הורות במשרה חלקית / חינוך נכון לזכות לאושר
נכתב על ידי DL2000, 2/5/2013
בס"ד
הורות במשרה חלקית !!!!
התרבות המערבית תכנתה אותנו,
ההורים, לרצות חיים נפרדים מהילדים
שלנו. משהו שהפך אותנו להורים
במשרה חלקית. מה יוצא לנו מזה?
לא מזמן חברה שלי סיפרה לי על סיוט ושמו "מתכוננים לשנת הלילה" שיש לה עם הבן שלה כל ערב. כשהיה תינוק, נו, הוא ישן כמו תינוק בלי שום בעיות. אבל לאחרונה, בגלל התקררות חזקה שתפסה אותו, הלו"ז הלילי השתנה והוא לא מוכן להירדם אלא אם כן אמא שלו יושבת לידו.
אחרי שצחקתי על כל ההצעות המוזרות והמצחיקות-משהו שהעליתי בחכתי, כולל גז צחוק, הפתרון היחיד שנותר לי להציע לה הוא – לשבת לידו עד שהוא יירדם. וכמו שכל הורה יודע, מדובר בתהליך א-ר-ו-ך כזה שיכול להימתח על פני שעתיים או יותר, עד שהילדים המתוקים שלנו נרדמים.
מאז אותה שיחה, לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שדיברנו. משהו הטריד אותי אבל לא ידעתי מה זה. אך לא עבר הרבה זמן והתשובה הגיעה. ערב אחד, תתפלאו לשמוע, אבל היה לי קצת זמן לקרוא לפני שנרדמתי. ניסיתי לרדת לעומק השורות בספר חינוך באהבה של הרב שלום ארוש, תוך כדי שהעפעפיים הופכים למסכי ברזל כבדים שמאיימים להחשיך את הכל, ואז הוא הופיע, המשפט שפקח את עיניי ופתר את הבעיה.
הרב שלום ארוש מציין את החשיבות שיש בהכנות בשעת השינה שנעשות בצורה נעימה עם הילדים. "ההורים צריכים להיות בחדר כשהילדים נרדמים". הנה זה. הבעיה, כך הבנתי, היא הגישה המערבית שאימצנו בחום גם בתחום ההורות.
כמי שגדלה בבית עם מנטאליות ישראלית במיאמי, שמתי לב שיש הרבה הבדלים בין הורים אמריקאים להורים הישראלים. אחד ההבדלים הוא, שההורים האמריקאים חייבים, אבל ממש חייבים, לקבוע קו ברור ומפריד בינם ובין הילדים. כמעט קיר ברור שלא ניתן לשבור אותו.
אפילו היום, זה מצליח להרגיז אותי בדרך מסוימת. אני לא מצליחה להבין איך הורים יכולים להשאיר את הילדים שלהם מאחור ולצאת לחופשה של שבוע ויותר. לא שאני צודקת או שהם טועים, פשוט לא גדלתי כך, לכן קשה לי להבין את זה. אני בקושי מצליחה להשאיר את הילדים שלי עם בייביסיטר לכמה שעות.
אבל הנקודה היא, שהתרבות המערבית תכנתה אותנו, ההורים, לרצות חיים נפרדים מהילדים שלנו. אני נזכרת בשיחה שהייתה לי עם זוג חברי-ילדות, שהיום הורים לשלושה ילדים. דיברנו על הילדים ועל כך שכדאי להיפגש יותר, ואז הבעל אמר: "אנחנו רק רוצים את החיים שלנו בחזרה, את מבינה?"
מיותר לציין, אבל הייתה זו הייתה השיחה האחרונה שלנו. "רוצים את החיים שלנו בחזרה?!?" מה עם שלושת הילדים המקסימים שלכם? מה רצית לומר בזה, שעדיף שהם לא היו כדי שתוכלו לצאת לסרטים, מסעדות ושאר בילויים כמו שעשיתם בתיכון ולפני החתונה? שיהיה לכם זמן לראות יותר טלוויזיה? כדי שלא תעשו שום דבר?
אשתו מפרסמת בפייסבוק תמונה של כל מקום שהם הולכים ומבלים. הם כל הזמן יוצאים. אני עדיין לא מבינה אחרי מה הם רודפים ומה הם חושבים שהם מפסידים. אבל זאת המציאות – הורים מרגישים צורך עם הרבה מאוד לחץ להמשיך את סגנון החיים של לפני החתונה, של חיי הרווקות, או אפילו של חיי נישואין בלי ילדים - לצאת כל סופשבוע, לצפות בתוכניות ריאליטי בלי גבולות, לעשות מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים.
הלחץ הזה מגוחך ומאוד לא הוגן. והחלק הכי גרוע הוא שרוב ההורים שמתנהגים כך אפילו לא מבינים שהם הורים במשרה חלקית, גם אם הם יתכחשו לזה בכל תוקף. ושלא תטעו לחשוב, לא שאני אומרת שההורים לא צריכים את הזמן שלהם, אבל כל הזמן? על חשבון הילדים? קחו את זמן השינה, למשל. כמה לחוצים אנחנו בשעה בה אנו מארגנים את הילדים לשינה? בשביל מה? ולאן אנחנו ממהרים?
למה החברה שלי מתקשה להיות ליד הילד שלה עד שהוא יירדם? מה היא תפספס בדיוק? היא הרי לא תאחר לעבודה....
תראו כמה בעיות נובעות מהורות במשרה חלקית – בעיקר בנפש שלנו ושל הילדים. אנחנו סובלים כמעט כל לילה כשאנו מנסים להרדים את הילדים, אבל אולי הילדים סובלים יותר? ובכלל, מי אמר שלהיות הורים זה קל? זה הג'וב הכי קשה שיש, עם הכי הרבה הקרבות מצידנו. הבעיה היא שהרבה הורים לא מוכנים להקריב מעצמם בשביל ילדיהם, אפילו כמה דקות להיות שם לפני שהם נרדמים. וזה עוד בלי להזכיר את הקריירה שלוקחת הרבה זמן איכות מהילדים בכל שעות היום.
לא, אל תגידו לי להתחיל לאמץ את שיטת פרבר – טיפים איך לגרום לילד לישון. הסבל שנגרם לי ולילד שלי הספיק כדי להבין שלא זו הדרך. המאבקים והרצון לגרום לילד שילך כבר לישון לא מועלים, אפילו גורמים נזקים. נכון, קשה לשבת שם כשהם צוחקים ואתם שוב ושוב מזהירים "אם אתם לא מתכוונים לישון אני יוצא/ת מהחדר".
כי כשאתם שם, אתם מעניקים להם תחושת ביטחון, אהבה, חשיבות ואכפתיות, ואת זה הם יזכרו כל החיים שלהם. זה יכול למנוע הרבה חרדות וחששות שילדים מפתחים בזמן שהחושך 'משתלט' על העולם. זאת הזדמנות נפלאה לחזק את הקשר המיוחד שיש לכם איתם.
אז אם הבחירה הין בין תוכנית טלוויזיה ובין הפנים המלאכיות שלהם כשהם נרדמים, אני מקווה שהאופציה השנייה יותר קוסמת לכם... היא שווה כל רגע!
ההורים, לרצות חיים נפרדים מהילדים
שלנו. משהו שהפך אותנו להורים
במשרה חלקית. מה יוצא לנו מזה?
לא מזמן חברה שלי סיפרה לי על סיוט ושמו "מתכוננים לשנת הלילה" שיש לה עם הבן שלה כל ערב. כשהיה תינוק, נו, הוא ישן כמו תינוק בלי שום בעיות. אבל לאחרונה, בגלל התקררות חזקה שתפסה אותו, הלו"ז הלילי השתנה והוא לא מוכן להירדם אלא אם כן אמא שלו יושבת לידו.
אחרי שצחקתי על כל ההצעות המוזרות והמצחיקות-משהו שהעליתי בחכתי, כולל גז צחוק, הפתרון היחיד שנותר לי להציע לה הוא – לשבת לידו עד שהוא יירדם. וכמו שכל הורה יודע, מדובר בתהליך א-ר-ו-ך כזה שיכול להימתח על פני שעתיים או יותר, עד שהילדים המתוקים שלנו נרדמים.
מאז אותה שיחה, לא יכולתי להפסיק לחשוב על מה שדיברנו. משהו הטריד אותי אבל לא ידעתי מה זה. אך לא עבר הרבה זמן והתשובה הגיעה. ערב אחד, תתפלאו לשמוע, אבל היה לי קצת זמן לקרוא לפני שנרדמתי. ניסיתי לרדת לעומק השורות בספר חינוך באהבה של הרב שלום ארוש, תוך כדי שהעפעפיים הופכים למסכי ברזל כבדים שמאיימים להחשיך את הכל, ואז הוא הופיע, המשפט שפקח את עיניי ופתר את הבעיה.
הרב שלום ארוש מציין את החשיבות שיש בהכנות בשעת השינה שנעשות בצורה נעימה עם הילדים. "ההורים צריכים להיות בחדר כשהילדים נרדמים". הנה זה. הבעיה, כך הבנתי, היא הגישה המערבית שאימצנו בחום גם בתחום ההורות.
כמי שגדלה בבית עם מנטאליות ישראלית במיאמי, שמתי לב שיש הרבה הבדלים בין הורים אמריקאים להורים הישראלים. אחד ההבדלים הוא, שההורים האמריקאים חייבים, אבל ממש חייבים, לקבוע קו ברור ומפריד בינם ובין הילדים. כמעט קיר ברור שלא ניתן לשבור אותו.
