בהו"ר בלילה יש (ע"פ תורת הקבלה של האר"י) את מסירת פסקי הדין של יוה"כ למלאכים – שליחים לביצוע גזר הדין. ראה ב'מועדי ישראל' למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א שמסביר ומביא רמזים לזה גם מתורת הנגלה. אולם לא מובן מה המיוחד דווקא ביום זה שלכן אז נמסרים פסקי הדין? המדרש שמרן פאר הדור מביא כרמז לדברי הקבלה זה מדרש תהלים: ' … כך בר"ה באין כל באי עולם ועוברין לפניו כבני מרון, ואף ישראל עוברין לפניו עם כל באי עולם, ושרי אומות העולם אומרים אנו נצחנו וזכינו בדין, ואין אדם יודע מי נצח, אם ישראל נוצחים, או אומות העולם, עבר ר"ה וכל ישראל באים ביוה"כ ומתענים בו, ולובשים בגדים לבנים ונאים, עבר יוה"כ ואין אדם יודע מי נוצח אם ישראל אם אומות העולם, כיון שהגיע יו"ט ראשון של חג, וכל ישראל גדולים וקטנים לולביהם בימינם, ואתרוגיהם בשמאלם, מיד הכל יודעין שישראל נוצחין בדין, וכיון שהגיע יום הושענא רבה, נוטלין ערבי נחל ומקיפין שבע הקפות … ומיד מלאכי השרת שמחים, ואומרים נצחו ישראל נצחו ישראל' וכו' (מדרש תהלים [בובר], יז,ה) [שבזה נרמז שבהו"ר יודעים המלאכים מה הדין, שזה מרמז שנמסר להם ערב קודם]. הרי שהדבר שנאמר בו זה בדין שבין ישראל לאומות (שאולי הוא עיקר הגילוי שבין טומאה וטהרה, בין גילוי לרעה או לטובה בשנה זו, האם אנו השפענו לחיוב או ח”ו הדרדרנו אחר האומות לחטא, ולכן הם מביאים עלינו את הרעה), לפי זה אולי אפשר שה' מרחמיו עלינו נתן לנו עוד כמה ימים לאחר יוה"כ שבהם אנו יכולים לשוב בתשובה ולמנוע את גזר הדין הרע (אמנם זה כבר לא ברמה של עשי"ת, אבל עדיין כל זמן שלא נמסר לביצוע זה עדיין יותר קל למנוע את הדין), וכיון שדבר זה מתגלה בגילוי שביננו לאומות, לכן זה מתגלה במיוחד ביום כ"א תשרי, כיון שסוכות זה כנגד יציאת מצרים ("למען ידעו דרתיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלקיכם" [ויקרא כג,מג] '"בהוציאי אותם מארץ מצרים" – מלמד שאף הסוכה זכר ליציאת מצרים' [ספרא]) וביציאת מצרים (בניסן) ביום כ"א לחודש הוכח ניצחוננו על האומות, שזהו קריעת ים סוף, שבו נגמר לגמרי כח מצרים נגדנו (ואף על כל האומות נפל פחד כששמעו על קריעת ים סוף); לכן אולי כנגד זה בגילוי של סוכות, ביום כ"א שהוא היום השביעי של החג מתגלה כעין י"א בניסן שביעי של חג הפסח, שבו אנו מנצחים את האומות. עוד נראה שהמדרש מציין את ר"ה ויוה"כ וסוכות כשלבי גילוי הדין, וזה מזכיר את המדרש שמציין זמנים אלו כשמדבר על שלבי התשובה: '"ולקחתם לכם ביום הראשון” וכי ראשון הוא? והלא יום חמישה עשר הוא, ואת אמרת "ביום הראשון”?! אלא ראשון הוא לחשבון עונות. ... המלך, זה מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא יתברך ויתברך שמו. בני המדינה, אלו ישראל, שהם מסגלין עונות כל ימות השנה. מה הקדוש ברוך הוא עושה? אומר להם: עשו תשובה מראש השנה. והם נכנסין ובאין ביום הכיפורים ומתענין בו ועושין תשובה, והקדוש ברוך הוא מוחל להם. ומה הם עושין? ערב ראש השנה גדולי הדור מתענין, והקדוש ברוך הוא מוותר להם שליש מעונותיהם. ומראש השנה ועד יום הכיפורים, יחידים מתענים, והקדוש ברוך הוא מוותר שליש