"מה בשבילך?", מלצר מחויט עם פפיון מוזהב הביט בי בעינו האחת כאשר השנייה מרוכזת במגש המהביל שבידו לבל יחליק. סטייק הודו, פרגית צלויה, שניצל, רולדת בשר ברוטב פטריות, מוסקה...

בחרתי רולדת בשר, זה היה נראה לי משהו טוב, משהו עסיסי, כזה שאוכל לומר לאחר מכן "היה שווה לבוא לפה"! המזלג בידי הימנית, הסכין בשמאלית...

איכס, גועל נפש, איזה אוכל נותנים כאן?!

ובזווית עיני רואה אני את עמוס, זה החבר של החתן מהחטיבה, אוכל פרגית צלויה, איך שהוא מתענג על כל ביס... ומה אומר לכם, כל נעיצה שנעץ עמוס את מזלגו בפרגיתו, הרגשתי חרב ננעצת בלבי. מדוע לא לקחתי אף אני פרגית צלויה? מדוע החמצתי את ההזדמנות?!

האדם הוא בעל בחירה חופשית, אך נדמה לו שתחושת ההחמצה שתגיע אחרי הבחירה, אינה ניתנת לבחירה ולבריחה, איך שלא יהיה, תתחרט!

כך שאם לדוגמא רכשת לפני כשבועיים זיכרון נייד המכיל 70 גיגה בסך מסוים, הרי שהשבוע תחוש תחושת החמצה נוכח המחירון החדש המציע תכולה של 140 גיגה במחיר זהה...

כמו כן אדם שפרט את חסכונותיו מדולרים לשקלים ישראליים בזמן שהדולר התחיל להתייצב אחרי הנפילה הגדולה, מפחד שמא שוב ירד שוויו. הרי שכבר למחרת יחוש תחושת החמצה ופספוס נוכח ההודעה כי הדולר ממשיך לעלות!

והמציאות המרה זועקת, האם ישנה תרופת פלא לאותן תחושות החמצה? או שמא עלינו לאכול את זה יחד עם הלב שלנו...

במבט מזווית ראייה יהודית מתקבלת ההכרעה כי ההפך הוא הנכון. ביד האדם ובשליטתו אפשרות הבחירה האם לחוש את אותן תחושות החמצה, או להמשיך ולשמוח בחלקו, בקנייתו, ובבחירתו. אך זאת אין באפשרותו לבחור כלל, האם לאכול את הפרגית או את השניצל או... משום שהאדם ברדתו לעולם מקבל כמין תמונת מצב ומסך רקע אשר לפיו יתנהלו חייו, ויתירה מכך, כל פעולה שפועל הוא בעולם הזה היא בגזירת עליון ומוכתבת מראש! וכמו שאמרו חז"ל "אין אדם נוקף אצבעו מלמטה (בעולם הזה) אלא אם כן מכריזים עליו מלמעלה"! (חולין ז).

כל מערכת הבחירה החופשית הקיימת באמת היא רק בחירה בין טוב לרע, בין מעשה טוב לאי עשייתו, ובין מעשה רע להימנעות ממנו. בין מחשבה טובה למחשבה שאיננה טובה, בין כוונה טובה לשאינה כזו. שאר ה"בחירות" המתנהלות בעולם ובלב האדם הן דמיון בלבד! שכן האלוקים החליט כבר מי יהיה ראש הממשלה הבא.

ואם נתעמק ונבין את מעורבותו של האלוקים בחיינו על כל פרט ופרט, צעד ושעל, נבין שקיימת אפשרות, "נוסחת פלא" לגבור על תחושות ההחמצה ולהיות מאושרים ושמחים בבחירתנו.

כאשר מתגנבת ללבו של אדם אחת מאותן תחושות מעצבנות של כמה חבל... מונחת בתוך אותה תחושה כעס פנימי על עצמי, למה עשיתי/ בחרתי כך?! הן אילו הייתי עושה אחרת הייתי מאושר יותר, והייתי חוסך מעצמי סבל מיותר. ותחושת כעס עצמי זו, היא המנוע של כל תחושות ההחמצה למיניהן!

אך אילו נפנים את הידיעה ונחדד את ההכרה בקרבנו, שאין בידינו כלים לבחור בין דבר כזה לאחר ואין באפשרותנו להכריע בשאלות המציאות כלל וכלל. ואם כן הרי שרק נדמה לי שבחרתי ברולדת הבשר או בכל קנייה/ פעולה או בחירה כלשהי, משום שמערכת הגזירה האלוקית וההשגחה העליונה כוללת גם את זה. כן, גם אלו נעליים אקנה מוכתב לי בפנקס האישי - מראש!

