רפאל, שהתגורר במושב ליד חיפה והיה סטודנט בטכניון, נסע באחת השבתות ברכבו בחיפה. הוא נכנס לאחת השכונות הדתיות. לפתע צץ מולו ילד קטן והוא לא הספיק לבלום את הרכב. הילד עף ונחת אחרי כמה מטרים...

רפאל חש הרגשה נוראה ולא ידע מה לחשוב. אולי אברח? לא, מה פתאום!? אני לא בן אדם שבורח מאחריות, אבל איך אוכל להישאר?

אנשים החלו להתקהל במקום. הוא כבר לא יכול היה לברוח אפילו אם רצה. מישהו התקשר ל'מגן דוד'. כעבור זמן קצר הגיע אמבולנס של טיפול נמרץ וחובש החל לטפל בילד שהיה שרוע על הכביש. בינתיים הורי הילד הגיעו למקום התאונה והייתה מהומה שלמה. רפאל עמד כל הזמן בצד ולא ידע איפה לקבור את עצמו. הוא היה בהלם גמור מכל מה שקורה. הילד פונה מיד לבית החולים רמב"ם כשצפירות האזעקה מפרות את שלוות השכונה השקטה.

שוטר שהגיע למקום תיחקר את רפאל וזימן אותו לחקירה במשטרה. רפאל לא ידע מה לעשות בתום החקירה. הוא חש שהדבר החשוב ביותר כעת הוא לדעת מה שלום הילד. חרדה שיקרה לילד הגרוע מכל מילאה את נפשו.   

הוא החליט לנסוע לבית החולים לראות מה מצבו של הילד. נמסר לו שהילד שוכב ביחידת טיפול נמרץ ונמצא במצב קשה. רפאל הגיע למקום. הוריו של הילד נראו המומים. בכל זאת רפאל ניגש לאב וביקש ממנו סליחה. האב, שהיה אדם דתי, לא היה מסוגל להחליף איתו מילה. הוא ניגש לאם וביקש:

"אני הנהג. אני מקווה מאוד שבנך יבריא ומבקש מכם סליחה. תאמיני לי שלא יכולתי לעצור... אני מוכן לעשות כל מה שתגידי לי כדי שתסלחו לי!"

"אתה דרסת את הילד בשבת", אמרה האם הנרגשת, "אם ככה, אני מבקשת שתשמור שבת מכאן והלאה! זו הבקשה היחידה שלי".

הבחור שמח לשמוע שהאם תהיה מוכנה לסלוח לו והתנאי שלה נראה לו קל למדי. הוא לא תאר לעצמו מה משמעות שמירת שבת וחשב שמדובר על כך שלא ינהג בעצמו בשבת. מה הבעיה, חשב לעצמו, החברים ינהגו בשבתות במקומי...

"אני מקבל את בקשתך", אמר וביקש להיות מעודכן במצבו של הילד שנפגע.

לאחר זמן מה הילד התאושש מפציעתו ולאחר שהחלים חזר לביתו. רפאל שמע על כך ובא לבקרו. הוא פגש את האב שהיה במצב רוח מרומם והאיר לו פנים. האם שאלה אותו: "אתה זוכר את ההבטחה שלך?"

"כן, בטח", אמר רפאל, "מאז התאונה אני לא נוסע בשבת!"

"אבל האם אתה שומר שבת כהלכתה?", הוסיפה האם לשאול.

"מאז התאונה לא נהגתי אפילו פעם אחת!", התפאר, "אני נותן לחברים שלי לנהוג..."

האם חייכה והחלה להסביר לו ששמירת שבת דורשת קצת יותר מאשר לא לנהוג בשבת. רפאל החל להבין שמדובר במערכת שלמה של חוקים והתנהגות מיוחדת שהוא חייב ללמוד באופן יסודי ומקיף. היא הציעה לו בסיום ביקורו לפנות לרב המקומי כדי שידע איך לשמור שבת כהלכתה ובכלל שיכיר את עולם התורה.

הוא הגיע לרב המקומי. הרב שוחח עמו והציע לו בסופו של דבר שיסע לישיבה לחוזרים בתשובה כדי לראות מה זו שמירת שבת בפועל.

רפאל נסע לשם לשבת. הוא חש תחושה של נינוחות מיוחדת, שלווה הרמונית, קסם בלתי ניתן להסבר. מעולם לא חש תחושות כאלה. כאשר יצא משם אמר לעצמו: זה המקום שלי!

הוא החל ללמוד בישיבה ונכנס לעולם היהדות. אחרי זמן מה זכה להיפגש עם חוזרת בתשובה כמותו והם החליטו להינשא.

בעת החתונה, בעיצומם של הריקודים, הרכיבו אותו חבריו לישיבה על כתפיהם. ואז לפתע ראה רפאל בכניסה לאולם את הילד שדרס כשהוא עומד ליד הוריו. הילד נראה נרגש מאוד, ממש בכה.

החתן ביקש לעצור את הריקוד וירד מכתפי חבריו. הוא ניגש לילד, נישקו, נשא אותו על כתפיו וחזר למעגלי הריקודים לרקוד בשמחה כפולה ומכופלת.

אחד הרבנים שהכיר את הנפשות הפועלות אמר:

"אני לא יודע מי נושא את מי על הכתפיים, החתן את הילד או להפך - הילד את החתן?"

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/10937

סיפורים נוספים, ידע הנותן חיות, הרצאות מרתקות, סופי שבוע מעולים לכל אחד ואחת מישראל – מומלץ בחום:

http://www.arachim.org/VideoDetail.asp?MediaID=2102

http://www.arachim.org/Events.asp

http://www.arachim.org/Articles.asp

יהי רצון מלפני אבינו שבשמים שזכות הכנסת תוכן זה תעמוד לזכות ולרפואת אבי מורי שמעון בן מרים ואימי מורתי יפה ברכה בת רבקה למשפחת חדד ויתברכו בבריאות איתנה וחיים טובים וארוכים ולנחת רוח מכל יוצאי חלציהם אמן כן יהי רצון נצח סלה ועד וימלא ה' יתברך את כל משאלות ליבם לטובה ולברכה אמן כן יהי רצון.