ביש הצר התפתל בין ההרים בנוף הפראי של מחוז פרזנו (Fresno) בקליפורנייה. שני הבחורים שנסעו במכונית תהו אם זה הנתיב הנכון או שאולי תעו בדרך. פתאום ראו שלט קטן: 'לייקס'. זה המקום שחיפשו.

הם פנו בעקבות השלט וחיפשו נפש חיה או בית. לבסוף ראו בית לא גדול, ששימש משרד נדל"ן. הם נכנסו פנימה ושאלו היכן מתגורר מוריס פ'. לשמחתם, בעל המקום הכיר את האיש. הוא הנחה את הבחורים כיצד להגיע אל בית האיש.

זה היה בקיץ תש"ן (1990). שני הבחורים היו אפרים מינץ ולוי שם-טוב. הם למדו בישיבת חב"ד בלוס-אנג'לס, ובחופשת הקיץ יצאו לפעילות במחוז פרזנו, במסגרת תכנית השליחות של 'המרכז לענייני חינוך'.

באותו בוקר התכוננו השניים לנסוע ליוסמיטי פארק (Yosemite National Park), מקום טבע ונופש, השוכן בנוף מרהיב. הם תכננו להציב שם דוכן להנחת תפילין ולחלוקת עלוני הסברה, וקיוו לפגוש יהודים רבים.

בערב שלפני-כן נפגשו, כמנהגם, בביתו של ג'ק סול. הוא היה יהודי אמיד, בעל חברת אוטובוסים מצליחה, שהכיר את האזור ותושביו. ג'ק נחלץ בשמחה לסייע לשניים לאתר יהודים גם במקומות נידחים, ומדי ערב היו יושבים עמו ומעלים רעיונות לפעילות יום המחר.

באותו ערב אמר להם ג'ק: "באמצע הדרך המוליכה ליוסמיטי פארק מתגוררים מוריס פ' ורעייתו. הם יהודים. הוא עורך-דין בכיר שפרש לגמלאות, ובחר להתגורר בחיק הטבע. אולי תיכנסו אליהם, אך בשום פנים אל תאמרו שאני שלחתי אתכם...".

מצויידים בהדרכה שקיבלו במשרד הנדל"ן המשיכו השניים בנסיעה. הנתיב עבר בדרך עפר. מפעם לפעם נראה בית קטן בין העצים. לאחר נסיעה ארוכה הגיעו סוף-סוף ליעדם.

הם דפקו על שער הבית שוב ושוב, אך לא בא כל מענה. כמעט ויתרו. עד שפתאום נפתח חלון בקומה השנייה ואישה שאלה: "מי שם?". השניים הציגו את עצמם כשליחי הרבי מליובאוויטש, ואמרו שהם מבקשים לשוחח עם בני הבית. האישה הזמינה אותם להיכנס.

שני הבחורים מצאו מולם בני-זוג מבוגרים. האיש התגלה כאדם שכלתן, אינטליגנטי מאוד. הוא שאל שאלות רבות על אמונה, יחסי דת ומדע ועוד, והשניים ניסו לענות כמיטב יכולתם. האישה הייתה חמה ולבבית, וניסתה להציע לאורחים כיבוד, שאותו דחו בנימוס מטעמי כשרות.

בסך-הכול זו הייתה פגישה מוצלחת, ובסופה אף השתכנע מוריס לקבוע מזוזה. שני הבחורים ראו בכך הישג גדול.

השניים חזרו אל הכביש כדי להמשיך בנסיעה אל הפארק, אולם במהרה נתקלו במחסום משטרתי. התברר שפרצה שרֵפה ביער ומחשש שהאש תתפשט הכביש נסגר. במקום לפעול בפארק בילו הבחורים את השעות הבאות בפקק. הם חזרו לפרזנו בתחושת אכזבה על יום שהלך לאיבוד.

השליחות הסתיימה. הבחורים חזרו לספסל הלימודים. כשישה חודשים לאחר מכן נסעו לקראת חג הפסח לניו-יורק, לחצר הרבי. במקום נאספו אורחים ושלוחים רבים, שבאו לציין את י"א בניסן, יום הולדתו של הרבי.

מספר אפרים: "ערב אחד ישבתי בהתוועדות שהתמשכה אל תוך הלילה. בשעה מאוחרת הלכתי לביתי. כמעט שכבתי לישון, כששמעתי פתאום את חברי לוי שם-טוב קורא לי מלמטה. ירדתי מיד כדי לשמוע מה 'בוער' לו לקרוא לי באמצע הלילה, ואף לגעור בו על הרעש שהוא מחולל.

"מצאתי את לוי נסער. הוא כאילו לא היה מודע לשעה המאוחרת. בהתרגשות רבה סיפר כי כמוני ישב גם הוא בהתוועדות, שבה דיבר השליח הרב יוסף-יצחק איטקין מפיטסבורג.

"בתוך הדברים השליח סיפר על זוג בעלי-תשובה שהצטרפו לקהילת חב"ד בפיטסבורג. יום אחד שפכה באוזניו האישה את ליבה. התברר שבעקבות התקרבותה ליהדות ונישואיה עם שומר תורה ומצוות ניתקו הוריה כל קשר עמה. הם כועסים מאוד על הצעד שעשתה ואף מסרבים לדבר איתה בטלפון.

"האישה אמרה כי אין בכוחה לשאת את המחשבה שהוריה מזדקנים והולכים ואינם מכירים כלל את נכדיהם.

"הרב איטקין סיפר שיעץ לה לכתוב לרבי. והנה, שבועיים אחרי שכתבה באו שני בחורים לבקר את הוריה בביתם. השניים ישבו ודיברו עמם ועשו עליהם רושם טוב מאוד. לאחר הביקור באו ההורים למסקנה, כי אם אנשי קהילתה של בתם הם בני-אדם נחמדים ובעלי חשיבה מפותחת כמו שני הבחורים, אין עוד סיבה להמשיך את הנתק. החליטו ההורים לבקר בבית הבת בהפתעה והמשפחה התאחדה מחדש.

"את הסיפור הזה מספר לי חברי לוי, ואז הוא תופס אותי בבגדי ואומר: 'אתה שומע? שאלתי את הרב איטקין מה שם המשפחה של ההורים. בהתחלה אמר שאין שום סיכוי שאכיר אותם, שכן הם מתגוררים בכפר רחוק ונידח בקליפורנייה. עכשיו לחצתי עליו עוד יותר לומר לי את שמם. ומה מתברר? אלה הם! אותם בני-זוג מבוגרים מהכפר לייקס שאותם ביקרנו באותו יום "מאכזב" של השליחות'!".

הרב אפרים מינץ הוא כיום שליח ומנהל 'מכון JLI ללימודי יהדות'. חברו הרב לוי שם-טוב משמש כיום שליח הרבי במישיגן. אבל את הסיפור הזה לא ישכחו לעולם.