חכמים תקנו לנו לקרוא בסוף השנה את

פרשת התוכחה והקללות הקשות שבפרשת

כי תבוא, תשעים ושמונה קללות שהן פי

שתים מהקללות שבפרשת בחקותי. קללות נוראיות

המזכירות לכל אחד את הימים החשוכים ביותר

בתולדות עם ישראל, שלא תקום צרה פעמיים. ואנו

קוראים את הפרשה הזו כעת בערב הימים הנוראים,

כאשר כל אחד מחפש דרכים וכיוונים להיטיב ולשפר

את מעשיו, ועושה חשבון נפש לגלות מהו השורש

של חטאיו ומה הוא השורש של התיקון של העבר

ושל הקבלה לעתיד.

התורה הקדושה כבר מגלה לנו בפרשת הקללות

את השורש של כל הרע, בפסוק אחד שבו אומרת

התורה: "תחת אשר לא עבדת את ה' אלקיך

בשמחה ובטוב לבב מרב כל". וזה נורא מאוד.

שכל הקצף והכעס הוא על כך שלא עובדים את ה'

בשמחה! מדוע זה כל כך מכעיס את ה'? בסך הכול

מקיימים תורה ומצוות, אז מה כל כך נורא שזה לא

ממש בשמחה? אלא יש להבין שכל התכלית של

המצוות היא לחבר את עם ישראל עם בורא עולם,

ועקר החבור עם בורא עולם זו השמחה. "הוד והדר

לפניו עז וחדוה במקמו" אם אתה לא שמח, אתה לא

יכול להגיע למקומו של ה' יתברך. יוצא שאם אדם

לא שמח במצוה הוא לא מגיע לתכלית של המצוה!

כל הערך של המצוה שלך נמדד רק לפי מדת השמחה

שיש במצוה. ככל שאתה יותר שמח במצוה היא יותר

מחברת אותך עם בורא עולם.

אפשר להסביר את זה על פי משל. למה הדבר

דומה? אם מלך גדול וחשוב נותן לך מתנה, ואתה

לוקח את המתנה, וזורק אותה למחסן מול העינים

של המלך, ואתה לא מגלה שום הערכה למתנה של

המלך, זה מאד פוגע במלך. לא די בזה שאתה לא

אומר תודה ולא מראה למלך עד כמה זה חשוב לך

ומרגש אותך לקבל מתנה ממנו, ושאתה לא שמח

במתנה שקבלת ממנו, אתה גם לא מתיחס לזה ולא

נותן לזה חשיבות, וזו פגיעה גדולה. ובאמת אין לך

מה לתת למלך כי לא חסר לו כלום, הוא רק רוצה

קשר אתך, ולהתחבר אתך, אם היית יודע להעריך

את זה, היית לוקח את המתנה בעינים בורקות

מאשר, מנשק אותה, רוקד אתה, שמח בה, מודה

למלך מכל הלב ומתלהב, וכל השמחה של המלך היא

רק מהשמחה שלך, שמבטאת את זה שאתה יודע

להעריך את הקשר שיש לך עם המלך.

והנמשל הוא פשוט מאד, ה' יתברך, מלך מלכי

המלכים, נותן לנו הרבה מתנות. "רצה הקב"ה לזכות

את ישראל לפיכך הרבה להם תורה ומצוות". כל

מצוה היא מתנה נפלאה ויקרה. אדם שמקים את

המצוות בלי שמחה, הוא למעשה מראה שהמצוות

הן לא 'מציאה' גדולה והן לא זכיה גדולה בעיניו.

אדם שלא שמח במצוות שהוא עושה מראה לקב"ה

שהקשר אתו לא חשוב בעיניו, הוא לא מעריך. אם

הוא היה מעריך באמת הוא היה שמח ומתלהב מכל

הלב. השמחה מראה שאתה מבין את המשמעות של

המצוה, שהמשמעות שלה היא קשר עם ה', שאתה

עושה רצונו. ואם הקשר עם ה' חשוב בעיניך, אתה

כל הזמן שמח וחושב 'איך זכיתי', ' ה' נתן לי זכות

להתחבר אתו', וכד'.

האר"י הקדוש העיד על עצמו שהוא זכה לכל מה

שזכה בגלל שמחת המצוות שלו, שהיה עושה את כל

המצוות בשמחה גדולה, והיה שמח בכל מצוה שזכה

לעשות, ועל ידי השמחה זכה לכל ההשגות הנוראיות

שלו. כי הקב"ה ואורייתא זה אחד. מי שמחובר עם

ה' מחובר עם כל התורה כולה, פשט, דרש, רמז וסוד,

וכל אדם שמחבר עם הקב"ה יכול לדעת ולהשיג את

כל הסודות ולהגיע לכל ההשגות והמעלות, אם כן

למה אדם לא זוכה להשיג את כל הסודות? כי הוא לא

מחבר עם ה', כי הוא מקים את המצוות בלי שמחה,

ולכן אין בהן כוח לחבר אותו בשלמות עם ה'.

