'תניא רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל וכולן לא נתנן אלא ע"י יסורין, אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא.. ארץ ישראל דכתיב "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלקיך מיסרך" וכתיב בתריה "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה" וכו' (ברכות ה,א) ארץ ישראל ניקנית בייסורים, מהעליות לארץ היו קשיים נוראיים, וגם במשך שאר הזמן יש לא מעט קשיים. אולם שיא היסורים זהו המוסרים נפשם שאין לך צער גדול מזה, ובזה מקנים  ממש את א"י לבנ"י. ולכן קידוש הארץ נעשה ע"י מלחמה, שבכיבוש הארץ מקדשים בכך את הארץ, כך שמוכח הקשר הממשי שבין מסירות נפש על א"י לקשרנו לארץ. וניראה רמז לכך גם בפס' שממנו למד רשב"י שא"י נקנית ביסורים, שקודם לכן נאמר "ויענך וירעבך ויאכלך את המן אשר לא ידעת ולא ידעון אבתיך למען הודעך כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פי ה' יחיה האדם" (דברים ח,ג) [וכמו שהפס' הסמוך (של א"י) הוא הפס' השני אחרי "כי כאשר", כך "ויענך" הוא הפס' השני, רק שלפניו. וכן אחרי הפס' "כי ה'" מופיע "ארץ חטה" כמו "הלחם"] והוא דומה בעניינו (עינוי כמו יסורים) ובו מודגש חיות האדם (פעמיים "יחיה") רמז ששיא הקניין על א"י בא בזכות המסירות נפש על א"י. ובפרשתנו "אחרי מות" מודגש שמיתת צדיקים מקדשת ביותר, כמו שהוכיח מרן שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א (ב'תורת המקרא') שמיתת נדב ואביהוא קידשו את המקדש למעלתו. כך ניראה לומר שא"י שהיא קדושה ניקנית ע"י מיתת צדיקים, שכל המוסר נפשו על קידוש ה' (גם אם לא חושב או מודע לזה, כמו שמעמיד מרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א) נחשב לצדיק כמו הרוגי מלכות שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתן (פסחים נ,א) [כמו הסיפור על הרב ש"ז אוירבך זצ"ל שקרא על החללים 'הצדיקים האמיתים'] והם המחברים לקדושה של א"י, ובזכותם אנו זוכים לחיות בארץ (מעבר לעניין הפיזי שמסרו נפשם לקיומנו כאן). וניראה אף שזהו סודו של משיח בן יוסף, שלמה צריך משיח נוסף למשיח בן דוד?- אלא שהוא המכין את הקרקע למשיח בן דוד (שלכן בא לפניו), וזה ע"י שהוא נהרג וכך מחבר את א"י ובנ"י בקדושה עליונה שאז ראויה הגאולה להתגלות, וזהו 'בשביעית מלחמות, במוצאי שביעית בן דוד בא. מלחמה נמי אתחלתא דגאולה היא' (מגילה יז,ב) שהמלחמה היא התחלת הגאולה, היא המביאה לגאולה. ולכן הקישור הוא ע"י משיח בן יוסף, שעל בני רחל יש יחוד 'מסורת אגדה בינו שאין עשו נופל אלא ביד בניה של רחל' (ילקו"ש סימן ק"ל) ולכן בזמן הגאולה הוא המנהיג, כמו שמובא "והיה בית יעקב אש ובית יוסף להבה ובית עשו לקש" (עובדיה א,יח) הרי שמשיח בן יוסף הוא מכין את הקרקע לגאולה. ובפרט שהוא הנלחם בעשו, ששיאו עמלק ועליו נאמר 'רבי יהושע בן לוי בשם רבי אלכסנדרי אמר: