בס"ד                                                                                                           ח'     בסיוון     תשע"ג

             אור - לי - בפרשה – נשֹא – חג שבועות

" וידבר ה' אל משה לאמר: נשֹא את ראש בני גרשון גם הם לבית אבתם למשפחתם " (ד, כא-כב)

מפקד כלל הלויים היה מבן חודש ומעלה ומנה 22 אלף לויים. ומתוכם נמנו לעבודת המשכן רק מבן 30

שנה ומעלה כי בעת הזו נמצא האדם בשיא כוחו ועד בן חמישים - שתש כוחו. וזאת לאחר שלמד חמש

שנים את העבודה היינו מגיל חמש ועשרים שנה ועל זה אמרו חז"ל: כל שאינו רואה סימן ברכה במשנתו

בתוך חמש שנים שוב אינו רואה(מד"ר פר"ו, ג:). סה"כ נפקדו 8,580 לויים לעבודת משא, ומלבד זה היו

משוררים ומנגנים במצלתיים ובכינורות בעת עבודת הכוהנים כי הניגון בקודש מעורר החשק לעבודת

השם וכך המשא של עבודת אוהל מועד הופך להיות נשֹא מלשון התנשאות הנפש וע"י כך לא מרגישים

את העמל כפי שמובא במדרש(מד"רפר"ו, י): אין יישאו אלא לשון שירה כמו שנאמר: "שאו זמרה ותנו תוף

כינור נעים עם נבל" (תהילים פא:) כי ע"י זה יגבר החשק על הטורח.

בני לוי היו שלושה והם: גרשון הבכור, קהת ומררי. הם חולקו לג' מחנות שלכל אחד ואחד היה תפקיד

מוגדר וברור וכל אחד ידע את מקומו ביחס לאחרים. אף ע"פ שגרשון היה הבן הבכור נמנו בני קהת

לפניו בסיפא הפרשה הקודמת מפאת שנשאו את המשכן וכלי הקודש. ויש אומרים שזכו לכך בגלל שיצאו

מהם משה ואהרן אבל קשה לנו לשכוח שגם יצאו מהם קרח ועדתו, ונראה לי לומר שזהו רצון השם כי הוא

יודע נסתרות כלומר תפקידו של כל אחד ואחד בעבודת השם שמתאימה דווקא לו.

ולאחר שנבחרו מפי הגבורה לשרת בקודש הקודשים הקדימם לבני גרשון בשביל כבוד התורה(מד"ר פר"ו, ב)

שכן אמרו חז"ל גדולה תורה יותר מן הכהונה וכו' שהיא נקנית בעשרים וארבע, והתורה נקנית בארבעים

ושמונה דברים וכו' (פרקי אבות ו:). ומזה אפשר להבין למה בני קהת נבדלו ונספרו בפרשה הקודמת ואילו בני

גרשון בפרשתנו בכדי להבדיל בין מחנה האחד שהוא קודש הקודשים לבין מחנה השני שהוא קודש.

וייתכן  שלא היה נאמר בבני גרשון נשֹא זולת כבוד הבכורה שהיה לו והראיה לכך שבבני מררי לא נאמר

נשֹא, על  כן אפשר לומר כי הטעם העיקרי שנאמר נשֹא בבני קהת הוא מלשון רוממות ונשיאת ראש כדי

להחדיר בהם גאוות יחידה שנבחרו לשרת בקודש הקודשים מכלל עמו ישראל. ועליהם היה מופקד נשיא

נשיאי הלוי אלעזר בן אהרן הכהן(במדבר ג). עבודת בני גרשון הייתה באוהל מועד והם נשאו את יריעות

המשכן ולעומתם בני מררי עבודתם הייתה נשיאת האדנים ומ"ח(48) קרשי המשכן ועל שניהם היה מופקד

איתמר בן אהרן הכהן.

