ר' מרדכי פריזל היה בחור צעיר כשהגיע לישיבתו של ה'חפץ חיים' בראדין. הוא התוודע ללימוד התורה וליראת השמיים המופלגים של הרב וגם למופתים ולרוח הקודש שהתגלו אצלו.

פעם אחת, מעט לפני ראש השנה, הכשירו חווה אחת ביער הסמוך לראדין במרחק של כחמישה קילומטרים, וה'חפץ חיים' נסע לשהות שם כמה ימים כדי לנשום את האוויר הצח שהיה במקום. את האוכל שבישלה עבורו הרבנית הביאו מביתו בראדין וחיממוהו שם.

באותם ימים הגיעה עגלה לבית ה'חפץ חיים' בראדין ובה ישבו אב, שני בניו ובת אחת שהיתה קשורה היטב בחבלים ושכבה בעגלה. הסתבר כי אותה בת סבלה מהתמוטטות עצבים קשה והרופאים אמרו שלעולם לא תהיה לה תרופה. האב ובניו ניסו את התרופה האחרונה שהעלו בדעתם: ברכה מפי ה'חפץ חיים'.

"איפה ה'חפץ חיים'?", שאל האב.

מישהו הסביר לו שהרב לא נמצא כעת בראדין והוא יחזור רק כעבור מספר ימים. האב התעקש: "אנחנו לא זזים מכאן! באנו במיוחד עד הנה לקבל ברכה, ובלעדיה לא נלך".
המשוגעת הגיעה לרב, הסירה את כובעו מראשו, זרקה אותו ארצה ולאחר מכן החלה לתלוש את הווילונות ולשבור חלונות. כולם קפאו על מקומם בתדהמה ולא ידעו מה לעשות

הבחור מרדכי ראה שמדובר בעסק ביש וכי הם מתכוונים ברצינות לדבריהם, והחליט לעשות מעשה. הוא ניגש לרבנית ושאל אם היא מסכימה שהוא ייסע איתם ליער, למקום בו שוהה ה'חפץ חיים'. הרבנית הסכימה ומרדכי אמר לאב ולבניו: "בואו איתי ואראה לכם את הדרך".

הם נסעו עד לחווה ביער. כאשר הגיעו, ירדו והתירו את הבת מחבליה. שני אחיה תפסו בה חזק משני הצדדים והחלו לצעוד לכיוון הכניסה. הבחורה, שסבלה מהתמוטטות קשה, והדרך מלאת המהמורות השפיעה עליה לרעה עוד יותר, גברה לפתע על אחיה והשתחררה מלפיתתם בכוח גדול, והחלה לרוץ לעבר הבקתה בה שהה ה'חפץ חיים'. היא פתחה את דלת הבית ושעטה פנימה לחרדת כולם.

המשוגעת הגיעה לרב, הסירה את כובעו מראשו, זרקה אותו ארצה ולאחר מכן החלה לתלוש את הווילונות ולשבור חלונות. האב ובניו וכן התלמיד קפאו על מקומם בתדהמה ולא ידעו מה לעשות. הם חיכו שה'חפץ חיים' יכעס עליהם ויצווה לגרשה מיד מהמקום.

לפתע החל ה'חפץ חיים' לבכות ולצעוק: "רחמנות, רחמנות גדולה על בת יהודייה, אוי, אוי, אוי, תיסעו הביתה והקדוש ברוך הוא יעזור!"

לאחר מכן לא יסף מאומה.

הבנים תפסו את אחותם והצליחו להשתלט עליה, ולאחר מכן חזרו לביתם.

מרדכי ועוד כמה בחורים החליטו שהם מוכרחים לברר מה עלה בגורלה של אותה בחורה. הם שלחו מישהו למקום מגוריה לברר את העניין. לאחר תקופת מה חזר הלה ובישֹר: "הבחורה חזרה להיות בריאה כאילו לא אירע לה דבר!"

דברים כאלה ראה מרדכי בכל פעם והדבר לא נתן לו מנוח: איך ייתכן שיושב איתנו יהודי כזה, בעל רוח הקודש, שעושה מופתים מדי יום ביומו, והדבר לא מרשים ומרגש את הסובבים אותו?!

פעם אחת ניגש מרדכי ללייב ברוידא, מקורב גדול של ה'חפץ חיים', ושאל:

"אני לא מבין מה קורה פה, הלא אנו רואים כאן מופתים מדי יום ביומו, וזה לא מעורר אצלך שום התרגשות?!"

לייב ברוידא ענה לו: "תגיד, מה אתה חושב, שה'חפץ חיים' הוא קונצמאכער?! האם הוא עושה מעשי להטוטים או מעשי קוסמות שעלינו להתפעל מהם?! זה הוא עצמו כמות שהוא, זה עצם מציאותו, ומה יש להתרגש ולהתפעל?! זה ה'חפץ חיים' כפי שהוא ברום מעלתו וגדולתו, וכל המופתים וגילויי רוח הקודש הם רק פועל יוצא מדרגתו העצומה, ולא מהם צריכה להיות ההתפעלות."

דעתו של מרדכי נחה מעט.

יום אחד הבחין מרדכי כי לייב ברוידא נתון בהתרגשות עזה. שאלו: "מה קרה היום אצל ה'חפץ חיים', שאתה כל כך נרגש?"

"שום דבר מיוחד", התחמק לייב.

מרדכי ניגש לדלת חדרם, סגר אותה, נעמד לידה וקרא לעבר לייב:

"אם לא תגיד לי מה ראית אצל ה'חפץ חיים' שכל כך ריגש אותך, לא תצא מכאן..."

לייב החל לגלות את סודו. "היום לפנות בוקר, כשעוד החושך שורר בחוץ, שמעתי לפתע את ה'חפץ חיים' מדבר אל עצמו: 'מה אתה אומר, שאתה זקן ויש לך בנים שיושבים ולומדים ואתה יכול לישון עוד קצת? אתה צודק. מה אתה עוד אומר, שיש לך נכדים שיושבים ולומדים ואתה יכול לישון עוד קצת? אתה צודק...', וה'חפץ חיים' המשיך לפרט את תירוצי היצר הרע המנסה לשדלו להישאר במיטתו ולומר לו 'אתה צודק'... ולבסוף אמר ליצרו: 'אבל תסביר לי רק דבר אחד: אתה הרי הרבה יותר זקן ממני, אז למה אתה כבר קמת?!'"

מזה התרגש תלמידו הקרוב של ה'חפץ חיים' יותר מכל המופתים שראה אצל מורו ורבו.

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12237