אם נאמין שכל מעשינו ומקרינו אין בהם טבע ומנהגו של עולם (כדברי הרמב"ן בפירושו לפרשת בא) אין בהם כלל מבחירתנו האישית משום שזו איננה, אזי לא נכעס כלל על עצמנו מדוע ולמה עשיתי ובחרתי כך או אחרת. תבין, אתה עם הפרצוף ה"דיכי", המאוכזב והחמוץ מתחושת ההחמצה, אתה בלא משים חרטת על דגלך את הסיסמא הכפרנית "זה בידיים שלנו"! ותופעת הלוואי הראשונית שלך היא מרמור וכעס עצמי - איך לא בחרתי אני באופציה האחרת, איך לא עשיתי אני אחרת?! אבל אם תואיל בטובך להשמיט את ה"אני" מתוך הלקסיקון שלך - תראה שאין כל סיבה לצער, אין כל מקום ליגון!

מדוע ולמה בחרתי, עשיתי, פעלתי... מי? הרי אתה לא עשית כלום, אתה לא בחרת במאום! אתה בסך הכל בובה בתיאטרון הבובות. אז היום האלוקים משך בחוט הימני, מחר בשמאלי, אתמול ב... אך ה´אני´ הבוחר שלך הינו מיתוס פראי שחוץ מתופעות לוואי אין בו שום תועלת.

בידך לבחור רק בין טוב לרע. ביכולותיך קיימת אפשרות בחירה אמיתית האם לחיות בתחושת החמצה ומרמור, או להפנים את הידיעה שהכל בגזירת עליון - ולשמוח! להיות מאושר!

בארץ קיים מכון הממשיך את דרכו של הפסיכולוג הנודע אלפרד אדלר, מכון זה הוציא לאור ספר הנקרא "לגעת בחיים" - דרכים להתמודדות עם מציאות בלתי רצויה. המחברת גב תלמה בר-אב מונה בראש הספר ארבע אופציות להתמודדות עם מציאות כזו. ברשותה, נתמקד באחת מהן.

כאשר נקלע האדם למצב בלתי צפוי ובלתי רצוי, התופעה הראשונה היא הרמת והנפת נס המרד. אני אשנה את המציאות! הוא מכריז, אחזיר את הגלגל אחורה! וכאשר איננו מצליח לשנות את המציאות כמו ברוב המקרים, כאשר לא עולה בידו לבטל את הגזירה, מלא הוא מרמור וכעסים. א. על המציאות שנקלע אליה. ב. על המאמצים הרבים, הפיזיים והנפשיים, ועל התקוות הגדולות שתלה בשינוי המצב. תקוות שהתנפצו אל החוף בקול רעש גדול...

"קבל את המציאות באהבה"! כותבים ואומרים הפסיכולוגים.

"מה פתאום, וכי אתה נמושה?! תתמודד, תילחם, אל תיכנע!", זועקים נגדם הפייטרים.

חז"ל עושים לנו סדר בדברים!

סתם כך לקבל את המציאות איך שהיא, פירושה להרים ידיים, דגל לבן, ולהיכנע - להתייאש! ולהתייאש אין שום היתר, משום שכל עוד נרך דולק, כל עוד נשמה מחזקת בפתיל חייך, עליך לתקן, להתמודד!

אך הנקודה היא "איך מתמודדים"? או- מהי בעצם "התמודדות"?

לשם כך נקדים ונאמר על פי האמור, כי אין לאדם בחירה כלל לקבוע ולהחליט על פעולות או מעשים האם לעשותם או לא, כמו כן אין במסגרת בחירתו האישית לבחור באיזו מציאות להיות, האם במציאות שצפה אותה מראש או להפך. וכאשר נקלע האדם למציאות שאינו חפץ בה, מציאות בלתי רצויה, אל לו להילחם ולתלות תקוות בהשתדלותו הפיזית והגשמית לשינוי המצב, משום שכאשר נגזרה גזרה על אדם מסוים לא ניתנים לו כלים גשמיים להתמודד עמה, כי אם כלים רוחניים - תשובה תפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. אך השתדלותו הגשמית, לא זו בלבד שלא תועיל לו אלא תביא את התוצאה ההפוכה מזו המתבקשת!

במלחמה האחרונה בדרום הארץ (עופרת יצוקה) נהרגה אשה מהעיר אשדוד מפגיעת טיל גראד. אשה זו הייתה באמצע נסיעה ברכבה הפרטי, ולפתע נשמעה אזעקה. בהתאם להוראות פיקוד העורף יצאה האשה מרכבה, ומיהרה לתפוס מחסה במרחב מוגן - תחנת אוטובוס סמוכה. הטיל, פגע ישירות בתחנת האוטובוס! ושלח את האשה למנוחת עולמים, יחד עם הקדושים - בגנזי מרומים, תהא נשמתה צרורה בצרור החיים.