ולכאורה נראה כי בני מררי עובדים עבודה פיזית קשה יותר מב' המחנות האחרים ועוד שאין להם יחוס

לבית אבותם כמו קהת וגרשון, ומן הסתם גם לא בכורה, ובכל זאת לא מרדו בציווי ה' וקיימו את תפקידם

נאמנה. ונראה לבאר זאת ע"פ המשנה באבות(פ"ו, ו): התורה נקנית בארבעים ושמונה דברים - ואחד מהם

הוא המכיר את מקומו, ופרשו רז"ל: שיכיר את ערכתו ומדרגתו ויתרצה בחלקו וישפיל עצמו בפני הגדולים

ממנו(מילי דאבות ומדרש דוד). וע"פ זה נבין את גדולתם של בני מררי שהכירו את מקומם ביחס לאחרים והבינו

שזה רצון השם וזו עבודת השם שמתאימה ספציפית דווקא להם ולא לאחר כי בסופו של דבר כולם

שקולים לפני המקום בחיבה (מד"ר פר"ו, י:). ואולי זה נרמז במ"ח קרשי המשכן שנשאו בני מררי היינו אע"פ

שהיה קושי בדבר הצליחו גם הם לקנות לעצמם את המ"ח(=48) דברים שהתורה נקנית בהם כנ"ל.

ומכל הנאמר לעיל, צריך ללמוד ולהוסיף לקח לעצמנו והוא שלכל אחד ואחד יש לו תפקיד מיוחד דווקא

בשבילו, וזה מאת ה' הייתה זאת, ועבודת השם שלו היא לא עבודת השם של פלוני אחר. ואע"פ שיכול

להיות שהעבודה שלו קשה יותר משל משיהו אחר, אל יסתכל על זה כך! אלא יראה ויבין שזה רצון השם

יתברך  ואתה צריך לעבוד את השם בדיוק במקום שהוא מניח אותך. ואדרבא תוסיף לזה עבודה של

ניגון בשמחה וזה יחיה אותך ויגרום לך לקנות את קניין התורה ששייך לך דווקא. יהי רצון שנעבוד את

השם יתברך בניגון ובשמחה ונזכה לראות כוהנים בעבודתם לויים בדוכנם וישראל במעמדם ונקבל

כל פעם מחדש בשמחה וובאהבה את תורתנו הקדושה ובפרט ביום הקדוש הזה חג מתן תורתנו.

חג השבועות - מלשון 'שבועה' דהיינו הברית שנשבע השם יתברך לא להמיר אותנו ומנגד נשבענו להשם

יתברך במעמד הר סיני לעסוק בתורה ולא להמיר אותו ח"ו. ב-ו' בסיוון קיבלנו את התורה הקדושה במעמד

הר סיני ולכן אנחנו חוגגים כל שנה ושנה את 'זמן מתן תורתנו'. שם נוסף הוא 'חג הביכורים' - הבאת

ראשית פירותינו לבית המקדש.

מנהג טוב הוא להתקבץ בלילה זאת ללימוד תורה כפי שסדרו חז"ל. וכן אמרו עוד בזוהר הקדוש: כל אלו

שמתקנים התיקון בלילה הזאת ושמחים בו, כולם יהיו רשומים וכתובים בספר הזיכרונות, והקב"ה

מברך אותם בשבעים ברכות וכתרים של עולם העליון. רצ"ב קובץ לחג השבועות. יש סגולה לערב

שבועות מאת הגאון רבי חיים פלאג'י זיע"א: "יפריש צא(91) פרוטות וישלים ב' פעמים בן(52*2= 104

היינו עוד 13 פרוטות) וייתן לתלמיד עני ועניו והוא סגולה לחשוכי בנים ומקרב הגאולה"

           פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

טבילת המקווה בשבועות הוא חסד עליון, ורחמים גדולים, ודעת נפלא מאוד; כי שבועות הוא שכל דק

ועליון וגבוה מאוד, שהוא חסדים ורחמים גדולים מאוד, כי הרחמים הם כפי הדעת, כמו שמבואר במקום

אחר. אשרי הזוכה לקבל קדושת שבועות, בפרט המקווה של שבועות, שהיא מקווה של שער החמישים,

שמשם נמשך הקדושה והטהרה על ישראל אז (סימן מועדי ה'-ספירה ושבועות, אות ד).

                                                            "נר ה' נשמת אדם"

 מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

           ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה