בס"ד                                                                                                      כ"ג      באייר      התשע"ג

                אור - לי - בפרשה – בהר-בחוקותי

" וידבר ה' אל משה בהר סיני לאמר, דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם כי תָבֹאוּ אל הארץ אשר אני

נתן לכם וְשָׁבְתָה הארץ שבת לה', שש שנים תזרע שדך ושש שנים תזמר כרמך ואספת את תבואתהּ

ובשנה השביעִת שבת שבתון יהיה לארץ שבת לה' שדך לא תזרע וכרמך לא זמר "(כה, א-ד)

והנה מצינו שצווינו כבר בתורה עוד בהר סיני לאחר קבלת התורה לעניין מצוות שמיטת קרקעות שנאמר

(שם כג):"והשביעית תשמטנה ונטשתה". ומה חזר הכתוב להוסיף לנו במצווה זו, מסביר רש"י ז"ל: והלא

כל המצוות נאמרו מסיני אלא מה שמיטה נאמרו כללותיה(ופרטותיה) ודקדוקיה מסיני אף כולן נאמרו

כללותיהן ודקדוקיהן מסיני כפי ששנו בתורת כוהנים. וממשיך ואומר: בא הכתוב ולמד כאן על כל דיבור

שנדבר למשה מסיני. מכאן ניתן לראות שבחרה התורה הקדושה לבאר את מה שנאמר כבר למשה בהר

סיני בעל פה מפי הגבורה בעניין 'קדושת שביעית' היינו 'שנת שמיטה' למניין השמיטות שבהּ חל איסור

לזרוע, לחרוש ולקצור באדמת ארץ הקודש, וכן אסור לאסוף את התבואה ואף את ספיחיה, כי הקרקע

הופכת להיות הפקר. וזה שנאמר: "ושבתה הארץ שבת לה' " וגו'. והיום שאין כל ישראל נמצאים בארץ

הקודש, מצווה זו מדרבנן.

ואפשר שמכאן יבואו לטעות ולומר, לא מעט בני אדם, שלא קיבלנו את התורה שבעל פה בסיני אלא רק

את לוחות הברית והמשכילים שביניהם יוסיפו שקבלנו גם את התורה שבכתב. אומנם ידוע הדבר, בעת

שהועברה התורה שבעל פה לעם היו בהם שחששו לקבלהּ שמא לא יצליחו לקיימהּ כמו שכתוב(שבת פח):

כפה הקב"ה עליהם את ההר כגיגית וגו' שהרי אם נתבונן באמת ניווכח כי אין באפשרותנו לקיים את

הכתוב בתורה מבלי הביאור של התורה שבעל פה.

וכך תמצא שאפילו בג' מצוות שהם האותות העיקריים בין הקב"ה לישראל היינו מילה, שבת ותפילין אין

התורה שבכתב מפרטת את ההלכה למעשה אלא התורה שבעל פה מבארת את הכלל. ואפשר לומר

אולי שמצוות אלו הם בבחינת חֹקת עולם בבחינת ברית, כמו שכתוב(ירמיה לג):"אם לא בְרִיתִי יומם ולילה

חֻקּוֹת" גו'. היינו במילה חֹק"ת נרמז ג' אותות הנ"ל: ח - כמספר שמונה שנאמר:  "וביום השמיני ימול

בשר ערלתו" ק - שנאמר: "קדש שבת שבתון" תפילין. ולמרות שאין העולם יכול להתקיים ללא קיומם לא

בחרה התורה לפרט יתר על הכלל שנאמר בכתוב.

ונביא דוגמא לדבר. כתוב בתורה להניח תפילין שנאמר: "וקשרתם  לאות על ידך" וגו'(דברים ו:). וכי איזה

קשר מדובר? איזה יד? ימין שמאל? מה פירוש טוטפות בין עיניך? למה דווקא תפילין שחורות ולא מזהב?

אלא זה בדיוק העניין שבחר הקב"ה להצפין בנו את התורה שבעל פה כדי שלא יבואו אחרים להעתיקהּ,

כידוע. ולכן משה קיבל מסיני היינו מפי הגבורה את כל פרטיהם ודקדוקיהם של כל המצוות כלומר התורה

שבעל פה והעבירם הלאה, כמו שכתוב(אבות א):"משה קיבל תורה מסיני ומסרה  ליהושע" וגו'. ואף יתרה

מזאת גם הנהגות בדרך ארץ נלמד מסיני כפי שפירש הרב ברטנורא על משנה זו: כי זאת המסכת כולה

מוסרים ומידות שלא בדו אותם חכמי המשנה מלבם אלא אף אלו נאמרו בסיני.

