דוד התפרנס מיגיע כפיו בחנותו. היתה לו קביעות עיתים לתורה - לימוד הדף היומי - והוא מסר עליה את נפשו. מדי יום לאחר סיום עבודתו בחנות ניגש לבית הכנסת לשמוע שיעור גמרא. באותה שעה התמלא באושר עילאי. זה היה הגן-עדן שלו עלי אדמות. בשום פנים לא היה מוכן לוותר על שיעור הדף היומי.

לעיתים הפך עולמות כדי להתייצב לשיעור. יום אחד היה מוכרח לסדר איזה עניין דחוף במקום מרוחק בשעה שבה מתקיים השיעור היומי. הוא עשה הכל כדי לדחות את אותו עניין, אבל לא עלה בידו. הוא חש צער עמוק. איך יוכל לוותר על השיעור שהוא עיקר חיותו?! לאחר תפילת שחרית באותו יום פנה למגיד השיעור והשיח בפניו את צרתו בפנים עגומות. המגיד שמע את דברי האיש ובסיומם חייך ואמר: "מה הבעיה?! הרי ידוע לך שאני מעביר שיעור כבר שנים רבות, וכפי שרואות עיניך אנו מקליטים את השיעורים הללו".

דוד הבין מה עליו לעשות בשעת הדחק: להשיג את הקלטת שהוקלטה לפני שבע שנים על אותו דף גמרא. הוא שאל: "הרב, האם ישנו אותו שיעור שאתה אמור להעביר היום?"
במהלך הנסיעה נסע דוד מאחורי משאית ארוכה. לאחר דקות רבות פקעה סבלנותו והוא החליט בפזיזות לעקוף את המשאית המתנהלת לאיטה. בשנייה שעבר לנתיב השני נשמע לפתע קול סירנה של ניידת משטרה

"כמובן, זה אותו דף. כל השיעורים מוקלטים במלואם".

אחרי מאמצים הרב איתר בעבור דוד את הקלטת הרצויה ואמר: "קח איתך את הקלטת ושמע בדרך, וכך לא תפסיד גם את השיעור הזה!"

דוד שמח מאוד על כך שיוכל להגיע ליעדו מבלי להפסיד את השיעור היומי. הוא יצא לעבודתו ובסיומה נכנס לרכבו ויצא לנסיעה הארוכה ליעדו.

באותו יום שרר ערפל כבד והראות היתה לקויה. דוד הניח את הקלטת במכשיר ברכבו והחל לשמוע את השיעור. במהלך הנסיעה נסע מאחורי משאית ארוכה שנהגה נאלץ לנסוע באיטיות רבה בגלל הראייה הלקויה. בגלל שהיה נתיב אחד בלבד, דוד לא יכול היה לעקוף את המשאית. לאחר דקות רבות פקעה סבלנותו והוא החליט בפזיזות לעקוף את המשאית המתנהלת לאיטה.

בשנייה שעבר לנתיב השני נשמע לפתע קול סירנה של ניידת משטרה. מבלי לחשוב כלל דוד סובב את ההגה כדי לחזור לנתיבו. באותה שנייה ממש חלפה משאית מהצד השני במהירות רבה...

דוד לא היה מסוגל לחשוב מה היה קורה אלמלא חזר לנתיבו מבעוד מועד. הוא רעד מהתרגשות וליבו הלם בפראות. הוא היה בטוח שהשוטרים הבחינו בעבירת התנועה שביצע ולכן הפעילו את הסירנה. הוא התבונן במראה, מצפה לשמוע "עצור בצד, בבקשה!"

לתדהמתו לא ראה שום רכב משטרתי. הוא לא הבין מה קרה פה. לפני רגע ניצל מתאונה חזיתית עם משאית דוהרת שפירושה מוות בטוח בזכות סירנה משטרתית, אבל אין זכר לרכב משטרתי...

לאחר מכן שמע את השיעור היומי ממשיך והדברים הרגיעו אט אט את נפשו עד שהגיע ליעדו.

לאחר שחזר לביתו סיפר לאשתו, לקרוביו ולמכריו על המקרה המופלא שאירע לו, וקבע סעודת הודיה כדי להודות על הנס. הוא תיאר בסעודה כיצד הקדוש ברוך הוא הצילו מהתנגשות חזיתית בטוחה עם משאית בזכות הסירנה, והדגיש כי רכב המשטרה שממנו נשמע הקול לא נראה במקום.

בתום הסעודה שאלה אותו אשתו: "איך יכול להיות ששמעת קול של ניידת משטרה ולא היתה ניידת?!"

"האם את חושבת שאני מדמיין?!", שאל כשהוא נפגע במקצת.

"לא", אמרה, "אבל האם שמעת משהו בזמן הנסיעה?"

"כן", נזכר הבעל, "שמעתי את הקלטת של הדף היומי".

"האם היא אצלך ברכב?", שאלה.

"כן", ענה הבעל, "היא בתוך הטייפ".

האישה יצאה מהבית, הלכה אל הרכב והוציאה ממנו את הקלטת. כאשר חזרה הכניסה את הקלטת לטייפ והחלה להקשיב לדברי התורה. אחרי זמן מה נשמע לפתע קול סירנה משטרתית, ואז הבינו השניים מה בעצם קרה: ברגע שבו עבר דוד לנתיב השני נשמע קול הסירנה מתוך הקלטת ובזכות זה ניצלו חייו!

תדהמתו של דוד גדלה שבעתיים. הוא תיאר לעצמו שלפני שבע שנים כאשר נשמעה הסירנה היא הפריעה למהלך השיעור, ואף אחד ממשתתפי השיעור לא העלה בדעתו שהקול המפריע יציל בסיבוב הבא של הדף היומי את המתמיד הגדול ביותר...

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12162