בחאלב שבסוריה היה יהודי רשע שעבר בשאט נפש על המצוות והלשין על אחיו היהודים בפני הרשויות. הוא מסר את ממונם של ישראל ואמר לממונה על המכס כמה מס עליו לגבות מכל יהודי: "לפלוני יש הכנסה צדדית שאינו מדווח עליה, ואלמוני מבריח סחורות..."

כולם סבלו ממעלליו והתרחקו ממנו, שמו היה מנואץ בפי כל אחיו. חלפו הימים ואותו רשע הלך לבית עולמו, ולכל יהודי סוריה היתה הצלה והרווחה.

כמה שנים לאחר מכן, הגאון רבי שלמה לניאדו, מחבר שו"ת 'בית דינו של שלמה', למד בחדרו. לפתע נשמעה נקישה על דלתו. אחד מסוחרי העיר נכנס והשיח את ליבו לפני הרב. הוא סיפר בהתרגשות שריב נתגלע בינו לבין סוחר מסוים, והוא רואה עצמו עשוק ומרומה. ועתה נודע לו, שבעל ריבו מתעתד לגשת לרשויות ולהלשין עליו שאינו משלם מס אמת. "אין זה נכון", טען הסוחר, "אבל הרשויות יאטמו את לבם, יחרימו את כל הסחורה שברשותי ויבדקו בספרי חשבונותיי. ועד שייווכחו בצדקתי, תהיה חנותי סגורה ואפסיד כסף רב".

נרעש הרב ושלח את משרתו לקרוא לאותו סוחר. הלה מיהר לבוא, והרב הוכיחו במילים נרגשות: "כיצד מעז אתה לגשת ולמסור את ממונם של ישראל?! כלום זו הדרך ליישב מחלוקות?! האין דין תורה בישראל?! אם אתה סבור שפלוני הונה אותך, אדרבה - תבע אותו לדין תורה ותצא צדקתך לאור. אבל ללכת ולהלשין?! האם לא סבלנו די מאותו מלשין בזוי, יישחקו עצמותיו, שמירר את חיינו כל ימיו, והכל זוכרים אותו לדיראון עולם?! התרצה להיות כמוהו?!"
הלך הרב לניאדו לישון וחלם חלום. לתדהמתו ראה את אותו המלשין, כשפניו קורנות כפני צדיק, ועיניו מוכיחות. "מדוע הכפשת את זכרי?!", שאל את הרב. הרב הקיץ בבהלה ואמר לעצמו: איך ייתכן שאותו רשע ידבר כך מהעולם העליון?!

"חלילה", הזדעזע הסוחר וקיבל על עצמו להגיש את תלונתו לפני הרב ולקבל את הכרעתו.

הלך הרב לניאדו לישון באותו לילה וחלם חלום. לתדהמתו ראה את אותו מלשין שהלך לעולמו לפני כמה שנים, כשפניו קורנות כפני צדיק נשגב, ועיניו מוכיחות ונוקבות. "מדוע הכפשת את זכרי?!", שאל את הרב.

הרב הקיץ משנתו בבהלה ואמר לעצמו: איך ייתכן שאותו רשע גדול ידבר כך מהעולם העליון?! אין זה אלא חלום שווא! הרב חזר לשנתו, והמלשין הופיע שוב בחלומו והרעים בקולו: "אתבע אותך לדין תורה לפני פמליא של מעלה!"

קם הרב בחרדה והחל לחשוב כי יש דברים בגו. הוא קיבל על עצמו תענית חלום וטבל במקווה טהרה. לאחר התפילה זימן אליו אחד מאנשי חברה קדישא, הלך עמו לבית הקברות וביקש ממנו שיפתח את קברו של אותו מלשין מנודה ודחוי.

נטל האיש את המעדר וחפר סביבות הקבר, והנה הגופה שלמה כביום קבורתה, לא שלטו בה רימה ותולעה! הורה הרב לכסות את הקבר, ושב לביתו משתומם ונבוך. התפלל לה' להודיעו מה פשר הדבר, ובלילה לפני שנתו עשה שאלת חלום.

הופיע המלשין בחלומו והחל לספר:

שלחוני אליך כמשאלתך. דע לך, שרבות היו עבירותיי ומועטות זכויותיי, זלזלתי בכל דבר קודש ועברתי בשאט נפש על כל העבירות שבתורה, מסרתי ממון ישראל לשלטונות, והייתי רע לכל. אבל פעם אחת, בשנת בצורת ורעב, בא לביתי יהודי כחוש וחלש מאוד. בקול רועד סיפר לי על אשתו ושמונת ילדיהם, שמזה שלושה ימים לא בא דבר מאכל לפיהם. חלקם בוכים והאחרים התעלפו ודממו. אותה שעה נכמרו רחמיי עליו ושלחתי לביתו את כל האוכל שהיה בביתי.

עליתי למשרדי המושל ואמרתי לממונה על המס: "תמיד אני ממלא את בקשותיך ומוסר את כספי אחי היהודים לאוצר המלוכה. עכשיו באתי לבקש ממך בקשה אחת".

אמר הממונה: "אם במסגרת החוק היא, אעשה ככל יכולתי".

"יש כאן אדם עני, חלש ורעב. ברצוני למצוא לו משרה", אמרתי.

"אוכל למנותו על שקילת צמר הגפן לצורך חישוב המס", ענה הממונה.

בישרתי לאיש את הבשורה, וכך החייתי עשר נפשות.

כשהגיעה שעתי ועליתי למרום, הביאו מאזני ענק לשקול את כל מעשיי. על הכף השמאלית ערמו את עוונותיי שהיו רבים מספור ושחורים משחור. ואילו הכף הימנית היתה ריקה וקלה... אז הביאו מלאכי רחמים את אותה משפחה, הניחו את האב והאם ואת שמונת ילדיהם על הכף הימנית, והמצווה האחת הזאת הכריעה את דיני לזכות!

אמר לו הרב: "נעניתי לך, מחל לי על שדיברתי בגנותך!"

הנפטר מחל לרב והסתלק לעולמו. הרב לניאדו ניעור משנתו, ואמר בפליאה: "אכן, אל לנו לדבר בגנות אף אדם, ותמיד לדון כל אחד לכף זכות, כי לא נדע איך יוכרע דינו בעולם העליון..."

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12315