מעונותיהם. וביום הכיפורים, כל ישראל מתענין ומבקשין רחמים אנשים ונשים וטף, והקדוש ברוך הוא מוותר להם את הכל, דכתיב: "כי ביום הזה יכפר עליכם" וגו' (ויק' טז ל). מה ישראל עושין? נוטלין לולביהן ביום טוב ראשון של חג ומהללים ומקלסים לפני הקדוש ברוך הוא, והקדוש ברוך הוא מתרצה להם ומוחל להם, ואומר להם: הרי ויתרתי לכם את כל עונותיכם הראשונות, אבל מעכשיו הוא ראש חשבון. לכך כתיב: "ולקחתם לכם ביום הראשון”, ראשון לחשבון עונות' (תנחומא “אומר” סימן כב). ומסביר מרן גדול הדור הרה"ג חיים דרוקמן שליט"א ('לזמן הזה' תשרי, 'ראשון לחשבון עוונות') שבתשובה של עשי"ת יש חסרון של חוסר עשיה חיובית, שאת זה חג סוכות משלים (ראה שם בהרחבה). ממילא אפשר שבפס' (שעליו דרשו) נאמר "ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר כפת תמרים וענף עץ עבת וערבי נחל ושמחתם לפני ה' אלקיכם שבעת ימים" (ויקרא כג,מ), שיש חשיבות לשבעת הימים, שבהם מתחזקים להשלים את החסר, לכן הו"ר (היום השביעי) הוא כעין כנגד יוה"כ, שזהו סיום השלמתו, לכן כיון שהוא כעין כנגד יוה"כ לכן בו מתגלה חותם כעין יוה"כ (שזה החותם הפנימי וזה החיצוני) וכן עניין של גזר הדין כעין יוה"כ (שכאן נגזר לעשיה וכאן נשלח לעשיה). [וכן יוה"כ הוא סופו של זמן התשובה במניעת עשיה, והו"ר הוא סיום זמן התשובה של עשיה, כך שזה כנגד זה]. עוד אפשר שבהו"ר יש חשיבות של סיום הדין על הגשמים, שזה קשור לחיי האדם: 'ביום חמישי של חול המועד, שהוא הושענא רבה, נוהגין שמרבין מזמורים כמו ביום טוב, ואומר קדושה רבה במוסף, ומרבים קצת בנרות כמו ביום הכיפורים, לפי שבחג נדונין על המים, והכל הולך אחר החיתום, וכל חיי אדם תלויין במים' (טור או"ח סימן תרסד). לכן ראוי שסיום הדין, שימסר לשלוחים, יעשה אז כיון שבו יש עניין של חיי האדם. בפרט שהנבואה משולה לגשם (“יערף כמטר לקחי" [דברים לב,ב]) שכמו שהגשם יורד וממלא את שליחותו בעולם כך גם הנבואה (ראה ב'תורת המקרא' "האזינו" אות ב', למרן פאר הדור שר התורה הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), והנביא נקרא מלאך (ויק"ר א,א), כיון שהוא שליח כמו המלאכים (ששליח נקרא גם מלאך, שכך גם המלאכים הם שליחים לעשות את רצון ה'); לכן ביום שבו יש גילוי של קביעת הגשמים שיבואו לעולם, בא גם גילוי של קביעה לשליחים שנשלחים לבצע את מה שנגזר שיבוא על האנשים בעולם. אולי אפשר שמשה העיד על התורה שהיא כעין גשמים: '"יערוף כמטר לקחי" – זו היא העדות שתעידו שאני אומר בפניכם תורה שנתתי לישראל שהוא חיים לעולם, כמטר הזה שהוא חיים לעולם כאשר יערפו השמים טל ומטר' (רש"י; דברים לב,ב). לכן כיון שיוה"כ בו גזר הדין, קשור להורדת התורה – הלוחות השניות לעולם (תענית ל,ב; וברש"י ד”ה 'שניתנו'), אז כך גם כעין יש גילוי לגזר הדין בסיום הדין על הגשמים בעולם שמרמזים לתורה, שיש לזה ביטוי בהו"ר שנמסרים פסקי הדין לביצוע בעולם (לחיים כתורה שהיא חיים לעולם או ח"ו...). אולי ע"פ המדרש תהלים שמקשר להתנגשות שבין ישראל לאומות, אפשר שבסוכות אנו מקריבים שבעים פרים כנגד האומות (סוכה נה,ב), והפרים יורדים כביטוי להורדת רעת הגוים; לכן ביום