בס"ד

כמו בכל מעשיו ומחשבותיו,
וכמו בכל בקשותיו ונסיעותיו
של אור שבעת הימים הבעל
שם טוב הקדוש, גם הפעם היו טמונים
בהם רזים וסודות בבקשתו המיוחדת
להביא לפניו יין כשר ומשובח ומושגח
בהשגחה מהודרת, מהודר בכל ההידורים,
ממדינת בסרביא. השליחות הוטלה על
תלמידו רבי דוד ממיקליוב.
נטל רבי דוד על עצמו את התפקיד בדחילו
ורחימו ונסע לעיר טֶ לֶ נֶ שְׁ טִ י שבבסרביה
לקיים מצוות רבו.
בטלנשטי התעכב רבי דוד כחודשיים,
אימת רבו היה עליו ובעצמו השגיח על
כל פרט ופרט בייצור היין ובשמירתו, כדי
שראוייהיה לעלותעלשולחנו שלהבעש"ט
הקדוש יין מהודר בכל ההידורים. בעצמו
נוכח בקניית הענבים, בעצמו ליווה את
הובלת הענבים לגת, ובעצמו נוכח בעת
דריכת הענבים בגת, שימורם בכלים, וכל
שאר סדר עבודה הכרוכה ביצירת היין. על
כל אלה השגיח ר' דוד בעניים פקוחות בלי
להסיח דעת כלל ולו לרגע קטן, כאשר את
העבודה עצמה מבצעים יהודים כשרים
ויראים.
כאשר הסתיימה תסיסת היין, והנוזל
הצלול והכשר הועבר אל חבית, עדיין ליווה
ר' דוד את העשיה, כדי לשמור על היין
היקר שיהיה כשר למהדרין מן המהדרין.
מפני האחריות הגדולה שנטל על עצמו,
ומפני מורא רבו כמורא שמים שהיה עליו,
חש ר' דוד בשבועות אלו כמי שהטיל
עליו המלך משימה גדולה וחשובה, ועליו
לבצעה על הצד היותר טוב.
כאשר הגיע היום להעביר את חבית היין
למז'יבוז' היה ר' דוד אחוז התרגשות
גדולה וכפולה, הן על חסד ה' שכבר הגיע
יצור היין לסיומו, והן מגודל הזהירות
והאחריות להעברת היין בשלום ליעדו
ובכל מאודו ציפה לברך על המוגמר.
***
הימים ימי חורף כבדים. שלגים וגשמים
שיבשו את מהלך הדרך. רוחות סערה
ופגעי מזג האוויר מקשים את הנסיעה
עד כדי סכנה, והדרכים עצמן בוצניות
ומלאות מכשולים. אי לכך נקל לשער את
טירחתו, יגיעתו ודאגתו של ר' דוד בכדי
להעביר את היין בשלום ולהגיע אל מחוז
חפצו, אל רבו.
סוף סוף הגיעה העגלה עם חבית היין
הכשר למז'יבוז'. רבי דוד חש עצמו מאושר
על שזכה לקיים מצוות רבו, הנה, בחסדי
ה', לאחר שבועות ארוכים של מסירות
בעשיית המטלה, זכה להגיע ליעדו ללא
שום מכשול לחיים טובים ולשלום.
העגלה כמו ריקדה בדרכי העיירה. ר' דוד
הביט אל השמים הפרושים ממעל, והודה
להקב"ה על שחפץ רבו הצליח בידו.
נוסעת העגלה בשבילים הצרים בואכה
מז'יבוזה אל בית הבעש"ט הקדוש. מתוך
שמחה וחדווה על שזכה להגיע למועד
מרומם זה, מטייל לו ר' דוד במחשבתו
אל אותם רגעים אשר אור שבעת הימים,
רבן ומאורן של ישראל, יביט בו בחדווה
ובתודה על מילוי המשימה על הצד היותר
טוב…
ולפתע… כמו מאיגרא רמא לבירא
עמיקתא, התעשת ר' דוד ממחשבותיו,
מטיוליו בעולם הדמיון… מול עינו התקרב
שליח אדון העיירה, גדול מימדים רכוב
על סוס אביר. הוא חסם את הדרך לפני
העגלה, ודרש משהו בקול מצווה.
היטה ר' דוד אזנו ושמע את השליחהאדון
מצווה כי חייב הוא לבדוק את תכולת
החבית, מכיוון שגזר אדון הכפר כי אין
להכניס לעיירה שיכר ממחוזות אחרים,
ומכיון שבעגלתו ישנה חבית עליו לבדוק
את תוכנה…
ר' דוד החל לטעון לפני השליח בתחנונים
רבים כי יניחנו לנפשו וכי חבית זו אין בה
שיכר כי אם יין, והוא כמו כל יהודי העיירה
לא יסתכן בהפרת פקודתו של האדון…
אבל השליח לא האזין אליו כלל, עשה
עצמו כחירש לקול תחנוניו של היושב
בעגלה. נחוש היה בדעתו לבדוק בעצמו.
קפץ השליח מסוסו, ובחרבו פתח את
מכסה החבית, הביט לתוך היין הצלול
וטבל בו אצבעו. "נכון," אישר, "יין הוא
ולא שיכר, המשך בדרכך!" קפץ על סוסו
ורכב לדרכו.
"יין נסך", צעק ר' דוד בקול פנימי, דמעות
רותחות של צער מילאו את עיניו, כל
עבודתו וטרחתו עלו לטמיון במחי יד.
אבל וחפוי ראש השתרך ר' דוד להיכל
הבעש"ט, אל הקודש פנימה.
***
בהיכנסו אל הרבי, הוא פרץ בבכי מר סוער
ושאל בכאב נוקב איכה ארע לו כך… הלא
השתדל בכל יכלתו ומאודו ואף מעבר
ליכלתו, במסירות נפש ממש, להשגיח
על כשרות היין והידורו, והנה דווקא ברגע
האחרון איבד את כל ההשקעה… על מה
נענש כל כך?
הבעש"ט הקדוש שבעיני רוחו צפה
בנעשה לא היה צריך לשמוע מידי, די לו
לראות את תלמידו המצטער בכדי לנחמו.
הרגיעו הבעש"ט, והשיב לו בצחות לשונו:
"דוד המלך אומר בתהילים: (קכז) 'אם ה'
לא ישמור עיר, שווא שקד שומר'. לרגע
שכחת תלמידי היקר כי ה' הוא השומר
והמשגיח, הלכת בשרירות ליבך לחשוב
כי אתה ורק אתה משגיח כשרות מעולה,
לרגע לא הרמת עינך לבוראך לבקש ממנו
עזרה, חשבת שתסתדר לבד.
הקב"ה ברב רחמיו לימד אותך שיעור
מוסר לחיים: אמנם יגעת, תלמידי היקר,
בכל נפשך, טרחת מעבר לכוחותיך, אך את
העיקר שכחת, להקדים תפילה לעשיה,
להתפלל ולבקש מהשי"ת סיעתא דישמיא
על הצלחת מעשיך, על שמירתו שתלווה
אותך מראשית הדרך ועד סופה, שלא
תצא ידך תקלה, ושישגיח על מלאכתך
שתהא כשרה!
כי אם ה' לא ישמור – שווא שקד
שומר"..