"אם הייתה מצפצפת על ההוראות ונשארת ברכבה - הייתה נשארת בחיים", יאמרו האומרים.

אך האמת היא - שאיך שלא יהיה נגזר עליה למות באותו היום, באותה שעה, ובאותו מקום - בתחנת האוטובוס!

ללמדנו שכאשר נגזרה גזירה על האדם לא יועילו לו מאמציו, ולא תעזור לו בריחתו - משום שזה אינו בבחירתו!!!

חז"ל מספרים על שלמה המלך, אשר חכמתו לא הסתכמה רק בידיעת נתונים ושפות בני אנוש, ידע הוא אף את שפת המלאכים, ושליטה מלאה הייתה לו אף על השדים. יום אחד רואה הוא את מלאך המוות ופניו חמוצות. "מדוע אתה עצוב?", פונה אליו שלמה המלך.

"שני סופריך האישיים הם התפריט שלי להיום, ומחמת סיבה מסוימת מנוע אני מלהמיתם", ענה המלאך.

מששמע כך שלמה אשר אהב את סופריו, גזר על השדים שיעבירו במהירות את סופריו אל העיר "לוז". עיר זו בזמן חז"ל הייתה נעולה בפני מלאך המוות, ואדם מתושביה שרצה למות צריך היה לצאת מחוץ לשערי העיר! (נציין כי ה´לוז´ מסמל את חוסר השליטה של המוות כפי שמגלים לנו חכמי הקבלה שלעתיד לבוא באחרית הימים, יקומו המתים בתהליך הקרוי תחיית המתים, מכח העצם הנמצאת בעורף - במרומי עמוד השדרה, אשר שמה "לוז"). שמח וטוב לב הלך שלמה לישון באותו הלילה, על אשר הצליח להציל את סופריו.

למחרת רואה הוא שוב את מלאך המוות ופניו שוחקות. "מהי הסיבה לשמחתך היום?", שואל שלמה. "שבע אני!", עונה לו המלאך. "אכלתי אתמול את שני סופריך!".

"ואיך עשית זאת, הלא שלחתים ללוז?".

"נגזר עלי לקחתם אך ורק משערי העיר לוז!", ענה מלאך המוות. "תודה לך שלמה על המשלוח הישיר...". חז"ל מסיימים מעשה זה באמרה "רגליו של אדם ערבים לו, שלמקום בו נגזר עליו למות לשם הם יקחוהו"!!!

הבריחה מגזר הדין היא היא שגרמה לביצועו! ולא רק לגבי גזירות מוות הדברים אמורים. כל מציאות בלתי רצויה הינה גזירה שלא תעזור לך שום מלחמה, הגזירה תתבצע! קיומה אינו תלוי ברצונותיך ואינו מתחשב בבחירתך. המציאות היא גזירת עליון!

אך ה"בלתי רצויה" היא תופעה הניתנת לבחירה!!!

לאדם ישנה אפשרות לבחור ולהחליט האם להתמרמר ולבכות את מצבו האומלל, שזהו כאמור פרי תוצר של חוסר אמון בידיעה שהכל תלוי בגזירת עליון. או להבין ולהעצים בקרבו את הידיעה ש"זה לא בידיים שלי"!

נכון שמחויב אתה להיכנס למרחב המוגן ולהישמע להוראות, אך עליך להבין בבירור כי לא זה מה שיציל אותך! זו אך ההשתדלות המוטלת עליך, אך לא מניעת ביצוע גזר הדין, אם ישנו חלילה.

וכשיכיר האדם בהכרה ברורה שאינו שליט על מהלכי חייו ומצביו, אז ורק אז יוכל להתחיל "להתמודד", כאשר התמודדות זו איננה יציאה למלחמה בניסיונות ומאמצים פיזיים כאלה או אחרים למניעת ביצוע הגזירה.

"התמודדות" - פירושה עבודה יום יומית, רגע רגע, להפוך את המציאות הבלתי רצויה למציאות רצויה! את אותה מציאות עצמה, את אותו המצב.

ובעברית - להפוך בלבי פנימה את המצוי לרצוי!

פרסומת

להיות שמח ומאושר בחלקך, במצבך. יהיה אשר יהיה.

זכור, המפתח לחיים מאושרים בידיים שלך! תלוי הוא רק בך!    

הידברות