להאמין לצדיק שעדיין יש לנו תקוה !!! (1 תגובות לחידוש זה)
נכתב על ידי DL2000, 29/5/2013
בס"ד
להאמין לצדיק שעדיין יש לנו תקווה
הרב עופר ארז
כשאדם עומד להתפלל, הרי הוא מאמין באמונה שלימה שה' נמצא לידו ושומע את תפילתו.
אם כן, מדוע אין מרגישים זאת בפועל? מדוע המוח מתחיל לשוטט אז בעסקיו ובעניניו?
הסיבה לכך, שהמוח אינו מאיר לתוך הלב את שהוא משיג; הלב אינו חי את שהאדם יודע
בראש.
עיקר העבודה של הצדיקים היא, לתת לנו עצות איך לחבר את מחשבות המוח לרגשות הלב.
שהרי סתם חידושי תורה, יכולים למסור גם "תלמידי חכמים שידין יהודאין", כמו שאומר
רבינו בתורה כ"ח, וזה הסימן לדעת אם החידושים באים מהם, כאשר אי אפשר להוציא מהם
עצה מעשית לעבודתה'.
לא כן הצדיק, שהוא שורש נשמות ישראל, עיקר עבודתו להאיר את התורה ואת עבודת ה'
לתוך הלב, כמו שכותב מוהרנ"ת: "משה רבינו המנהיג האמיתי, הוא הרחמן, פתח לנו אור
הדעת". היינו, להדריךאותנואיךאנחנוגםכןזוכיםלהיותיהודיםכשרים – ולא רק בחיצוניות.
רבינו אמר: "אני דומה להולך במדבר שרוצה לעשות ממדבר ישוב". רבינו רוצה לקחת לב
שמם ולהפריח אותו. כי יכול אדם ללמוד אף את ספרי רבינו, אבל הלב אינו מאיר לו; האדם
אינו מפנים כיצד לקיים את הדברים למעשה – זה מה שרבינו רוצה מאיתנו, להביא את
העבודות הנלמדות על ידינו, לידי מעשה.
זה היה גלות מצרים, שכפי המבואר בספרים הדעת היתה אז בגלות. שהרי בני ישראל במצרים
היו נכדי יעקב אבינו, ביניהם תלמידי חכמים עצומים, כמו שבט לוי שלא היו כלל בשעבוד
ולמדו תורה; אהרן ומרים היו נביאים, היו להם השגות רבות בתורה; היו שם צדיקים גדולים
מאד – אבל הדעת היתה בגלות
הלב היהודי מאיר תמיד, הלב היהודי לקוח מעולם האצילות, ואי אפשר שלא יבער באש
קודש, אלא אם כן האדם חולה ח"ו. כך היו בני ישראל במצרים 'חולים', כי לא היה להם אור
האמונה, ולהיפך – 'האירו' להם ארבעים ותשעה שערי הטומאה רח"ל.
כאשר משה רבינו בא להוציאם, לא בא אליהם עם השגות חדשות, אלא הביא להם מצוות
מעשיות שיאירו להם בתוך הלב. אפס כי בני ישראל לא האמינו שאכן במצבם–הם, כאשר
שקועים בעומק הטומאה, הם מסוגלים להגיע להשגות גדולות כאלו. העבודה של בני ישראל
היתה אפוא להאמין במשה שאכן עדיין יש להם תקווה רוחנית.
זוהי גם העבודה שלנו, להאמין בצדיק שאכן עדיין יש לנו תקוה לעבוד את השי"ת באמת.
כשאדם מאמין בזה, אינו זוכה רק לעבוד את ה' לפי דרגתו–הוא אלא גם זוכה להיהפך למהות
הצדיק, כמו שמבאר רבינו בתורה קכ"ט, שכאשר אדם מאמין בצדיק ורוצה להתקרב אליו,
הרצון הראשון שלו צריך להיות להתקרב לה'; והשני – להאמין שע"י הקירבה לצדיק יכולים
להתקרב לה', וגם אם קשה מאד לשבור את התאוות, הרי ע"י האמונה בצדיק האדם נעשה
בבחינת "ארץ אוכלת יושביה", שנאכל אל הצדיק, ונהפך למהותו ממש.
(מעובד מתוך שיחתו של הרב עופר ארז שליט"א. ניתן להאזין לשיעור המלא במערכת השמע של 'אוצרות ברסלב' 02-9950000. עברית,
שיחות ומאמרים, שיעור 26)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (1)
ויבוא עד חברון
כל עם ישראל שמעו את הנבואה של אלדד ומידד ”משה מת ויהושע מכניס“, כל עם ישראל שמעו נבואה נוראה, הנבואה התפשטה
בכל המחנה, אלדד ומידד אמרו – ”תדעו לכם שמשה הולך למות, ברגע שנגיע לגבול של ארץ הקודש ימות לנו משה!“ ויהושע
יהיה המנהיג והוא יכניס את העם לארץ“. כל העם היו בבהלה כל העם היו אחוזים חלחלה כל העם בכה, אמרו אם נכנס לארץ אז
משה ימות!.
מסביר רבי נתן שהמחלוקת בין המרגלים ליהושע בן נון היתה שהמרגלים טענו – ”אנחנו אוהבים את משה רבינו אנחנו רוצים את
משה רבינו אנחנו לא נעזוב אותו, אנחנו בעד משה אנחנו רוצים שהוא יחיה ולא ימות אנחנו לא רוצים להיכנס לארץ רק מסיבה
אחת והיא - כדי שמשה ימשיך לחיות וימשיך להנהיג אותנו, לא איכפת לנו שנשאר במדבר העיקר שמשה יחיה.
אומר האר“י הקדוש בשער הפסוקים פרשת שלח לך – שזו הייתה המחלוקת הנוראה בין המרגלים ליהושע, המרגלים אמרו ליהושע
בן נון ”אתה הרי שמעתה נבואה שמ