בס"ד  כ' סיון

במידה שאדם מודד...

איש אחד בעירו של רבי זושא מאניפולי ראה בעוניו, והיה בא בכל יום לבית הכנסת ומניח בתוך שקית התפילין שלו מטבע בן עשרים פרוטות, להחיות בו את נפשו ואת נפש בני ביתו של הצדיק.

והנה החלה ההצלחה להאיר לו פנים. הוא ראה ברכה במעשי ידיו, ומיום ליום גדל עושרו.

הלה קישר בין הדברים ופעל בהתאם- ככל שהצליח יותר כן הגדיל את תמיכתו הכספית ברבי זושא, וככל שהרבה לתת לו- כן גדלה הצלחתו.

פעם אחת חשב לעצמו: ר' זושא הוא הרי תלמיד של המגיד ממזריטש. אם הנתינה לתלמיד מצמיחה תשואה גבוהה כל כך, הרי שנתינה לרבי בכבודו ובעצמו תכפיל ותשלש את ההצלחה!....

נסע למזריטש, ואחרי הפצרות רבות נעתר המגיד לקבל מידיו צרור מעות. וראה זה פלא-

מרגע זה והלאה הלך עושרו ופחת מיום ליום, עד שנעלם כל הרווח שהרוויח בימים הטובים.

בנפש עגומה בא אל רבי זושא וסיפר לו הכל. לבסוף שאל לטעמו של דבר-

הרי הוא עצמו אמר לו לא-פעם כי הרבי גדול ממנו לאין ערוך!...

נתן בו ר' זושא מבט רחום ואוהב ואמר:

 "ראה אחי, כל זמן שנתת ולא השגחת למי אתה נותן, אם זושא שמו או איש אחר הוא-

נתן לך גם הקב"ה בלי לדקדק במעשיך ובלי לבדוק, אם אכן ראוי אתה לשפע שלו אם לאו.

אבל כשהתחלת לפשפש במעשיהם של המסתייעים על ידך ולתור אחר הנבחרים והנאצלים בלבד, עשה כן גם הקב"ה"....