כתוב אחד אומר: תמחה את זכר עמלק. וכתוב אחד אומר: כי מחה אמחה. כיצד יתקיימו שני כתובים אלו? -עד שלא פשט ידו בכסא, "תמחה". כשפשט ידו בכסא, "מחה אמחה". אפשר בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקדוש ברוך הוא?! -אלא על ידי שהחריב ירושלים, שכתוב בה: "בעת ההיא יקראו לירושלים כסא ה'" לפיכך "מחה אמחה".' (תנחומא "כי תצא" סימן יא). הרי שעמלק שהוא גרעין רשעות עשו, הוא נחשב למחריב ירושלים, ומימלא בני רחל שמפילים את עשו נחשבים למעמידי ירושלים, כתוספת חיזוק לדוד שבנה את ירושלים, והפס' שממנו לומדים הוא "בעת ההיא" וגו', שמדבר על הגאולה. כך שניראה שרומז על משיח בן יוסף שתפקידו הוא לילחם (כמו ב"תמחה" שזה מלחמה) ובכך לעשות את א"י מחוברת כראוי בקדושה לבנ"י בכדי שמשיח בן דוד יגאל סופית בקדושה שלמה. (וכן רמז ש"כסא ה'" משמע גם המשכן, ומימלא כמו המשכן התקדש במיתה כך גם בעולם באה קדושה ע"י מיתת משיח בן יוסף). ואולי אפשר גם מהתפילה (ברכת "רצה" ב-18) '..ואשי ישראל ותפלתם מהרה באהבה תקבל ברצון... ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים' שהכוונה ב'אשי ישראל' (ע"פ אחד מהפרושים,  מנחות קי,א תוס' ד"ה 'ומיכאל') ל'מיכאל שר הגדול עומד ומקריב עליו קרבן, מדרשות חלוקין, יש מי שאומר נשמותיהן של צדיקים ויש מי שאומר כבשים של אש' וכו' וניראה שזה שורש אחד' שהכוונה לצדיקים שמתו על קידוש ה' ולכן הם כעין כבש של אש' ובזכותם מגיעים ל'ותחזינה עיננו בשובך לציון ברחמים' לחיבור לגאולה בא"י. וניראה שזהו הסוד של מלחמת מדיין שמיתתו של משה היתה תלויה בה, 'מגיד שמיתתו של משה מתעכבת למלחמת מדיין' וכו' (ספרי "מטות" קנד) מדוע?- בפשטות זהו משום מעלתו של משה 'להודיע שבחן של ישראל שאין נפטרים מן העולם עד שהם מנקמים נקמה שהיא נקמת מי שאמר והיה העולם' (שם). וכי מה המעלה בזה?- אלא שבנקמת ה' הם מטהרים ומקדשים את העולם. וזהו עוד יותר בעומק, שמשה לא נכנס לארץ, ואחרי מיתתו יכנסו בנ"י לארץ, ומשה לא מת עד שינקום. מימלא סימן שיש בזה בעומק קשר, בין מלחמת מדיין לכניסה לארץ, וזהו קשר של מלחמה במסירות נפש על א"י, שכאן בא לידי ביטוי במדיין שהחטיאום כדי שלא יכנסו לארץ (בעצת בלעם) כך שזה נקמה על החטאתם כדי להרחיקם מקדושת א"י, ובזכות זה יכנסו לארץ, יתחברו לקדושתה, ובזה היה כעין קשר בין משה לא"י, ולכן שמח (בנוסף לשמחה על עשיית רצון ה'). ולכן מובן שמיד מובא בקשת בני גד ובני ראובן לנחול שם, ובשביל בקשתם התחייבו לילחם על א"י, שזה כעין שמשה נישאר מחוץ לא"י ובזכותו קיבלו כח לילחם על א"י ולזכות לנחול אותה. כך גם בדורנו בזכות מסירות הנפש על החיילים, ובפרט החללים אנו זוכים להיות בא"י (וכמו שאמר מרן הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א שלכן ראוי שיום הזכרון סמוך ליום העצמאות, שבזכות מסירות נפשם אנו זוכים להיות כאן במדינתנו).