בס"ד                                                                                                         ב מר-חשוון

היהודי הראשון

" ויאמר ה' אל אברם לך- לך..."

חז"ל מספרים על אברהם אבינו, שכבר בגיל 3 "הכיר את בוראו" ואח"כ התמסר להפצת האמונה בבורא העולם. אולם התורה מדלגת על כל הפרק הנכבד הזה בחייו ומתחילה לספר על חיי אברהם רק החל מהציווי "לך- לך מארצך וממולדתך ומבית אביך". ציווי שנאמר לאברהם בהיותו בן- 75!!

מדוע מתעלמת התורה מחייו של אברהם עד אז?

מכאן לומדים כי דווקא בנקודה זו, נקודת ה 'לך- לך', מתחילה היווצרות המהות היהודית.

עד אז היה אברהם אבינו ככל האדם, אלא שבכוח שכלו והבנתו הגיע להכרת הבורא.

התורה מלמדת אותנו שהקשר של יהודי עם הקב"ה אינו מבוסס על הכרה שכלית- אנושית, שהיא במהותה מוגבלת. זהו קשר הטבוע בעצם המהות, קשר עמוק ונפלא שהאדם, בכוחותיו שלו, לעולם אינו יכול להגיע אליו. רק הקב"ה יכול ליצור קשר כזה בינו לבין נברא.

הציווי "לך- לך" הוא הנקודה בה הקב"ה מורה לאברהם לעזוב את כל מה שהיה עד עכשיו ולעבור למקום אחר- למהות אחרת. בנקודה זו הפך הקב"ה את אברהם מאדם רגיל ל'יהודי'.   

אדם שקשור בעצם מהותו עם הקב"ה, התקשרות שהיא למעלה מגדרי אנוש.

שבוע טוב..