בחודש טבת תשס"ה הלכה לעולמה בשיבה טובה גיטל-שרה דייטש ע"ה משכונת מאה שערים. היא היתה צדקת ואשת חסד מופלגת השייכת לבני עלייה של ירושלים של מעלה. בעלה, הרב יהודה דייטש זצ"ל, היה תלמיד חכם וחסיד של רבי דוד מלעלוב, וכאשר נפטר מדום לב בגיל צעיר יחסית הותיר אותה עם עשרה ילדים. למרות השבר בחייה עשתה מעשי צדקה לרוב ונהגה לתת מאכלים ומלבושים לעניים, עסקה בקירוב רחוקים ואירחה חוזרים בתשובה. גיטל-שרה גידלה היטב את בניה ובנותיה, וחיתנה אותם עם משפחות רבנים ואדמו"רים. היא לבשה בגדים מהודרים כמו מלכה, ועם זאת הייתה מאוד צנועה. חשו בביתה היטב את כל החגים והמועדים שקיימה בהידור רב, ויראת השמים שלה הייתה מלאה בשמחה.

נכדתה, יוכי גולדמן המתגוררת בביתר עלית, הייתה קשורה אליה באופן מיוחד והצטערה מאוד על מותה של הסבתא הצדקת שהותירה חלל ריק גדול בלכתה. לילה אחד, במוצאי שמחת תורה תשס"ו, חלמה יוכי חלום.

בחלומה ראתה את עצמה פוסעת בשוק מאה שערים, שהיה קרוב לביתה של הסבתא המנוחה. לפתע ראתה את הסבתא צועדת מולה, לבושה במיטב בגדיה ותכשיטיה שאותם נהגה ללבוש בחגים ובשמחות, כשהיא נראית מאושרת ביותר. יוכי ידעה בחלום שסבתה אינה בחיים ושאלה אותה בפליאה: "רגע, סבתא, מה שלומך? איך יכול להיות שאני פוגשת אותך כאן?!"

"אני נמצאת בעולם העליון. אני מאושרת וטוב לי מאוד", ענתה הסבתא בפנים קורנות, "ורק דבר אחד מעיק עלי מאוד, ואני מתחננת בפנייך שתעזרי לי באותו עניין..."

יוכי לא הבינה בדיוק איך היא יכולה לעזור לסבתה שנמצאת בעולם הבא. הסבתא המשיכה לדבר:

"בערך שנה לפני שנפטרתי עשיתי שיפוצים בבית לכבוד החג ונשארתי חייבת למשה הסייד 875 שקלים..."

בשנייה שהסבתא אמרה את הסכום, יוכי ראתה את המספר 875 מופיע באוויר.

"... אם את יכולה לשלם עבורי את החוב, מה טוב, ואם לאו, תיגשי לאחד מבניי, ר' עמרם או ר' מתתיהו ותבקשי מהם שישלמו מיד את הכסף למשה הסייד".

יוכי המשיכה ללכת עם סבתה לאורך השוק עד שהגיעו ליד בית הכנסת 'ישועות יעקב' שנמצא באמצע השוק. הסבתא נכנסה לבית הכנסת ואז יוכי התעוררה...

יוכי התבוננה מסביב וראתה שהבוקר הגיע. היא ידעה בוודאות גמורה שהחלום היה אמיתי. היא אמרה "מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה. רבה אמונתך", ונטלה את ידיה. כעת חשה שהעניין דחוף ביותר וכי עליה לבצעו ללא שום דיחוי. מיד התקשרה להוריה המתגוררים בירושלים. היא דיברה עם אביה ואמה, בתה של גיטל-שרה, וסיפרה להם את החלום לפרטי פרטיו. הוריה היו נסערים ולא ידעו מה לחשוב על כך. יוכי, שניסתה כל העת לשכנעם במוחשיות של החלום, הציעה:

"בואו נקיים שיחת ועידה עם משה הסייד ונשמע מה יש לו לומר".

האם, שהכירה היטב את הסייד הידוע בשכונת מאה שערים וזכרה את השיפוצים שעשה אצל אמה, מצאה את מספר הטלפון שלו והצליחה להשיג אותו מיד. הן שוחחו עמו בשיחת ועידה וביקשו לדעת אם גיטל-שרה דייטש המנוחה חייבת לו כסף. משה לקח את יומנו, החל לדפדף בו ואמר להן:

"בואו נבדוק, רק רגע... הרבנית גיטל-שרה חייבת לי... 875 שקל..."

לאחר שנרגעו מתדהמתן, סיכמו שבתה של המנוחה תגיע אליו ותיתן לו את הסכום הנדרש. יוכי הניחה את השפופרת, אבל עדיין לא נרגעה. היא חשה שרוחה של סבתה מרחפת מסביבה וממש מתחננת אליה: "תעשי זאת כבר! תעשי זאת כבר! לא ירדתי אלייך סתם..."

יוכי לא הייתה מסוגלת לשאת את המועקה והתקשרה לאמה מדי פעם כדי לברר אם כבר שילמה את הכסף למשה הסייד.

בצהרים אמה התקשרה אליה מביתו של משה הסייד, והיא שמעה איך אמה משלמת את הכסף ואיך הסייד מרגיע אותה באומרו: "זהו. החוב נמחק אין לך מה לדאוג יותר".

באותו רגע חשה יוכי בהקלה עצומה. היא הבינה איך ניתן בעולם הזה לעזור למי שנמצא בעולם הבא, ובעיקר איך כדאי לנהוג בעולם הזה לפני שמגיעים לעולם הבא...

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/9820

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים, אלהי השמים והארץ, בוחן כליות ולב, שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם ויזכו לנחול את חיי העולם הזה וחיי העולם הבא אמן ואמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.