מכונית השרד המפוארת נכנסה במהירות לחצר. מר דיוויד סלומון סיים עתה לשוחח עם אשתו, שהודיעה לו כי עליו למהר ולהגיע בדחיפות אל בית-הרפואה. בתם שרה נפגעה קשות בתאונת-דרכים. המכונית בה נהגה – התהפכה.

דיוויד דילג על מדרגות השיש הרחבות שבפתח חווילתו המפוארת. הוא לקח מעט חפצים אישיים ומיהר לצאת לדרך. מחשבות נוראות התרוצצו במוחו והלמו בו כקורנס.

תחת שליטתו של מר סלומון כמה חברות ומפעלי ענק. את ביתו רחב הידיים אכלסו בסך הכול הוא, אשתו ובתם היחידה, שזה עתה מלאו לה 18 אביבים. לא אחת ניקרה בראשו המחשבה, לשם מה עליו להחזיק בית שכזה למשפחה כה קטנה. תמיד היה מתרץ לעצמו, כי העתיד מצדיק הכול. בעיני רוחו ראה את שרה מגיעה לבית יחד עם בעלה וילדיהם – נכדיו – ולכולם יש מקום ברווח. הדשא רחב הידיים ייהנה בוודאי את הנכדים ואת הסב במשובה משותפת.

בתו שרה היוותה עבורו את כל חייו. עליה חשב כשהיה סוגר עסקה גדולה, על הצלחתה בחיים היה חולם בלילות. עתה, כשהוא בדרכו להיפגש עמה במקום בו לא ציפה לראותה, צפה ועלתה התהייה: מה בצע בכל רכושי, אם...

שרה שכבה כמו צמח. היא הייתה בתרדמת. הרופאים מצדם עשו את המיטב שביכולתם, אך כידוע לא הכול בשליטתם. הם הסבירו לדיוויד ולרעייתו הנואשים, שכרגע בעצם הכול בידי שמים. מר סלומון התוודע פתאום למצב שטרם חווה בימי חייו: הוא, עם כל כספו ועושרו, לא יכול להועיל במאומה...

בימים הבאים הפסיקו עסקיו לעניין אותו. הכול כמו עמד מלכת. שעות על גבי שעות הדיר האב המסור שינה מעיניו, כשהוא ישוב ליד מיטת בתו, מחכה לרגע שתפקח את עיניה.

עובדיו וידידיו התקשרו, הביעו התעניינות כנה במצבה של שרה. כולם איחלו שיתחולל הנס. באחת השיחות, היה זה מאת אחד מסוכניו בניו יורק, התוודע דיוויד למשהו שטרם הכיר. אותו סוכן סיפר לו על הרבי מליובאוויטש מלך המשיח, שברכותיו מחוללות פלאים גם במקרים בהם מרימים כל הרופאים ידיים.

אביו של דיוויד, שמואל, היה שומר תורה ומצוות. אך הוא, דיוויד, פנה עורף לכל הדרך הזו. בימים כתיקונם לא היה עולה בדעתו להיפגש עם אישיות תורנית לכל מטרה שהיא. אך כעת, כאשר חיי בתו היו מוטלים על כף המאזנים, היה מוכן 'אפילו' לזה.

סוכנו הניו-יורקי עמד בקשר עם מזכירות הרבי וסידר עבורו תור קרוב לפגישת 'יחידות'. דיוויד מצדו הסדיר במהירות את כל הנדרש לטיסה, הותיר את אשתו על המשמר ליד מיטתה של שרה, ועלה על המטוס. למען האמת, הוא לא תלה בפגישה עם הרבי תקוות רבות. אבל מי יודע, אולי זה כן יעזור...

כאשר עמד מול הרבי, לא ויתר דיוויד על גינוניו היהירים. ידיו נותרו בכיסיו ובנימה של איש-עסקים מצליח אמר: "רבי! בתי נמצאת במצב קשה מאוד. אני שם עשרים-אלף דולר ואתה 'תסדר' שהיא תבריא!".

הרבי, כאילו לא שמע את המילים האחרונות, שאל: "מה בקשר לשמירת שבת? אם תשוב לשמור שבת – תבריא בתך!".

"רבי", הסביר דיוויד בקול נבוך מעט. "עסקיי מסועפים מכדי שאוכל להשביתם בשבתות. מוכן אני להגדיל את הסכום לחמישים-אלף – בסדר?".

אך הרבי נשאר בשלו: "ראה, לא אני גרמתי שבתך תעבור תאונה. הכול בידיו של הקדוש-ברוך-הוא. אם תמלא אתה את רצונו ותתחיל לשמור את השבת – ימלא גם הוא את רצונך ויבריא את בתך".

מר סלומון לא ויתר והחל לטעון: "אמרו לי שאתה רבי גדול וברכותיך מחוללות נסים. אתן לך מאה-אלף. עשינו עסק?".

הרבי הביט בדיוויד בעיניים טובות והמשיך בסגנון דבריו הקודמים. "עליך לפנות אל הקדוש-ברוך-הוא. אליו צריך להתפלל והוא זה שיעזור. אני יכול לעזור בכך שאתפלל, אך גם עליך לעשות את שלך. התחל לשמור שבת!".

דיוויד פרץ בבכי. "רבי, אתן כמה שתרצה, רק תוותר לי על השבת"...

הרבי, כמובן, לא נסוג. "שמור על השבת – ובתך תבריא! עוד תזכה לראות ממנה דור ישרים מבורך", איחל בחום.

כאשר יצא דיוויד את חדרו של הרבי, עדיין נראתה לו שמירת השבת עניין שלא בא בחשבון. אבל הוא לא הצליח להירגע מדמותו הקורנת של הרבי. סוף כל סוף, זהו האדם הראשון שפגש בחייו, שלא זז מדבריו בכל מחיר שבעולם.

בינתיים, חלה החמרה במצבה של שרה, ודיוויד, חסר אונים ומתוסכל, החליט לנסות את המרשם של הרבי: הוא החל לשמור שבת. לאחר השבת הראשונה, כבר החל להסתמן שיפור במצבה של בתו. כן, זה עבד...

לאחר כמה חודשים כבר יכלה שרה לקום ממיטתה ובתום כמחצית השנה היא שבה לביתה כאילו דבר לא ארע.

סוף דבר: כאשר נח מדי פעם דיוויד מעסקיו, כמו בכל שבת למשל, הוא משתעשע בחברת שבעה נכדים חמודים...