ובכל זאת, יש להבין למה תפס הכתוב דייקא את מצוות השמיטה וממנה הקיש לשאר המצוות בעניין הנ"ל.

ועוד מה הקשר בין 'שנת השמיטה' לשבת? שכן נאמר: "ושבתה הארץ שבת לה'" והרי היה צריך לומר

'ושבתה הארץ שמיטה לה' כפי שתרגם אונקלוס. ונראה להסביר בסייעתא דשמיא על דרך שאמרו חז"ל:

תקופות וגימטריאות, פרפראות לחכמה(אבות ג:(. והסבר הוא כך: השבת היא בחינת שמיטה שהרי איסור

חרישה וזריעה אסורים גם בשבת. ורמז לכך בהתחלף האות ב' באות מ' כי שניהם מקבוצת אותיות

השפתיים בומ"ף ובהתחלף האות ת' באות ט' מקבוצת אותיות הלשון טדלנ"ת נקבל במקום שבת שמט

כמו שכתוב 'והשביעית תשמטנה' היינו שנת שמיטה.

וכן, איתא בתורת כוהנים(פ"א, ב): כשם שנאמר שבת לה' בשבת בראשית כך נאמר שבת לה' בשנה ה-ז'.

היינו כשם שביום השביעי היינו ביום השבת צריך לנוח ולשבות כך גם צריך לתת לארץ מנוחת ושבות

מכל מלאכה. והטעם לכך מובא בספר החינוך(מצווה פד): משורשי המצווה, לקבוע בליבנו, ולצייר ציור חזק

במחשבתנו, את ענין חידוש העולם, כי 'ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ', וביום השביעי שלא

ברא דבר, כתב לשון 'מנוחה' על עצמו. וכדי להסיר ולשרש מרעיוננו דבר קדמות העולם אשר יאמינו בזה

הכופרים בתורה ובו יהרסו כל פינותיה ויפרצו חומותיה, באה חובה עלינו למנות בכל זמננו יום יום ושנה

שנה על דבר זה, למנות שש שנים ולשבת בשביעית, כמו שאנו מונים ימי השבוע בששת ימי עבודה

והשביעי יום מנוחה וכו', ע"ש. ועוד ידוע, כי בעוון שמיטה ישראל גולין מארצם(שבת לג:), משמע מכאן שאם

ישמרו 'שנת השמיטה' נגאלין. וכך גם בשבת כמו שכתוב(שבת קיח): אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות

כהלכתן מיד נגאלים. נמצא שהעליונים והתחתונים תלויים בשבת ובשמיטה כי הם מקור הברכות.

נמצא מכאן כי קיימת הקבלה בין השבת לשמיטה. וה' אור לי את עיניי. שכן על פי זה אפשר לומר שבסוף

השנה השביעית יעלו לרוב מספר השבתות בשנה 52 במכפלת מספר השנים בסיום השביעית(52*7=364)

כמניין מספר הימים בשנה, כלומר שנמצא בתווך בין שנה חסרה לשנה שלמה. וזה רמוז  במילה 'שמיטה'

שעולה בגימטרייה עם הכולל כמניין 'שנה'. מה שירמוז להשלמת שביתת הארץ העליונה לשנה שלמה

בתום השנה השביעית בארץ התחתונה כי זה כנגד זה עשה ה'. וכל מה שיש בארץ התחתונה קיים גם

בעליונה ברובד הרוחני. ובעת הזאת דייקא יושלם הייחוד בין הארץ התחתונה לארץ העליונה ותהיה

שביתה ומנוחה בעליונים ובתחתונים לחיי העולמים.

                                 תודה לא-ל עליון על השפע מלב הבאר העליון.

             פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ארץ ישראל הוא כלליות הקדושה שבכל הקדושות; ושם זוכין לצאת מטבעיות ולֵידַע ולהאמין שהכל בהשגחה

לבד, שזה כלליות הקדושה. וע"י זה יכולין להדמות אליו יתברך ולהבדיל בין האור לבין החושך, ואז יכולין

לספר סיפורי מעשיות של צדיקי אמת, כי יודעין להבחין בין מעשיות של צדיקי אמת לההפך; ואז זוכין לטהר

את המחשבה ע"י סיפורי מעשיות של צדיקים, ולהמתיק את הדינים, וע"י זה ניצולין מכל הצרות(סימן ארץ

ישראל, אות יז).

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה