וקדשנו בקדושתך העליונה (פרשת אחרי-קדושים)
נכתב על ידי DL2000, 18/4/2013
בס"ד
וקדשנו בקדושתך העליונה (פרשת אחרי-קדושים)
מכיוון שאנחנו נמצאים בעיצומם של ימי ספירת
העומר, שבהם כל ישראל מכינים עצמם לקבל
את התורה מחדש, אנו צריכים לדעת, שאחת
מההכנות העיקריות לקבלת התורה היא הקדושה, כמו
שאנחנו מתפללים בתפילה שאחרי לספירה: וקדשנו
וטהרנו בקדושתך העליונה אמן סלה. ועיקר הקדושה
היא קדושת הברית.
וזה מה שאנו רואים שבתפילות של שבת ויום טוב,
אנו אומרים: 'קדשנו במצוותיך', ואחר כך: 'ותן חלקנו
בתורתך', כי זה תלוי בזה, שרק על ידי הקדושה שלה אנו
זוכים על ידי המצוות, על ידי זה אפשר כבר לקבל את
התורה, ולכן צריכים לכוון בכל מצווה ומצווה, שנקבל על
ידה את הקדושה העיקרית שהיא קדושת הברית, כמו
שכתוב (ויקרא יט): "...קדושים תהיו כי קדוש אני וגו'",
ומפרש רש"י שזה מדבר על הקדושה מהעריות וכיוצא,
כלשונו: קדושים תהיו - הוו פרושים מן העריות ומן
העבירה (ויקרא רבה) שכל מקום שאתה מוצא גדר ערוה
אתה מוצא קדושה וכו'. עיין ברש"י כולו.
ובעניין הקדושה מובא ב'אור החיים' הקדוש פרשת
'אחרי', מהי הדרך היחידה לזכות להתגבר על היצר הרע,
ונביא מקצת מדבריו, עם מעט שינויים בניסוח להקלת
ההבנה, וזה תוכן דבריו הקדושים:
ה'אור החיים' הקדוש מסביר שמה שכתוב בתחילת
הפרק: "כְּ מַ עֲ שֵׂ ה אֶ רֶ ץ מִ צְ רַ יִ ם אֲ שׁ ֶ ר יְ שׁ ַ בְ תֶּ ם בָּ הּ לֹא תַ עֲ שׂוּ
וּ כְ מַ עֲ שֵׂ ה אֶ רֶ ץ כְּ נַ עַ ן אֲ שׁ ֶ ר אֲ נִ י מֵ בִ יא אֶ תְ כֶ ם שׁ ָ מָּ ה לֹא תַ עֲ שׂוּ
וּ בְ חֻ קּ ֹתֵ יהֶ ם לֹא תֵ לֵ כוּ ", מדובר על מעשי זימה, שזה מסביר
את מה שמיד בהמשך הפסוקים, מתחילה התורה את
פרשת העריות: "אִ ישׁ אִ ישׁ אֶ ל כָּ ל שׁ ְ אֵ ר בְּ שָׂ רוֹ לֹא תִ קְ רְ בוּ
לְ גַ לּ וֹת וגו'", ועוד רשימה ארוכה של איסורי עריות.
והנה, על ההתגברות על התאווה לעריות כותב ה'אור
החיים' כך: הנה ידוע, כי כל המצוות אשר ציווה ה' לעם
קדשו, הם מצוות שיכול האדם לעמוד בהם, ויש בידו
להטות את עצמו אל הרצון לעשותם, חוץ מהמצווה
לפרוש מן העריות, שלהטות עצמו מהתאווה, זה תלוי
בעוד גורמים כמו שיבואר בהמשך, משום שהעריות הן
דבר שנפשו של אדם חומדת וממילא החמדה אונסת
ומכריחה אותו לעשותם" – כלומר, כל המצוות האדם
יכול לעשות ולהישמר ממה שאסור, מלבד מה שקשור
לתאווה הידועה, ששם ישנה חמדה גדולה, שהאדם
לא יכול להתגבר עליה, אלא על ידי הרחקת הראות
והמחשבה כמו שממשיך ה'אור החיים', וזו לשונו: "זולת
בהתעצמות הרחקת שני דברים מהאדם, והם: הרחקת
ראות העין, והרחקת המחשבה, ואם שני אלו לא יעשה,
אין אדם שליט ברוח זה לכלותה ממנו! כי כל שלא תהיה
לו הרחקת הראות בדבר, הגם שירחיק את המחשבה, לא
ישלוט בעצמו לכלות ממנו את ההכרח שמכריח אותו
החשק!
