בגיל ארבע עשרה התוודע אלחנן אתאלי לחנן פורת, הצטרף לפעילות של 'גוש אמונים', השתתף בעלייה לסבסטיה ובמאבקים נוספים.

לאחר שאלחנן למד ב'מרכז הרב' והסתופף בצילו של הרב צבי יהודה קוק, הוא הגיע לישיבת 'עטרת כהנים' בראשות הרב אבינר, שהיתה קרובה לבית הוריו ברובע היהודי. פורת העביר שם שיעורים ואלחנן היה תלמיד חביב מאוד עליו. לפעמים כאשר פורת ציטט מדברי הראי"ה ולא ידע בדיוק היכן נאמרו ביקש מאלחנן שיזכיר לו.

אלחנן שרת ב'גבעתי' והיה קשר של המג"ד שמוליק אדיב, שנהרג במרדף אחרי מחבלים. בפורים תש"ן חגג אלחנן בישיבת 'עטרת כהנים'. כאשר כולם התבשמו, אלחנן החל לפתע לבכות. חבריו תמהו: "למה אתה בוכה, עכשיו פורים?!"

"אני בוכה כי נזכרתי במג"ד שלי שמסר את נפשו למען עם ישראל. מתי אגיע לדרגה הזאת?!" כולם צחקו כטוב ליבם ביין. אלחנן הוסיף ואמר שיש לרב צבי יהודה זכות גדולה שהוא נפטר בפורים.
אלחנן אתאלי שירת ב'גבעתי' והיה קשָר של המג"ד שמוליק אדיב, שנהרג במרדף אחרי מחבלים. בפורים תש"ן חגג אלחנן בישיבת 'עטרת כהנים'. כאשר כולם התבשמו, אלחנן החל לפתע לבכות. חבריו תמהו: "למה אתה בוכה, עכשיו פורים?!"

בעודו חייל רכש אלחנן ספרי קודש רבים, ובין השאר את "הש"ס הלבן" - כל כתבי הראי"ה. הוא כתב על הספרים "מוקדש לישיבה שתקום בעיר דוד ליד מעיין השילוח" ומילא בהם קרטונים. כפר סילוואן, שבו היתה עיר דוד, היה מקום שורץ פשע וסמים שהתגוררו בו ערבים מאוד עוינים. הוריו אמרו לו: "אלחנן, אתה הוזה!" 

מדי שבוע ירד אלחנן לעיר דוד לסעודת מלווה מלכה, ובכל ראש חודש ארגן מסיבת ראש חודש. לאחר שהשתחרר הגביר את פעילותו הנמרצת לגאולת עיר דוד.

בשנת תשנ"א החלה מלחמת המפרץ, שבמהלכה שיגרו העיראקים שלושים ותשעה טילי סקאד למרכז הארץ. כאשר נשמעו האזעקות הערבים צהלו ורקדו על גגות בתיהם. בערב פורים סדאם חוסיין נכנע. ג'ורג' חבש נתן פקודה שיש לנקום את המפלה על ידי רצח יהודי.

בתענית אסתר התפלל אלחנן מנחה בכותל וזכה להגבהת התורה. במוצאי הצום עלה לישיבת 'האידרא' כדי לשתות אחרי התענית וארגן קבוצת חברים כדי לנסוע להשתתף בפורים פרזות בכפר עציון. הוא רצה להביא לחנן פורת מים ממעיין השילוח, כדי שימהל אותם ביין, מה שלדבריו מחולל "פיצוץ רוחני אדיר".

אלחנן חיכה בכותל לחבריו מישיבת 'עטרת כהנים'. לאחר שהתעכבו החליט ללכת לקראתם לעבר הישיבה. בשעה תשע בערב נכנס לרחוב הגיא. כאשר יצא מהמנהרה, כמאה מטרים לפני הישיבה, ארבו לו באפלה שני ערבים תושבי המקום עם סכינים שלופים.

