"רַק הִשָּׁמֶר לְךָ וּשְׁמר נַפְשְׁךָ מְאד... וְנִשְׁמַרְתֶּם מְאד לְנַפְשׁותֵיכֶם"

כל מכשול שיש בו סכנת נפשות--מצות עשה להסירו ולהישמר ממנו ולהיזהר בדבר יפה יפה, שנאמר "השמר לך ושמור נפשך" (רמב"ם, רוצח ושמירת הנפש,י"א)

הפסוק מזהיר אפוא על שמירת הגוף, ולאו דווקא על הקשרו: שמירת הנפש הרוחנית (כלי יקר). חובת שמירת הגוף מתבטאת בעיקר בנטילת אחריות על שמירת החיים והבריאות, וכמאמר הגמרא: "לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה ויאמר עושים לי נס. שמא אין עושין לו נס, ואם תמצי לומר עושין, מנכים לו מזכיותיו" (שבת,ל"ב,א)

מאידך, בכמה מקומות בתלמוד ישנם דוגמאות המורות לסמוך על "שומר פתאים ה'" ומן השמים ירחמו (למשל: שבת קכ"ט, יבמות י"ב ועוד) וכן סיפורים על גדולים וצדיקים שלא היססו להסתכן כי היו בטוחים שלא יאונה להם רע, כמו ר"ח בן דוסא: "אין ערוד ממית אלא החטא ממית" (ברכות ל"ג,א)

הנוסחה הנכונה בעניין, ע"פ הבנת הפוסקים לדורותיהם, שאין להימנע מדברים שדרך העולם לעשותם מבלי לחשוש לסיכונים נלווים. כגון, טיולים אף שמטיבם מצריכים נסיעות בדרכים והליכה במקומות שיש להיזהר בהם, רחיצה בים/בריכה. אולם יש לעשות מה שבידינו (השתדלות) ולנהוג לפי הכללים והתקנות שנקבעו ע"י הגורמים המוסמכים. כל חריגה מכך כרוכה באיסור של "ונשמרתם" שהרי כבר אינם בכלל "דרך העולם לעשותם" וממילא אינם בהבטחת "מן השמים ירחמו". להלן דוגמאות לכך: אין לחרוג מחוקי התנועה והנהיגה, יש להקפיד מאד על "הגברא והחפצא" –הנהג הערני ותקינות הרכב לפני השימוש! חגורות, כסאות בטיחות לילדים, אין להחזיק טלפון נייד בזמן הנהיגה (למרות שבדרך כלל לא קורה כלום!). אין להסתכן במסלולים לא ידועים או סנפלינג לא מוסדר וכן הלאה.  

"הגדרת הביטחון הוא רק כשנשלים את חוק ההשתדלות במה שהוא בידינו" (עין אי"ה,ברכות ב',ק"כ)