וצא ולמד (קידושין פא.) ממעשה של רב עמרם רבן של
חסידים, שאף שבודאי לא היה לו צד הרהור ומחשבה
לאותה תאווה, אבל מצד כח הראות הוא כמעט ונכשל,
שתכף שראה מה שראה, התגבר בו היצר הרע באש
בוערת עד שכמעט שעבר עבירה, אם לא שמשמים
הצילו אותו מפאת כבוד התורה והחסידות שלו, וראיה
גם ממעשה רבי מתיא בן חרש שבחר לסמא עיניו, על
ידי שנעץ מסמרים מלובנים בעיניו, מיד שהבין שבגלל
מראה העיניים הוא עלול להכשל, אף על פי שודאי לנו
שרבי מתיא בן חרש לא חשב כלל על אותה תאווה, כמו
שרואים ממה שעשה שהסכים להיות עיוור בלבד שלא
יכשל".
וממשיך ומבאר, את הצד השני של הדברים, שלא תועיל
שמירת העיניים והרחקת הראות אם לא ירחיק את
התאווה ממחשבתו, כי יכול להיות שהוא לא מסתכל על
שום מראה אסור, אבל בעיני רוחו הוא חושב מחשבות
של תאווה, ולכן צריכים דווקא את שתי העבודות, הן
שמירת העיניים והן שמירת המחשבה.
וממשיך וכותב: "נמצאת אומר שדי באחד מהשניים, בין
מחשבה לא טובה ובין מראה לא טוב, בשביל שהאדם
כבר לא יוכל לשלוט על התאווה, וכל שכן אם ישנם שני
הדברים יחד, הן הראות והן המחשבה, שהרי האדם חלוש
כנגד תאותו, וכל שכן שלא צריכים לומר, שאם ישלח ידו
ואכל מעט מן הרע הזה, כלומר שכבר נכשל ונפל בתאווה
זו, הנה הוא מסור ביד תאותו...
ומעתה, צריך האדם לחשוב תחבולות, איך לערוך מלחמה
נגד בחינה זו (נגד התאווה הידועה), שהיא בשלילת שני
הדברים ממנו, (הראיה והמחשבה), ובזה תהיה נרכבת
באדם תכונה לבל יתלהט אחר זה, וישליט הרצון בחפץ
הטבעי (יוכל להשליט את רצון הנשמה על החשק הטבעי
שהוא מצד הגוף)."
וממשיך ה'אור החיים' הקדוש בקטע מאוחר יותר, וזו
לשונו: "נחזור לענין שבאנו עליו כי בחינת החושב בדבר
ערוה, תגביר החפץ ותשליטנו ברצון, (כשאדם מהרהר
באותה תאווה, מתגבר בו החשק ומנצח את השכל), ולא
יושג הנצחון על החפץ (על החשק), אלא דוקא באמצעות
הרחקת הדבר מדעתו ומחשבתו שלא לראות את דבר
הכיעור (כל ראיה אסורה של צורת אשה וכד'), ולא
יחשוב בו, אבל אם עיניו יביטו בדבר, הנה הוא מסתכן,
וכמעשה דוד המלך עליו השלום, שכשנסבב הדבר, וראה
מה שראה, נתעורר לבו שהיה חלל ועשה מעשיו, ואפילו
תחילת המחשבה בדבר זה תגרום תגבורת והולדת
טבעיות החפץ ותגבורתו.
ולזה נתחכם חכם החכמים שלמה המלך עליו השלום
ואמר (משלי א י): "בני אם יפתוך חטאים...", פירוש
בחינת החטא יבוא לפתות אותך, "...אל תאבה..." פירוש
לא תכנס עם פתוייך בטוען ונטען, כי אריכות הרגשת
החושב אפילו לבחינת השולל תפעיל הגברת החפץ
ותהפך הרצון אליה...", עד כאן ה'אור החיים' הקדוש
זצוק"ל זיע"א, וזה גם מה שמביא רבינו הקדוש רבי נחמן
זצוק"ל בספר המדות, את המלים האלו ממש (ערך ניאוף
סעיף י'): "לא תכנס עם פתוייך בטוען ונטען, כי אריכת
הרגשת החושב אפלו לבחינת השולל תפעל הגברת
החפץ ותתהפך הרצון אליו".
