ביום כיפור תשל"ג התפלל שמעון תפילת שחרית בעיר מגוריו, בני ברק. לקראת תפילת מוסף ראה מבעד לחלון בית הכנסת התכנסות גדולה של אוטובוסים ליד אצטדיון רמת גן. מיד הבין שנפתחה מלחמה.

הוא מיהר לביתו אחרי מוסף. כשהגיע, שמע שהטלפון מצלצל. אמנם הבין שיש מצב חירום, אבל בכל זאת מדובר ביום כיפור. הוא ביקש מבתו בת החמש: "תרימי את הטלפון ותראי מי זה".

"אבא, רוצים אותך מהצבא", אמרה הילדה.

שמעון התבשר כי הפך לאחראי גיוס בבני ברק. הוא לקח עוגה ושבר את הצום, נסע למפקדה בעיר והחל להתעסק עם הניירת, ארגן אוטובוסים כדי לשלוח את החיילים דרומה, ואחר כך יצא בעקבותיהם. חודשיים לפני כן היה שותף בהקמת גדוד הנדסה. הם עברו את כל האימונים, ותרגלו כל מה שקשור לפיצוצים. כעת הגיע לצאלים וראה לדאבון לבו כי קיבלו את הרכבים כפי שמסרו אותם. שום דבר לא תוקן. איכשהו נסעו לעבר סיני. השתרכה שיירה ארוכה, היו פקקים גדולים בכביש הצר והמהומה הייתה רבה.

בתור כוח הנדסה נסעו לתקן את הכבישים שהופגזו על ידי מטוסי קרב מצריים. בגלל שכל רכביהם הושבתו, הצטרפו לשמעון שבעה נהגים, וכולם נסעו במשאית אחת. בדרך עברו ליד קיבוץ יד-מרדכי. מישהו עקר שלט 'עצור' והניחו על הפגוש הקדמי בתור קמיע כי לא היה להם נשק...

הם התמקמו בחניון באזור קטיה בלוזה בצפון התעלה, ולאחר כל הפגזה מצרית נסעו לתקן את הכביש כדי לאפשר מעבר כלי מלחמה ישראליים.

המצב היה בכי רע. שמעון, איש הקשר, שמע את שיחות הקצינים הבכירים ברשת האוגדתית. פעם שמע מח"ט שצועק בקשר "כולם מתו לי!", וסגן מפקד האוגדה עונה לו "תפסיק ליילל. בפעם שעברה שאמרת שכולם נהרגו לך, בסך הכל 21 חיילים נהרגו, אז תפסיק להתבכיין..."

קצינים רבים זרקו את דרגותיהם כי ידעו שאם קצין נופל בשבי המצרי הוא צפוי לעינויים מיוחדים. כאשר שמעו החיילים את קולו של אריק שרון בוקע בקשר חשו שמישהו החל להנהיג את העסק.

בשבת בבוקר הודיעו להם שעליהם לחצות את התעלה. חיילי ההנדסה נכנסו ללחץ מכניסתם הצפויה לחוד החנית וחשו מאוימים. התעלה הופגזה מכל הכיוונים. הם ביקשו משמעון, שהיה הדתי היחיד: "שמעון, אנחנו רוצים לשים תפילין!"

"חבר'ה. בשבת לא מניחים תפילין", הסביר.

"אבל אנחנו רוצים להיאחז במשהו!", אמר אחד מהם.

הוא ניסה להניאם והציע להם להסתפק בקריאת שמע, אבל הם לא היו מוכנים לשמוע דבר.

"אוקיי", נכנע שמעון והצביע על הקיטבג שלו, "הנה התפילין. תניחו ותקראו קריאת שמע".

החבר'ה הניחו תפילין וקראו קריאת שמע בזה אחר זה. רק אחד בשם דודי ישב בצד ולגלג:

"מה השטויות האלה?! לכל כדור יש כתובת..."

בדרך לתעלה ראה שמעון קומנדקר של הרבנות. הוא לקח מהם בקבוק יין כדי לעשות הבדלה. כשהגיעו לגשר על משאיתם שלף את הבקבוק והחל להבדיל. פגזי התאורה שעפו לכל עבר האירו את הסביבה. מאורי אש נראו מכל עבר.

דודי נהג במשאית אחרת. אחרי שהמשיכו ונכנסו לתוך מצרים הגיעו לשדה תעופה בצפון התעלה. שמעון קיבל דיווח שנקטעה לדודי ידו והוא פונה. מאז לא שמע עליו.

מאז שחצו את התעלה אירעו להם נסי נסים. כל בני החבורה שהניחו תפילין לא נפגעו. פעם חטפו הפגזה של אש צולבת ממרחק עשרים מטר כשהיו בין שני כוחות מצריים ולא ניזוקו כלל.

כעבור חודש שהה שמעון בחניון לילה. נאמר להם שיש יחידת קומנדו מצרית באזור ולכן אסור להם לישון ברכבים, אלא על החול עם הראש לכיוון גלגלי הקומנדקר, וכך עשו.

לפתע הרגיש שמעון באמצע שנתו שחפץ כבד מאוד רומס את בטנו. הוא חשב: ריבונו של עולם, אם רוצים משמיים להרוג אותי, שיהרגו וזהו! מה הלחץ הנוראי הזה על הבטן?! כאשר פקח את עיניו ראה גלגל של רכב עולה על בטנו. אחר כך הסתבר שקצין אחד נסע בלי אורות ולא הבחין בחיילים הישנים על הארץ.

מטוס פינה את שמעון ל"איכילוב". אובחנו אצלו פגיעות פנימיות, ונאמר לו שאם הרכב היה סוטה מעט לכיוון החזה, היה הורגו במקום. לבסוף נרפא לגמרי.

חלפו כשלושים ושש שנים, בהן נהג שמעון לספר את סיפורו. פעם השתתף באיזה חוג ואז גולן אזולאי, אמן שחזר בתשובה, סיפר כל מיני סיפורי ניסים ונפלאות. לאחר ששמעון סיפר את סיפורו, גולן אמר:

"את הסיפור הזה אני מכיר מכיוון אחר".

"מהיכן?!", התפלא שמעון.

"אותו דודי סיפר לי שהוא לא רצה להניח תפילין בעת המלחמה ומאוחר יותר נקטעה ידו. היום הוא חזר בתשובה ואינו יכול להניח תפילין ביד שמאל הקטועה, ולדבריו נענש על לגלוגו".

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9803

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.