אלחנן החל להיאבק עמם. הוא פצע אחד מהם ושבר את סכינו, אבל השני הסתער עליו ודקר את אלחנן שלוש עשרה דקירות שגרמו למותו. לאחר מכן גררו את גופתו למחסן נטוש.  

כאשר התגלה הדבר קמה זעקה גדולה ומרה. רבים החלו לזרום לבית משפחת אתאלי. בעצת חנן פורת ורבנים נוספים אלחנן נקבר בהר הזיתים ליד הרוגי המלכות ברזני ופיינשטיין הי"ד שכה העריץ.

בתום הלוויה שנערכה בי"ד באדר, חנן פורת אמר להורים: "פורים שמח! אין אבלות בפורים. מחר בשושן פורים נעשה סעודת פורים ב'בית אלחנן', במקום שבו הסתירו את אלחנן לאחר הרצח". פורת הגיע למקום, פרץ אותו בעזרת מוט ברזל ודאג לערוך סעודת פורים שבה השתתפו הוריו של אלחנן, יוסף ולאה.  

באותו פורים עם ישראל חש שמחה גדולה בעקבות סיום המלחמה, ומאידך התאבל על רצח אלחנן הי"ד. לאחר פורים משפחת אתאלי ישבה שבעה בביתה. הגיעו לנחם יו"ר הכנסת, הרבנים הראשיים ונכבדים נוספים.

לאחר השבעה יוסף ולאה שקעו בדכדוך עמוק ומיאנו להתנחם. כל דיבורי הרבנים, החברים ובני המשפחה לא נכנסו לליבם. הם איבדו עניין בעולם וממש ושקעו במרה שחורה. קרוביהם ושכניהם לא ידעו איך להתקרב אליהם, ניסו להביא להם מאכלים ופרחים ומאומה לא עזר.

יום אחד הגיע לבקרם חנן פורת שהיה אז חבר כנסת. כאשר הבין את מצבם הקשה אמר שהוא רוצה להעביר אצלם שיעור שבועי לעילוי נשמת אלחנן, ומאז התקיים שיעור בחדר אירוחם הרחב שהתמלא במשתתפים. אנשים נותרו בחוץ והושם עבורם רמקול. פורת נתן סידרת שיעורים מאלפים שנמשכה שנתיים על מאמרו של הרב קוק 'חזיון המוות' מהספר 'אורות הקודש', ובהם לימד שהמוות הוא הבלוף הכי גדול בעולם.

פורת אמר להורים: "למה אתם עצובים?! אלחנן חי! הוא נמצא פה מאחורי הפרגוד וחי חיים רוחניים נפלאים. היו לו חזיונות גדולים בקשר לעיר דוד. במקום שהוא נמצא כעת ביכולתו לקדם את הפרויקטים האלה בצורה הרבה יותר טובה ממה שהיה יכול לעשות פה".

השיעורים התחזקו ובמקביל התיישבו יהודים בעיר דוד והוקמה שם ישיבת 'חזון אלחנן'. המשפחה העבירה את כל הספרים שרכש אלחנן לישיבה.

במהלך השיעורים החליטו יוסף ולאה אתאלי להפוך כיוון ולהגביר את הצד הטוב - יותר חסד, יותר אהבת הזולת, יותר אמונה ויותר התיישבות. מעתה היו מסוגלים לומר להורים שכולים אחרים: "אל תיפלו ברוחכם! להפך, תגבירו את הטוב!" לאה הצילה מדיכאון כמה אמהות שכולות. דווקא כשהדברים באו מפיה הם נשמעו אמינים יותר מאשר מפי עובדת סוציאלית או פסיכולוגית.

יוסף ולאה השתתפו במסיבת יום הולדתו השישים של חנן פורת, שנערכה בח' בכסלו בכפר עציון, ויוסף הקריא לכבודו קטע שכותרתו היתה "חנן הציל את חיינו".

על פי ספר סיפורים על חנן פורת זצ"ל שעומד לראות אור בהוצאת 'ראש יהודי'

http://www.inn.co.il/Besheva/Article.aspx/12208