וזה מה שאומר רבנו הקדוש בלקו"מ תורה ה', שעל

ידי שהאדם שמח במצוות הוא נכנס בתוך השמחה

של ה' יתברך בעצמו כביכול, ויכול לדעת את כל

הגזרות שנגזרו על עם ישראל ולבטלן, וכן אומר רבנו

הקדוש בתורה הנ"ל, שכל זה על ידי שהאדם מבין

ומרגיש, שהשכר שלו הוא במצווה עצמה, והוא לא

רוצה בשכר עולם הבא, כי כבר בעולם הזה הוא משיג

את התכלית שהיא החיבור עם ה', קרבת ה' לי טוב,

שאין טוב וברכה יותר מזה. כעת ניתן להבין מדוע

החוסר בשמחה הוא כל כך חמור. מאחר שכל הברכה

בחיים היא רק מהחיבור עם בורא עולם, וכאשר אין

חיבור עם בורא עולם זה כל ההפך מהברכה, וכל

החיבור עם בורא עולם נגזר באופן ישיר משמחת

המצוות.

וצריכים לדעת שה' יתברך שמח בכל מצוהשעושים,

אפלו שעושים אותה בלי כונה ובלי שמחה, אבל

בשביל לזכות לקבל מתנות וברכות מה' צריכים

שמחה במצוות. אמנם על כל מצווה שתעשה כמו

שתעשה תקבל שכר, ואומר ר' אברהם בן ר' נחמן

מטולטשין, שגם אדם שעבר על כל התורה כולה

כל ימי חייו, ורק פעם אחת נטל את ידיו, שווה לו

לעבור את כל ייסורי הגיהינום על העבירות שעבר

כל ימי חייו, כדי לקבל את השכר הנצחי על נטילת

ידיים אחת. אך כאשר אדם זוכה לקיים את המצוות

בשמחה הוא מקבל את השכר כבר כאן בעולם הזה,

כי הוא מחובר עם ה' והוא מחובר עם כל הברכות,

והוא יזכה לתשובה מאהבה ולתקן הכל בשמחה.

אם כן איך זוכים לשמחה במצוות? השמחה במצוות

היא פעל יוצא של התמימות של האדם כמו שכתוב

"ולישרי לב שמחה", וישרי לב זה התמימים, כמו

שכתוב "שמור תם וראה ישר", לכן התם הקדוש,

מספורי מעשיות של רבי נחמן מברסלב, היה

שמח בכל מצווה כמו שהיא, גם אם הייתה המצווה

משולשת ועקומה שמח בה כמות שהיא, כי זו מתנה

מבורא עולם, מכתב מהמלך שמזמין אותו להתחבר

איתו, וזו הייתה כל שאיפתו – להתחבר עם בורא

עולם, והוא רקד ושמח ונישק ושיבח כל מצווה. ואילו

החכם הגאוותן, אותו מעניין רק איך הוא עושה את

המצוות, ואם הן לא בשלמות הוא לא מרוצה מעצמו,

ולא רואה שום סיבה לשמוח בהן, רואים איך הוא

מנותק בתכלית מהתכלית, ואיך הוא חי את חייו

בחושך גדול.

נמצאים אנו בשלהי אלול סמוך לראש השנה, זמן

אשר בו אנו רוצים לשפר את המעשים. צריכים

לדעת שיש לשפר גם את איכות המעשים הטובים,

וכל איכות המעשים נמדדת לפי מידת השמחה שיש

בהם, ועבודה זו שכרה בצידה, שכר של חיבור עם ה'

הוא הבסיס לכל הטוב שבעולם. לתפילה, לתשובה,

לאמונה, ולהשגה, לשלום בית, ולבריאות בגוף ובנפש.

על ידי שמחה יש לאדם הכל! גשמיות ורוחניות והוא

יגיע לעולם הבא מתוך חיים טובים. אפילו רגע אחד

שאדם עובד את ה' בשמחה זה אין סוף, זו נחת רוח

גדולה לה', זה מראה שהוא עובד את ה' עם כל הלב.

וכל הגאלה תלויה בזה שנעבד את ה' מתוך שמחה,

וכל האור של רבנו הקדוש, תלוי בשמחה, כמו שרבנו

הרבה מאד להזהיר להיות בשמחה תמיד, ואמר

לתלמידיו שבזה שהם יהיו בשמחה, הם יעשו טובה

גדולה לעולם.

יהי רצון שנזכה ע"י קול השופר בראש השנה הבא

עלינו לטובה, לפשט את העקמומיות שבלבנו, ונזכה

ללב תם וישר, לשמוח בכל מצווה ובכל קשר וחיבור

עם בורא עולם, ועל ידי זה נמשיך על עצמנו ועל כל

עם ישראל את כל הברכות, ותתבטלנה כל הגזרות

שאינן טובות, ונזכה להיכתב ולהיחתם לחיים טובים

ולשנה טובה ומתוקה.

בברכת שבת שלום ומבורך

לכל בית ישראל