים: "ספרי החסידות מרווים צימאון של מאות-אלפי יהודים. בניגוד לדעה הרווחת, הציבור רוצה ללמוד סוגיות, לא להסתפק בקריאת אמָרות ופתגמים, אלא להתעמק. היו שהופתעו מהפתיחות למכור את ספרי כל החסידויות, אבל אנחנו סבורים שצריך לאפשר לכל יהודי למצוא את מה שנפשו מבקשת".

שלושים ספרים חדשים

העבודה על היריד ארכה שנה שלמה. בחירת הספרים, עריכת ספרים חדשים, הכנת קטלוג מפורט, ובו מדריך להתמצאות בחדרי האוצר העשיר להפליא של כתבי החסידות, משא ומתן עם ההוצאות להוזלת מחירים ועוד.

"השנה נציג מבחר גדול יותר של ספרים, בהוצאות משובחות ובמחירים זולים יותר", אומר הרב שילת. "כל הספרים יימכרו במחירים של ארבעה במאה. שלושים ספרי חסידות חדשים יוצאים במיוחד לקראת היריד. הדבר מלמד שהיריד נעשֶה מוקד להשקעה בהוצאת ספרי חסידות". בין הספרים החדשים: 'תורת שלום' – ספר השיחות של הרבי הרש"ב, בתרגום ללשון הקודש; 'את עלית' - לקט שיחות של הרבי מליובאוויטש לנשים; מאמרי כ"ק אדמו"ר האמצעי - מבחר מאמרים עם ביאור; ועוד.

יום לנשים

ועוד חידוש השנה: יום מיוחד לנשים. היריד ייפתח תחילה בעבור ציבור הנשים, ביום חמישי, י"ח בכסלו, מהשעה 10 בבוקר ועד 6 בערב. לאחר מכן, בשעה 7:30 בערב, ייפתח היריד לגברים, עד השעה 3 לפנות בוקר. היריד ייפתח שוב במוצאי השבת, מהשעה 8 בערב ועד 2 לפנות בוקר.

"בשנים האחרונות הביקוש לחסידות חוצה מגזרים", מסיים הרב שילת, "המעיינות פורצים לכל הכיוונים ממש, ואין מי שיכול להתעלם מהמגמה. גם מי שאינו מרגיש צימאון, אבל הוא רואה יהודים רבים כל-כך הצמאים לאור ה', מתחיל להתעניין. למדנו הרבה בעקבות היריד הראשון. נוסף על התשבחות שקיבלנו, רבים סיפרו שהיריד היה בעבורם חוויה רוחנית מופלאה. היו שאמרו כי היריד היה סוף ל'תירוצים' וכניסה אל עולם החסידות".

הרב שילת על רקע היריד אשתקד (צילום: מאיר אלפסי)

    פינת ההלכה ומנהג

'פרווה' בכלי בשרי

שאלה: מה דינו של מאכל 'פרווה' שבושל בכלי חלבי או בשרי? האם צריך להמתין מאכילתו עד אכילת בשר / חלב?

תשובה: אסור לבשל לכתחילה מאכל פרווה בכלי חלבי או בשרי, אם הכוונה לאוכלו עם הסוג השני (ויש מי שמתיר זאת מן הדין לבני ספרד).

מאכל פרווה שהתבשל בכלי בשרי 'בן יומו' (=שהתבשל בו בשר ב-24 השעות האחרונות) - מותר לאוכלו אפילו בארוחה חלבית, אך לא עם חלב ממש, אלא לפניו או אחריו. וכן להפך – מאכל שהתבשל בכלי חלבי מותר לאוכלו עם בשרי. ולבני ספרד מותר לאוכלו אפילו עם הסוג השני.

אם הכלי אינו 'בן יומו' - מותר לאכול את מאכל הפרווה עם מאכלים מהסוג השני אפילו לבני אשכנז.

יש אוסרים לכתחילה לבשל בכלי בשרי שאינו 'בן יומו' מאכל פרווה שהכוונה היא לאוכלו עם חלב, אלא בשעת הצורך, כשאין כלי אחר המתאים לבישול זה.

כל זה בתנאי שהמאכל, או רובו, איננו 'דבר חריף'.

אם הניחו מאכל פרווה רותח בכלי בשרי או חלבי נקי, אפילו 'בן יומו', אך קר, או הניחו מאכל פרווה קר בכלי בשרי או חלבי נקי 'בן יומו' והכלי רותח – מותר לאכול את מאכל הפרווה עם מאכלי בשר או חלב גם לבני אשכנז, מכיוון שבמצב כזה אין המאכל פולט מהכלי כדי לאסור את המאכל.

מקורות : שו"ע, רמ"א ונו"כ יו"ד סי' צה ס"א-ב. 'הכשרות' פ"י סעיף צג ואילך, וש"נ.

השלמה: בפינת ההלכה בגיליון 1400 דובר על ייבוש הידיים באוויר חם, במקום ניגובן אחרי נטילת ידיים. יצויין כי על-פי מנהג חב"ד נמנעים מלאחוז את הספל ביד אלא משתמשים במגבת, ובהיעדרה קשה לקיים את הנטילה כראוי, שכן קשה מאוד לייבש את ידית הספל במכשיר אחרי כל שפיכה.

________________________________________

כניסה לאתר   עדכון פרטים אישיים   על מנת לשנות או להוציא את שמך מרשימת הדיוור לחץ כאן       © כל הזכויות שמורות צעירי אגודת חב"ד - המרכז (ע"ר)