מצינו בהלכות גיטין (אהע"ז סימן קכ"ו) ששם החודש הוא "מרחשון", והגר"ח פאלאג'י ז"ל בספרו מועד לכל חי (סי' כ"ו אות ד') הביא שלשה טעמים לכך, האחד ע"ש שנפטרה בו רחל אמנו. השני, על שם שאין בו יו"ט. והשלישי, ע"ש טיפת גשמים שיורדת, דמר הוא מלשון "הן גוים כמר" (וטעם זה נכתב כבר בפר"ח בהל' גיטין סי' קכ"ו סעיף ז').

ונראה לתת הסבר חדש לשם מרחשון, על פי מה שמובא בספר שם משמואל (פרשת בראשית, תרע"ב) בשם הרה"ק רבי מנחם מנדל מרימנוב זי"ע, שכל הגזרות המתחדשות על שונאי ישראל (בלשון סגי נהור) מן המלכויות, והטלת המיסים והארנוניות, התחלתן תמיד מחודש מר חשון.

ונראה לתת הסבר לכך, כי המשכת ההשפעות לעולם תלויות באמונתו של האדם, שהרי אמונה עניינה המשכה כמו שנאמר "ויהי אומן את הדסה" (כך מובא בספרים הקדושים, עי' למשל שפת אמת דברים תרנ"ג), וכל שהאדם מאמין יותר, כך יכול להמשיך על עצמו שפע של ברכה וטובה. והנה, בכל חודש תשרי, ימים בהם מסתופפים "בצילא דמהימנותא", קל לאדם להאמין בו יתברך, אולם בחודש מרחשון בהם חוזרים לימי השגרה ולעסקיו הרגילים, כמו כן לנסיונות החיים, מתחיל האדם לחשוש שמא לא פעל כראוי בתפילות הימים הנוראים ולא הצליח להביא על עצמו שנה טובה, אותן מחשבות של ספק וחשש, גורמות להמשיך על עצמו גזירות שאינן טובות ח"ו. אלא מוטל על האדם להאמין ולבטוח, כי הקב"ה אל רחום וחנון מחל וסלח לנו על כל עוותינו, וכתב וחתם את כולנו לשנה טובה ומבורכת. ובכח אמונה זו להמשיך על עצמו שפע של ברכה וישועה.

רמז לדבר "מרחשון" בגימטריא "ותצחק", לרמז כי ה"מר" מגיע מחמת "ותצחק" – חוסר אמונה, כמו אצל שרה אמנו שצחקה ולא האמינה לבשורה שייולד לה בן, וזה החסרון של חודש מרחשון, שאנשים לא מאמינים כי בכוחו יתברך להשפיע עליהם ישועה ורחמים.