בס'ד
כרעם ביום בהיר הִכתה הידיעה על ראשיהם של יהודי טבריה. היישוב היהודי לפני יותר ממאתיים שנה היה קטן ודל אמצעים, והגזֵרה שניחתה עליו הייתה למעלה מיכולתו.

נציגי היהודים בטבריה נקראו במפתיע אל מושל הגליל העריץ, הפחה אחמד אל-ג'אזר. זה היה ידוע באכזריותו ובשנאתו ליהודים. הוא ניצל את המעמד שהקנתה לו ממשלת טורקיה להיטפל ליהודים בכל עת ולהצר את צעדיהם.

עתה תבע מהם הפחה להעלות לו סכום עצום. הוא הוסיף אזהרה: "אם לא תביאו לידי את הסכום במלואו בזמן שנקבתי, תגורשו מהעיר עם כל בני משפחותיכם".

התכנסו כל ראשי הקהל למצוא פתרון לאיום המרחף מעל ראשם. הם באו לידי החלטה לשגר שליח אל קהילות ישראל בארצות השכנות, לבקשם להרים את תרומתם להצלת יהודי טבריה. לא היה מתאים לשליחות זו מרבי יעקב-שמשון משפיטובקה, שהכול הכירו בקדושתו ובחסידותו.

כמה שנים קודם לכן בא לטבריה. אחרי הסתלקות רבו, בעל ה'תולדות', היה לתלמידו של רבי פינחס מקוריץ. לאחר זמן הצטרף ל'עליית החסידים' הידועה, והתיישב בטבריה. שם בחר בחיי דלות ובלבד שיוכל לעסוק בתורה ובעבודת הבורא. לא עברה חצי שנה מאז עלייתו, והוא נתבשר על הסתלקות רבו, רבי פינחס מקוריץ.

קשה היה לרבי יעקב-שמשון לקבל עליו את השליחות, שאילצה אותו לעזוב את לימודו לזמן רב, וגם המסע היה כרוך בסכנות רבות. עם זה, הסכנה המרחפת על יהודי העיר הכריעה לדחות כל שיקול אחר.

הוא יצא לעבר העיר ביירות שבלבנון, ששם התבססה קהילה יהודית גדולה. השמועה אמרה כי רוב בני הקהילה הם בעלי מלאכה ואנשי עמל, ואף שאינם בעלי הון, הם משתכרים בכבוד.

על-פי בקשתו של רבי יעקב-שמשון הורה רב הקהילה להזמין את כל יהודי הקהילה לדרשה שיישא האורח בשבת. ואכן, בשבת היה בית-הכנסת מלא מפה אל פה ביהודי המקום.

פתח האורח בדרשה נלהבת, שזורה בפנינים על הפרשה ובדברי-חן ערֵבים לכל אוזן. דממה שרתה בבית-הכנסת וההקשבה הייתה מלאה. אך לפתע עצר האורח את שטף דיבורו ופרץ בבכי. הכול הביטו בו בהשתוממות, ובמהרה הסביר הרב את סיבת בכיו:

"יהודים יקרים, לא דרשן אני ולא בן דרשן. שליח מצווה אני מקהילת קודש טבריה, שסכנה גדולה מרחפת על ראשה". כאן סיפר רבי יעקב-שמשון על דרישתו של הפחה העריץ, וביקש מכל אחד ואחד להרים תרומה הגונה להצלת יהודי טבריה.

יהודי ביירות הגיבו ברגשות כנים של השתתפות בצער, אולם במהרה התברר לאורח כי אין ביכולתם להגיש עזרה ראויה. ראשי העדה הסבירו לו כי פרנסת יהודי המקום מספיקה אך בקושי לצורכי הקיום שלהם ואין בכוחם לתרום, ודאי שלא סכום גדול כזה.

רבי יעקב-שמשון התאכזב עמוקות. אם זה המצב בקהילת ביירות, איזו תקווה יוכל לתלות בבני קהילות אחרות, שאולי מצבן קשה יותר?

בשובו לבית מארחו שכב רבי יעקב-שמשון לנוח מעט, ובחלומו ראה את רבו המנוח, רבי פינחס מקוריץ, המאיר לו את פניו ושואל מדוע הוא מודאג ביום שבת-קודש. סיפר לו רבי יעקב-שמשון את סיפור גזֵרתו של הפחה, ואת התנפצות תקוותו מיהודי ביירות.

אמר לו רבו: "תנוח דעתך. ה' יהיה בעזרך אם תעשה כדבריי. מחר בבוקר השכם להתפלל שחרית וצא לרחוב. צפה בעוברים ובשבים, וכשתראה אדם חגור חבל גס רץ בדרכו בלי להביט אנה ואנה, תפוס מיד בחגורתו ואמור לו כי אנוכי שלחתיך לבקש את עזרתו".

קם רבי יעקב שמשון מעודד. לפליאת רב הקהילה למראה השינוי הפתאומי במצב רוחו, השיב האורח במילים קצרות: "נודע לי כי בעזרת ה' יימצא מוצא לצרתם של יהודי טבריה". סתם ולא פירש.

למחרת בבוקר עשה רבי יעקב-שמשון ככל אשר ציווהו רבו. הוא צפה בעוברים ובשבים ופתאום הבחין באדם רץ המתאים לתיאור שקיבל בחלום. מיד מיהר אליו ואמר: "ר' יהודי, זקוק אני לעזרתך!".

האיש הגיב בתימהון, ומשך בכתפיו: "מה אתה רוצה ממני?! אינך רואה כי ממהר אני, ואין באפשרותי לעזור לך?!".

אולם רבי יעקב-שמשון לא הִרפה מאחיזתו בו. הוא השיב בתקיפות: "פונה אני אליך בשליחותו של מורי ורבי, רבי פינחס מקוריץ. לא אעזובך עד אשר תיענה לבקשתי".

כאשר שמע הלה את שמו של רבי פינחס מקוריץ, שינה את טעמו. בשקט אמר: "אם-כן, אחוז בי ובוא עמי ואל תרפה".

רבי יעקב-שמשון החזיק בחגורתו של האיש והלך אחריו. בתוך זמן קצר עמדו רגליהם מחוץ לעיר, ולמרבה תדהמתו מצא פתאום את עצמו עומד עם האיש בשערי קברו של רבי שמעון בר-יוחאי במירון!

האיש פנה אל רבי יעקב-שמשון והזהירו לבל ייכנס עמו, כי עליו להשתטח על ציון רשב"י לבדו. שמר רבי יעקב-שמשון את פקודת האיש והמתין בחרדת קודש מחוץ למערה.

פתאום יצא האיש החוצה, פניו נוהרות משמחה, והוא קרא אל רבי יעקב-שמשון: "הבה נודה לה', כי זה עתה פעל רשב"י שהגזֵרה נתבטלה! יכול אתה לשוב לעירך".

נפרד ממנו רבי יעקב-שמשון וחזר לטבריה שמח וטוב לב. תיכף בהיכנסו בשערי העיר נתבשר כי הפחה אחמד אל-ג'אזר מת מוות פתאומי, ומכיוון שכן בטלות כל גזֵרותיו.