אחד מחלונות ביתו של ר' דניאל, המשקיף אל הר הבית, היה סתום למעלה מחצי שנה בסמרטוטים עבים. אף אחד מתושבי השכונה לא הבין מדוע. אמנם באותם ימים, בירושלים של פעם, דבר זה לא היה נדיר ביותר. לעתים לא נמצאו בכיסים הפרוטות הדרושות לשלם לזגג בעד זגוגית חדשה. אבל אף אחד לא הבין מדוע הדבר נמשך זמן כה רב, ובפרט שחג הפסח הולך ומתקרב, ויהודי ירושלים נהגו מאז ומעולם לתקן לכבוד החג כל מה שהיה טעון תיקון.

הפליאה על כך גברה כאשר ר' חייקל, השמש של בית הכנסת 'החורבה', סיפר כי הציע בעצמו לבריינדל, אשתו של ר' דניאל, לשלוח זגג על חשבונו כדי להתקין זגוגית חדשה, אך היא סירבה אפילו לשמוע על כך!

חבריו של ר' דניאל בישיבה ניסו להציל מפיו דבר מה על החלון המסתורי הסתום בסמרטוטים, אבל הוא השיב את פניהם ריקם באומרו:

"הרי זה עניין ששייך לענייני הבית, שחז"ל קבעו שהם שייכים לאשה, ומה לי להתערב בכך?!"

נשות השכונה ניסו לשמוע מפי בריינדל מה עניינו של החלון המשונה, אבל היא עשתה עצמה כאילו אינה שומעת, או שהפטירה בשפה רפה "כן, נכון... החלון באמת צריך תיקון".

הסקרנות גברה וגם הנערים בתלמוד תורה שמעו על דבר החלון בבית ר' דניאל. כאשר הגיעו ימי בין הזמנים שלפני חג הפסח, התגודדו הנערים ולחצו על ישעיל'ה העילוי, בנם של ר' דניאל ובריינדל, שיגלה את הסוד. הם ידעו היטב שעם ישעיל'ה לא ניתן לשוח בדברים בטלים ובמעשי ילדות. אם נער כלשהו יראה לו מה שהיקשה המהרש"א, ישעיל'ה יחייך ויתמלא חיות. ואם נער שני יראה לו את תירוצו של ה'פני יהושע' הוא יתמלא שמחה ואושר, אבל אם איזה נער יספר לו סתם דברים בעלמא, הוא ייעשה כחפץ דומם שאינו שומע כלל.

בפעם הזאת כל החברים לחצו עליו, עד שלא נותרה לו ברירה, והוא הוכרח לספר להם את האמת.

"כאשר אבי עורך תיקון חצות", החל לספר כשהוא חיוור ונרגש, "הוא מתייצב כל לילה נגד חלון הבית הפונה לבית המקדש, ובוכה ומיילל על גלות השכינה ועל חורבן הבית. במשך שעה ארוכה הוא גונח מלבו ובוכה ללא הרף, מבלי להרגיש כלל מה מתרחש מסביבו".

"פעם, באחד הלילות של בין המצרים, בין י"ז תמוז לתשעה באב, כאשר הכאב על החורבן גבר מאוד בלבו של אבי, הוא עמד על יד החלון, השקיף על המקדש ההרוס ונפשו התמלאה ביגון. מבלי להרגיש הוא תקע את ראשו בחלון. הזגוגית נשברה, והשברים כיסו את כל גופו וגרמו לו לזוב דם".

"אמי ראתה בבוקר את הזגוגית השבורה ואת מעילו ומגבעתו של אבא המכוסים בשברי זגוגית, והבינה מיד מה שקרה. היא אמרה לנו: 'ילדים! זגוגית זו תישאר שבורה. אנו נסתום את החלון בסמרטוטים כדי שתלמדו ממנו מוסר ויראת שמים, איך שיהודי אינו צריך לחשוב על עצמו כלל כשהוא מתפלל על כבוד שמים. החלון הפרוץ הזה, הסתום בסמרטוטים, יהיה לכם ספר מוסר...'"

סודו של החלון התגלה והפך לשיחת היום בירושלים. בני הישיבה הפסיקו להפציר בר' דניאל שיתקן את החלון ונשות השכונה פסקו להטריד את בריינדל אשתו. החלון הסתום בסמרטוטים נעשה מאז ספר מוסר לא רק לילדיו של ר' דניאל, אלא גם לכל יהודי ירושלים.   

במשך שנה נוספת היה חלון ביתו של ר' דניאל סתום בסמרטוטים. ביום בר המצווה של ישעיל'ה, בנו יחידו של ר' דניאל, הוזמן רבי יוסף חיים זוננפלד לביתם לחגוג את השמחה. כאשר ראה את החלון הסתום המפורסם, אמר בבדיחות הדעת:

"הלוא כתוב בספר דניאל 'וכיון פתיחין ליה' - וחלונות פתוחים לו..."

למרות שדבריו נאמרו כדי לבדח את בעל השמחה, ראה ר' דניאל בכך ציווי מפי רבו, ומיד לאחר שיצא רבי יוסף חיים מביתו, שכנע את אשתו שזו שעת כושר לתקן את החלון. ומשהסכימה רץ וקרא לזגג, והלה התקין לו זגוגית חדשה.    

יצירת קשר לסיפור אמיתי בעל מסר יהודי  [email protected]

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/8430

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Video-Lectures.asp#3

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות התורה הקדושה וזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.