האחרון מתגלה סיום הורדת כוחם הרע, וממילא גם אי היזק לנו, ולכן ביום זה ראוי לחתום ולשלוח כיון שיש ביום זה גילוי של הצלה לנו (אמנם בלילה עדיין לא הקריבו, אולם זה עניין שיש במהות היום, שיש בו גילוי שכזה, ובנוסף יש המשכיות עד שמ”ע לכפר ולמנוע את שליחת פסקי הדין הרעים). אולי זהו שבמדרש תהלים מובא על שבע ההקפות עם הערבות, וביר' נאמר מדוע מקיפים שבע פעמים: 'אותו היום מקיפין את המזבח שבע פעמים. א"ר אחא: זכר ליריחו' (יר' סוכה ד,ג) שזהו ניצחוננו על הרעה בעולם שמתגלה בגוים לרעתנו (שזהו הקפת יריחו והפלת חומותיה, שאז כבשנו את יריחו. בנוסף זה אף מרמז על קשר לא”י שמכפרת ומגינה מצרה). אולי אפשר לומר שמובא על שורש הכפרה ביוה"כ שהוא קשור במילת אברהם: 'ולא עוד, אתיא "עצם" מ"עצם" מיום הכפורים, מה להלן (ויקרא כג, כח): "כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפּוּרִים הוּא", שביום הכפורים נמול אברהם, ובכל שנה ושנה הקב"ה רואה דם הברית של מילה של אברהם אבינו, ומכפר על כל עונותינו, שנאמר (ויקרא טז, ל): "כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם"' (פרקי דר”א, כט). והנה מבחינה רפואית הזמן שלוקח להחלים מברית מילה זה שלושה – ארבעה שבועות. לכן אולי הזמן של הכפרה וגזר הדין נמשך עד הו"ר שהוא שלושה שבועות מתחילת תשרי שאז מתחיל הדין בר"ה (וכן יש שכבה של חומר שמכסה את חתך הברית [שהגוף מפריש] כ-10 ימים [10-14 ימים], ולכן זה כעין המשך גילוי כח הברית של אברהם מיוה"כ עד הו"ר). אולי אפשר גם שה' מרחמיו עלינו נתן לנו זמן לכפרה עד הו"ר, כהמשך ליוה"כ, שזמן זה הוא כעין כנגד שביוה"כ ניתנה הסליחה על חטאם, ועם זה נצטוו על הקמת המשכן שהוא כתיקון בשל מה שנפגם בחטאם (ראה ב'תורת המקרא' “תרומה” למרן פאר הדור הרה”ג שלמה גורן זצוק”ל זיע”א), ולכן מתגלה בעולם כעין עשרה ימים כנגד עשרת הדברות, מ-י”א תשרי – שאז התגלה במעשינו הקשר לגילוי שם ה' בעולם שיחד עם הורדת הלוחות, שזהו מהתחלת נדבת המשכן שהוא מגלה את שם ה' בעולם ומקדש את העולם ושורשו בקה”ק שם הארון עם הדברות (להבדיל מיוה”כ שמשה הוריד את הלוחות ולא עשינו מעשה בזה), ולאחר 10 ימים (שלמים) שניתן זמן לכפרה, נמסר לשלוחים (שזהו בליל הו”ר) [או בדומה, שניתן זמן כנגד עשרת הדברות, ויוה”כ הוא מיוחד לעצמו, ולכן מתחיל להחשב מלמחרת; ובפרט שגזר הדין הוא בסוף יוה"כ, ולכן תיקון גזר הדין הוא מלמחרת]. (אולי זה כעין הזדמנות נוספת [פחותה] כעין דומה לעשי”ת, ולכן זהו עוד 10 ימים לאחר יוה”כ; וניתן עשרה ימים מלאים ולכן זה נחתם ונשלח מליל הו”ר). אולי אפשר שסוכות זה כנגד המציאות שבעולם, שיוצאים מהבתים לסוכות כעין הבתים, והסוכות זה תחת צל השכינה, שכך בסוכות יש כתיקון לעולם, בגילוי קדושה בעולם, ולכן בכל יום כעין מתקנים כנגד יום משבעת ימי הבריאה; לכן בהו"ר שהוא היום השביעי שבו שבת קודש יש גילוי גדול של כנגד קדושה ומנוחה ושפע ברכה בעולם (וזה לאחר שחיברנו קדושה לכל העולם הגשמי שנברא בששת ימי המעשה בששת ימי סוכות הקודמים), ולכן אז ראוי ליחתם ולישלח לשלוחים, כשיש גילוי עניין של קדושה וברכה לנו, שבכך יש הטבה של גזר הדין.