'דא"ר יצחק אין בן דוד בא עד שתתהפך כל המלכות למינות אמר רבא מאי קרא "כולו הפך לבן טהור הוא" (סנהדרין צז א) לכאורה לא מובן מדוע אם כל המלכות תהפך למינות אז יבוא משיח? מהפס' שרבא מביא יוצא שהטהרה באה בעקבות ריבוי המראה של טומאה, אלא שאז הוא אינו טומאה. ניראה שכך גם כשכל המלכות נהפכת למינות, זה דבר לא רגיל, שאמנם יש מינות במלכות אבל עדיין פה ושם ישנם ישרים, כיון שהשכל פועל ומושך את האדם לצד החיובי. אבל כשכל המלכות נהפכת למינות, שאין שום מקום חיובי, זה מראה שאין זה משום שכך הגיעו להבנה זו, אלא שכלל לא מפעילים את השכל אלא הולכים בצורה עיוורת אחר הרגלם. בזמן שכזה משיח בא, כיון שהמחסום האמיתי של מינות אינו קיים, אלא קיים רק עשיה שיטחית ללא בסיס, מימלא אז קל להחזירם בתשובה מיידית. ואולי בזה יובן גם כל שאר הדברים שנאמרו שם, שמראים על רוע גדול מאוד, שדווקא מתוך כך, מתוך הרוע הגדול פורץ מאדם נקודת הרצון החיובית שמואסת מהרוע הגדול, שאינו יכול לשתוק ולהעביר כאילו לא קרה כלום, ולכן אז זהו הזמן של חזרה בתשובה גדולה. וכך רואים בימנו שמתוך הכפירה הגדולה שהיתה בדורות קודמים הגיענו כיום למצב של חילונות ללא בסיס כלל, שמתנהגים בחילונות מתוך הרגל, וכך באים רבים רבים לחזור בתשובה שלמה מתוך אמת ורצון להתקרב לה' מתוך שכל ישר. ואולי זהו כמו אדם, שאם כל הבית הדין דן את אותו האדם למיתה הוא פטור ממיתה, מדוע?- (יש לזה כל מיני הסברים, אולם לדברנו) זה משום שאין אדם שכולו רע גמור, שבכל אחד גם הרשע ביותר יש נקודה חיובית, ואם הבית דין לא מצליח להביא נקודה אחת חיובית להצלתו זה סימן שהם לא דנו אותו עד לעומק, ולכן אינם יכולים לדון אותו לאמיתו. או שמיתה מחייבים אדם שהתיר את דמו, שהזהירו אותו (התרו בו) והוא קיבל על עצמו, ולכן אם כל הבית דין מחייבים, שלא מצאו לו זכות כלל, זה לא נכון, שודאי כאדם יש נקודת זכות לטובתו שאינו רשע גמור, ואם בכ"ז לא מצאו, סימן שאין ההתרה של דמו נעשתה מתוך ישוב דעת אלא בלי מחשבה כלל, ולכן לא מצאו לו נקודת זכות, לכן אין להמיתו כמו מי שלא התיר את דמו, שלא קיבל עליו את ההתרה (באמירה שיודע ובכ"ז עושה זאת).