ועיין עוד בהמשך מאמר ה'אור החיים', שכותב שלמרות
שבאמת לכתחילה אפשר להתגבר על היצר הרע אך ורק
על ידי הרחקת הראות והמחשבה, אבל באמת ליהודי
יש כח אלוקי להתגבר מחדש אפילו אם כבר נכשל
בראית העין ובמחשבה, ולנצח את התאווה בכח הנשמה
האלוקית שבו, עיין שם דבריו באריכות שמתרץ הכל על
נכון על פי סדר הפסוקים.
והעיקר למעשה הוא כמו שכבר נכתב באריכות בכל
ספרי המוסר והרבה דיו נשפך סביב היסוד הזה, שבשביל
לזכות לקדש את עצמו צריך שישמור את עיניו בתכלית
השמירה וכמו כן ירחיק את התאווה ממחשבתו, ועל ידי
זה יוכל האדם לזכות שיאיר בו אור התורה.
והעצה המעשית להוציא את הרצון אל הפועל ולזכות
באמת לשמירת העיניים ושמירת המחשבה, היא
ההתבודדות, כמו שנאמר בנביא (ישעיה כו): "לֵ ךְ עַ מִּ י
בּ ֹא בַ חֲ דָ רֶ יךָ וּ סְ גֹר דְּ לָ תְ ךָ בַּ עֲ דֶ ךָ חֲ בִ י כִ מְ עַ ט רֶ גַ ע עַ ד יַ עֲ בָ ר
זָ עַ ם", ורבי נתן בליקוטי הלכות מבאר פסוק זה לעניין
ההתבודדות, וזו לשונו (הל' ברכת השחר ה): "וְ זֶ הוּ 'הֵ ן
עַ ם לְ בָ דָ ד יִ שׁ ְ כּ ֹן', שׁ ֶ הֵ ם עַ ם קָ דוֹשׁ כָּ זֶ ה שׁ ֶ שּׁ וֹכְ נִ ים לְ בָ דָ ד,
שׁ ֶ הֵ ם מְ קַ יְּ מִ ים 'לֵ ךְ עַ מִּ י בּ ֹא בַ חֲ דָ רֶ יךָ וּ סְ גֹר דְּ לָ תְ יךָ בַּ עַ דְ ךָ
חֲ בִ י כִּ מְ עַ ט רֶ גַ ע עַ ד יַ עֲ בָ ר זָ עַ ם'. שׁ ֶ הֵ ם מִ תְ בּ וֹדְ דִ ים בֵּ ינָ ם
לְ בֵ ין קוֹנָ ם וְ שׁ וֹפְ כִ ים שִ יחָ תָ ם לְ פָ נָ יו בְּ כָ ל פַּ עַ ם וְ חוֹשׁ ְ בִ ים
בְּ כָ ל יוֹם עַ ל אַ חֲ רִ יתָ ם וְ סוֹפָ ם הָ אַ חֲ רוֹן." עיין שם כל ההלכה
ויערב לך.
רק בכח ההתבודדות, שהאדם מקשר עצמו לצדיקים
האמתיים ושופך שיחו נוכח פני ה' ומרבה בתפילה
ותחנונים לה' שיצילו מפגם זה ויעזור לו לשמור את
עיניו ואת מחשבתו ויתן לו עצות אמתיות איך לזכות
לקדושה וכו', וישתדל להתפלל על נושא זה לפחות חצי
שעה בכל יום, על ידי עצה זו, יוכל בודאי להינצל מפגם
הברית ולזכות לקדושה וממילא להיות כלי הראוי לקבלת
התורה.
ויהי רצון שנזכה לקיים את עצות רבינו הקדושבתמימות
ובפשיטות, ונזכה לקדושה ולקבל את התורה כאיש אחד
בלב אחד, ונזכה לגאולה השלמה במהרה בימינו אמן
ואמן.
בברכת שבת שלום ומבורך
לכל בית ישראל
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
