משה בברכתו ליהודה ולוי מתייחס למשיח ולכהן הגדול

 ===========================================.

ברשימות קודמות  עמדנו על אופי ברכת משה באופן כללי  בהיותה מחולקת לשלושה חלקים

 כמו גם עמדנו מעט ברשימה נוספת על הברכה הפרטנית לזבולון ויששכר בהיותה משותפת   ובייחודה כסמל לכל אדם.

עתה נמשיך מעט בניתוח של שתי ברכות נוספות ליהודה וללוי

 וקודם לכן גם משהו על ברכת ראובן

 ראובן :

------------

 הילכה אגדה כי שבטו של ראובן מקולל ורבים בו המתים והכל באשר  שגיונותיו של אבי השבט

 בהיותו מחלל יצועי אביו ובהיותו בעל לשון קלה במיתת בניו [בעניין יוסף]. 

בא משה בברכתו להסיר אגדה כאמור מהפרק ולהבטיח כי בהפוך :

 שבטו של ראובן יחיה ומתיו יהיו אך מעטים.

יהודה

------------

 לגבי יהודה יש לשים לב לעובדה מעניינת , שבניגוד לכל שאר בשבטים שבהם נאמר :

 "ל[שבט] אמר". לגבי יהודה שינה משה בלשון ונקט  : "ויאמר" .

 מן לשון שיש בה גם מוטיב עתידי וייחודי.

 דהיינו מתאר משה בברכתו ליהודה מן חזות של יהודה וממנו המשיח, שהם מנותקים ורחוקים מעם ישראל . והוא המשיח משתוקק להתחבר עם עם ישראל והם דוחים אותו  שוב ושוב.

 ומשה מבטיח שלבסוף משיח ינצח  : 

"ידיו רב לו ועזר מצריו תהיה" .

 

לוי.

----------

 והנה גם בעניין לוי  משה מתייחס לאישיות הגדולה שבו - לכהן הגדול . 

והוא מגדיר תכונותיו ואופיו של בן לוי הראוי לשמש ככהן גדול .

חסיד שראוי לשאת על חזהו את האורים והתומים. 

אותו שמתעלה  על כל מיני מריבות קטנוניות  ובכך מרמז על המודל ששיקף אהרון הכהן.

 אשר רק מי שהעיז לבוא אליו בטענה של : "בן סורר ומורה, היה משיב להוריו :

 בדקתיו ולא "ראיתיו"ככזה והיה משלחם עם הוראות לחנוכו של הבן.

 אותו שגם בכל עניין של איסור או היתר או סתם דין 

 דאג על סטירליות מרובה:

לא הכיר את אחיו  ואפילו נהג כמי שלא ידע את בניו לעניין כל דין ודין.

משה אהרון

 הנה כי כן הברכות באות כשממשים את העיצות וההנחיות .