אפילו היום, זה מצליח להרגיז אותי בדרך מסוימת. אני לא מצליחה להבין איך הורים יכולים להשאיר את הילדים שלהם מאחור ולצאת לחופשה של שבוע ויותר. לא שאני צודקת או שהם טועים, פשוט לא גדלתי כך, לכן קשה לי להבין את זה. אני בקושי מצליחה להשאיר את הילדים שלי עם בייביסיטר לכמה שעות.
אבל הנקודה היא, שהתרבות המערבית תכנתה אותנו, ההורים, לרצות חיים נפרדים מהילדים שלנו. אני נזכרת בשיחה שהייתה לי עם זוג חברי-ילדות, שהיום הורים לשלושה ילדים. דיברנו על הילדים ועל כך שכדאי להיפגש יותר, ואז הבעל אמר: "אנחנו רק רוצים את החיים שלנו בחזרה, את מבינה?"
מיותר לציין, אבל הייתה זו הייתה השיחה האחרונה שלנו. "רוצים את החיים שלנו בחזרה?!?" מה עם שלושת הילדים המקסימים שלכם? מה רצית לומר בזה, שעדיף שהם לא היו כדי שתוכלו לצאת לסרטים, מסעדות ושאר בילויים כמו שעשיתם בתיכון ולפני החתונה? שיהיה לכם זמן לראות יותר טלוויזיה? כדי שלא תעשו שום דבר?
אשתו מפרסמת בפייסבוק תמונה של כל מקום שהם הולכים ומבלים. הם כל הזמן יוצאים. אני עדיין לא מבינה אחרי מה הם רודפים ומה הם חושבים שהם מפסידים. אבל זאת המציאות – הורים מרגישים צורך עם הרבה מאוד לחץ להמשיך את סגנון החיים של לפני החתונה, של חיי הרווקות, או אפילו של חיי נישואין בלי ילדים - לצאת כל סופשבוע, לצפות בתוכניות ריאליטי בלי גבולות, לעשות מה שהם רוצים ומתי שהם רוצים.
הלחץ הזה מגוחך ומאוד לא הוגן. והחלק הכי גרוע הוא שרוב ההורים שמתנהגים כך אפילו לא מבינים שהם הורים במשרה חלקית, גם אם הם יתכחשו לזה בכל תוקף. ושלא תטעו לחשוב, לא שאני אומרת שההורים לא צריכים את הזמן שלהם, אבל כל הזמן? על חשבון הילדים? קחו את זמן השינה, למשל. כמה לחוצים אנחנו בשעה בה אנו מארגנים את הילדים לשינה? בשביל מה? ולאן אנחנו ממהרים?
למה החברה שלי מתקשה להיות ליד הילד שלה עד שהוא יירדם? מה היא תפספס בדיוק? היא הרי לא תאחר לעבודה....
תראו כמה בעיות נובעות מהורות במשרה חלקית – בעיקר בנפש שלנו ושל הילדים. אנחנו סובלים כמעט כל לילה כשאנו מנסים להרדים את הילדים, אבל אולי הילדים סובלים יותר? ובכלל, מי אמר שלהיות הורים זה קל? זה הג'וב הכי קשה שיש, עם הכי הרבה הקרבות מצידנו. הבעיה היא שהרבה הורים לא מוכנים להקריב מעצמם בשביל ילדיהם, אפילו כמה דקות להיות שם לפני שהם נרדמים. וזה עוד בלי להזכיר את הקריירה שלוקחת הרבה זמן איכות מהילדים בכל שעות היום.
לא, אל תגידו לי להתחיל לאמץ את שיטת פרבר – טיפים איך לגרום לילד לישון. הסבל שנגרם לי ולילד שלי הספיק כדי להבין שלא זו הדרך. המאבקים והרצון לגרום לילד שילך כבר לישון לא מועלים, אפילו גורמים נזקים. נכון, קשה לשבת שם כשהם צוחקים ואתם שוב ושוב מזהירים "אם אתם לא מתכוונים לישון אני יוצא/ת מהחדר".
כי כשאתם שם, אתם מעניקים להם תחושת ביטחון, אהבה, חשיבות ואכפתיות, ואת זה הם יזכרו כל החיים שלהם. זה יכול למנוע הרבה חרדות וחששות שילדים מפתחים בזמן שהחושך 'משתלט' על העולם. זאת הזדמנות נפלאה לחזק את הקשר המיוחד שיש לכם איתם.
אז אם הבחירה הין בין תוכנית טלוויזיה ובין הפנים המלאכיות שלהם כשהם נרדמים, אני מקווה שהאופציה השנייה יותר קוסמת לכם... היא שווה כל רגע!
(מאתר "חוט של חסד" / ברסלב)
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
