התבוננות "שאלה ופשטה" לאי"ם – פרשת בלק

[1]  כב,ב: ויגר מואב מפני העם: ש: מדוע מואב פחד מישראל, הרי משה צֻווה לא לגעת לרעה במואב (וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי, אַל-תָּצַר אֶת-מוֹאָב, וְאַל-תִּתְגָּר בָּם, מִלְחָמָה:  כִּי לֹא-אֶתֵּן לְךָ מֵאַרְצוֹ, יְרֻשָּׁה--כִּי לִבְנֵי-לוֹט, נָתַתִּי אֶת-עָר יְרֻשָּׁה; דברים ב,ט) וגם באדום לא נגע לרעה אלא סבב את ארצו? ת: ה' אמר רק למשה ("ויאמר ה' אלַי") שלא לכבוש את שעיר (אדום), מואב ועמון. עובדה זאת לא הייתה ידועה לעמים ולא לעם ישראל, ולכן משה מגלה זאת לעם רק בנאומי הסיכום שלו (ספר דברים). מואב לא ידע אם משה יפסח עליהם (כפי שעשה לאדום) או יכבוש אותם (כפי שעשה לסיחון, יעזר ועוג), ולכן פחד.

[1]  כב,ב: קום לך אתם: ש: מדוע בפעם השנייה שבלק שולח שליחים לקרוא לבלעם, ה' מאשר לבלעם ללכת, ואם אישר לו מדוע כעס שהלך ("ויחר אף אלוהים כי הולך הוא", פסוק כ"ב)? ת: בפעם השנייה בלק קורא לבלעם לבוא אליו, ואילו בפעם הראשונה אמנם קרא לו, אך נראה שהסתפק בקללה ממקומו ("לכה נא ארה לי את העם" – פסוק ו', לעומת "אל נא תמנע מהלוך אלי" – פסוק ט"ז). ה' אמנם אסר על בלעם בפעם הראשונה ללכת אתם ("לא תלך עמהם" – פסוק י"ב) אך רצה שבלעם ילך אגב בקשה מפורשת מבלק לבוא אליו, ואז יַראה להם ה' מי השליט. כאשר בלעם הולך עם האתון, ה' כועס, כי רצה שילך ברגליו, שפל ועניו, ולכן מתגלה אליו באמצעות האתון. גם כאשר בלעם מציע לשוב, ה' מעודד אותו ללכת, כדי שיאמר את דבר ה' (לֵךְ עִם-הָאֲנָשִׁים, וְאֶפֶס אֶת-הַדָּבָר אֲשֶׁר-אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ, אֹתוֹ תְדַבֵּר; פסוק ל"ה).

[1]  כב,כח: שלוש רגלים: ש: מדוע לא 'שלושה? ת: המילה 'רגל' באה להחליף את המילה 'פעם', ומורה על כך שההתעללות באתון הפכה בעיניה ובעיני המלאך (פסוק ל"ג) לבלעם להרגל. בהמשך כתוב 'שלוש פעמים' (כד,י) כאשר אין צורך לרמוז להרגל, אלא לציין כמות פעמים.

[1]  כב,מא: וירא משם קצה העם: ש: מהו 'קצה העם'? ת: העם כולו, עד הקצה שלו, וזאת בניגוד לניסיון הקללה השני בשדה צופים שם כתוב 'אפס קצהו תראה, וכולו לא תראה' (כג,יג). בניסיון הקללה השלישי לקח בלק את בלעם לראש פעור, שם לא כתוב שניתן לראות את ישראל כלל. בלעם ברוח נבואתו נשא עיניו וראה את כולו (וַיִּשָּׂא בִלְעָם אֶת-עֵינָיו, וַיַּרְא אֶת-יִשְׂרָאֵל, שֹׁכֵן, לִשְׁבָטָיו; כד,ב). בלק לא יכול היה לראות מה שראה בלעם.

[1]  כה,א: וישב ישראל בשיטים, ויחל העם לזנות אל בנות מואב: ש: האם יש קשר בין ישיבת העם בשיטים לבין התחלת זנותו אל בנות מואב? ת: כן, כי ידוע ששיטים הייתה במקום נמוך, על הירדן (וַיַּחֲנוּ עַל-הַיַּרְדֵּן מִבֵּית הַיְשִׁמֹת, עַד אָבֵל הַשִּׁטִּים, בְּעַרְבֹת, מוֹאָב; לג,מט), ואילו כל ניסיונות הקללה של בלעם התרחשו בהר ("ויעלהו במות בעל", "ראש הפסגה", "ראש הפעור"), בלי ידיעתם של ישראל, ובלי שידעו כלל על נס הצלתם מקללת בלעם. אם היו העם יודעים מניסיונות הקללה, היו ודאי סולדים מבנות מואב, על אף יופיין, ועל אף הפיתוי לאכול ולעבוד את אלוהיהן.

[1]  כה,ז: וירא פינחס בן אלעזר: ש: מדוע דווקא פינחס קם מתוך העדה עם הרומח? ת: משה ציווה את השופטים ("ויאמר משה אל שופטי ישראל" - פסוק ה') להרוג איש את אנשיו, והם התרשלו, ולכן פינחס לקח את היוזמה, בהיותו צעיר ונמרץ (נכד של אהרן ז"ל), ועל כך קיבל ברכת שלום (פסוק י"ב). אין עדות מפשט הכתוב שמשה בכה כי לא ידע מה עליו לעשות, אלא השופטים הם אלה שקבלו את התפקיד לבצע, ולא עשו את שהוטל עליהם, ולכן קם פינחס.

[1]  כה,ח: ותעצר המגפה: ש: איזו מגפה הייתה, הרי משה ציווה את השופטים להרוג "איש אנשיו", ולא דובר על מוות במגיפה? ת: ה' ציווה את משה להוקיע את כל ראשי העם לה' נגד השמש (פסוק ד'), וזאת המגיפה ממנה מתו 24,000 איש מראשי העם.