יותר מהכל - אהבה !!!
נכתב על ידי DL2000, 22/4/2013
בס"ד
אי אפשר לשכוח את הצעקות שהיו
נשמעות מהבית של תמר, השכנה
שלי. דלתות נטרקות, ריבים והרבה
כאב בלב ובנשמה. יום אחד זה נגמר
ממש לא טוב.
אי אפשר לשכוח את הצעקות שהיו נשמעות מהבית של תמר, השכנה שלי.
הייתי רק נער, והיא הייתה מבוגרת ממני רק בשנים אחדות. היא הייתה רק בת 20, והייתה יוצאת כל בוקר מבית הוריה, שהיה ממש בצד השני של המסדרון, וחוזרת בערב. לעתים לא הייתה חוזרת כלל, אבל כשכן חזרה, אז היו נשמעות שוב ושוב השאגות האיומות.
כמה רבו היא והוריה! אי אפשר לשכוח את ההמולה, את הכעס, הזעם והמילים המרות . אני זוכר אותה יוצאת מדירתם לא פעם, טורקת את הדלת מאחוריה, ועם דמעות אומרת "אני לפה לא חוזרת יותר", ובכל זאת הייתה שבה, ושוב ושוב הייתה נקלעת לקרבות, הכעס והצעקות עם הוריה.
אבל בחוץ, הייתה זוהרת כל כך! כולם רצו בקרבתה, וכל שנגעה בו הפך לזהב. לפני שהתגייסה הייתה תלמידה מצטיינת בתיכון העירוני, כנרית מחוננת וגם ספורטאית בנבחרת בבית הספר. בצבא סיפרו שהיא משרתת ביחידת המודיעין במחנה גלילות, ושאסור לדבר על מה שהיא עושה שם, רק שהיא מצליחה במקום שמעטות עד מאוד מצליחות בו.
כזאת הייתה התמי שהכירו רק המעטים שגרו בקרבתה: בחוץ זוהרת ומצליחה ויפה עד כאב, כמו שכולם מכירים, אבל בפנים כאובה ועזובה, מסוכסכת וצועקת.
ואם אתם סבורים שניתן להאשים בכך את הוריה, שהיו אולי אנשים אכזריים ומרי נפש שהתעללו בביתם, הרי שאין כך הדבר.
השניים היו ועודם זוג עדין ושקט, ורק בתם הקטנה הייתה מעירה את ההמולה והזעם הזה. לאחיה של תמר הם היו תמיד הורים שקטים ואוהבים, ועד היום הם סבא וסבתא נהדרים.
יום אחד מצאו את תמר תלויה על עץ בחורשה סמוך לשכונה. הכאבים שבליבה והזעם המר שייסרו אותה מאז ילדותה גבו לבסוף גם את נשמתה.
אני זוכר את כולם ממלמלים בשכונה ובבית הספר "אבל מה קרה?" ו"איך בחורה כל כך יפה ומוכשרת יכולה לעשות את זה לעצמה?..."
אבל אני ידעתי. אני זכרתי את פניה המיוסרים ואת צרחות הזעם שלה.
ועד היום, כשאני בא לבקר בשכונה עם ילדיי, אביה של תמר עוצר אותי ומלטף את שערו של בני, כמו שהיה מלטף את ראשי לפני הרבה הרבה שנים, ואומר לי "תוותר לו קצת יותר, יורם. חינוך זה לא הכל. יש דברים שאפשר להציל את הילד שלך מהם ויש כאלה שלא. אבל בכל מקרה, ילדים זה לא רק לגדל ולחנך. ילדים זה קודם כל ליהנות ולאהוב. תדאג שזה הדבר הראשון שיש להם ממך, יורם. ככה אולי תציל אותם מעצמם".
נשמעות מהבית של תמר, השכנה
שלי. דלתות נטרקות, ריבים והרבה
כאב בלב ובנשמה. יום אחד זה נגמר
ממש לא טוב.
אי אפשר לשכוח את הצעקות שהיו נשמעות מהבית של תמר, השכנה שלי.
הייתי רק נער, והיא הייתה מבוגרת ממני רק בשנים אחדות. היא הייתה רק בת 20, והייתה יוצאת כל בוקר מבית הוריה, שהיה ממש בצד השני של המסדרון, וחוזרת בערב. לעתים לא הייתה חוזרת כלל, אבל כשכן חזרה, אז היו נשמעות שוב ושוב השאגות האיומות.
כמה רבו היא והוריה! אי אפשר לשכוח את ההמולה, את הכעס, הזעם והמילים המרות . אני זוכר אותה יוצאת מדירתם לא פעם, טורקת את הדלת מאחוריה, ועם דמעות אומרת "אני לפה לא חוזרת יותר", ובכל זאת הייתה שבה, ושוב ושוב הייתה נקלעת לקרבות, הכעס והצעקות עם הוריה.
אבל בחוץ, הייתה זוהרת כל כך! כולם רצו בקרבתה, וכל שנגעה בו הפך לזהב. לפני שהתגייסה הייתה תלמידה מצטיינת בתיכון העירוני, כנרית מחוננת וגם ספורטאית בנבחרת בבית הספר. בצבא סיפרו שהיא משרתת ביחידת המודיעין במחנה גלילות, ושאסור לדבר על מה שהיא עושה שם, רק שהיא מצליחה במקום שמעטות עד מאוד מצליחות בו.
כזאת הייתה התמי שהכירו רק המעטים שגרו בקרבתה: בחוץ זוהרת ומצליחה ויפה עד כאב, כמו שכולם מכירים, אבל בפנים כאובה ועזובה, מסוכסכת וצועקת.
ואם אתם סבורים שניתן להאשים בכך את הוריה, שהיו אולי אנשים אכזריים ומרי נפש שהתעללו בביתם, הרי שאין כך הדבר.
השניים היו ועודם זוג עדין ושקט, ורק בתם הקטנה הייתה מעירה את ההמולה והזעם הזה. לאחיה של תמר הם היו תמיד הורים שקטים ואוהבים, ועד היום הם סבא וסבתא נהדרים.
יום אחד מצאו את תמר תלויה על עץ בחורשה סמוך לשכונה. הכאבים שבליבה והזעם המר שייסרו אותה מאז ילדותה גבו לבסוף גם את נשמתה.
אני זוכר את כולם ממלמלים בשכונה ובבית הספר "אבל מה קרה?" ו"איך בחורה כל כך יפה ומוכשרת יכולה לעשות את זה לעצמה?..."
אבל אני ידעתי. אני זכרתי את פניה המיוסרים ואת צרחות הזעם שלה.
ועד היום, כשאני בא לבקר בשכונה עם ילדיי, אביה של תמר עוצר אותי ומלטף את שערו של בני, כמו שהיה מלטף את ראשי לפני הרבה הרבה שנים, ואומר לי "תוותר לו קצת יותר, יורם. חינוך זה לא הכל. יש דברים שאפשר להציל את הילד שלך מהם ויש כאלה שלא. אבל בכל מקרה, ילדים זה לא רק לגדל ולחנך. ילדים זה קודם כל ליהנות ולאהוב. תדאג שזה הדבר הראשון שיש להם ממך, יורם. ככה אולי תציל אותם מעצמם".
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
