ט' תשרי תשפ"ג

להבות אש קודש

לקט מתורתם של קדושי ושרידי השואה

יום הכפורים

יה"ר שזכות קדושי עליון אלו והעיסוק בתורתם יעמדו לנו להחתם לשנה טובה עם כל ישראל

הטעם לארבע כניסות כהן גדול ביוה"כ לקדש הקדשים[1]

משיאי קדושת יום הכפורים שהינו למעלה ממקום וזמן, זו כניסת הכהן הגדול בעבודתו המיוחדת ביום הכפורים למקום קדש הקדשים. ארבע פעמים היה נכנס לשם[2], הרב אריה צבי פרומר (שימש כראש ישיבת חכמי לובלין לאחר פטירת הרב מאיר שפירא זצ"ל, מחבר שו"ת ארץ צבי ג"ח, גאון תלמיד ה'שם משמואל' מסוכטשוב זצ"ל הי"ד כותב בספר שנערך מכתביו (ארץ צבי מועדים מהדורת תשפ"א) וזלה"ק:

בזה"ק (בראשית כ"ז ע"א) על הפסוק בראשית (ב' ט"ו) וַיִּקַּ֛ח ה' אֱלֹקים אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּנִּחֵ֣הוּ בְגַן־עֵ֔דֶן...

וַיִּקַּח מֵאָן נְטֵיל לֵיהּ, אֶלָּא נְטֵיל לֵיהּ מֵד' יְסוֹדִין, דְּאִתְּמָר בְּהוֹן וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אַפְרֵישׁ לֵיהּ מִנְּהוֹן, וְשַׁוֵּי לֵיהּ בְּגִנְתָּא דְעֵדֶן. כְּגַוְונָא דָא, יַעֲבֵד קב"ה לְבוי"נ דְּאִתְבְּרֵי מֵד' יְסוֹדִין, בְּזִמְנָא דְתָב בִּתְיוּבְתָּא, וּמִתְעַסֵּק בְּאוֹרַיְיתָא, קב"ה נָטִיל לֵיהּ מִתַּמָּן, וַעֲלַיְיהוּ אִתְּמָר, וּמִשָּׁם יִפָּרֶד, אַפְרֵישׁ נַפְשֵׁיהּ מִתַּאֲוָה דִּילְהוֹן, וְשַׁוֵּי לֵיהּ בְּגִנְתָּא דִילֵיהּ, דְּאִיהִי שְׁכִינְתָּא[3].

ואיתא בשערי קדושה למהרח"ו ז"ל דאחר שאדם במדרגת צדיק, דהיינו שאף שנמשך אחר התאוות הוא כובש את יצרו בכל עוז, סוף דבר כשיגיע למדריגת חסיד, היינו שלא יהיה נמשך עוד אחר תאוות כלל, וקודש אבריך הוא נטיל ליה מד' יסודין ואפריש ליה מתאוה דילהון (כי כל המדות הרעות נמשכות מארבע יסודות, כמ"ש בשערי קדושה) ושוי ליה בגנתא דעדן, היינו על דרך 'עולמך תראה בחייך'.

וי"ל דכנגד זה הם ארבע כניסות של כהן גדול לקדשי הקדשים ביום הכפורים, כי יום הכפורים יום המיוחד לתשובה, וכיוון דתב בתיובתא , קודשא בריך הוא אפריש ליה מארבע יסודין, ושוי ליה בגנתא דעדן, וזה ענין כניסת ארבע פעמים לקדש הקדשים, דבכל פעם נעקר מיסוד אחד של הארבע יסודין, והכניסה לקדש הקדשים 'שוי ליה בגנתא דעדן'.

וי"ל דכנגד זה אח"כ הם ארבעה ימים שבין יום הכפורים לסוכות, להוציא את כלל ישראל מארבעה יסודין, ובסוכות זוכים כל ישראל להיות שוי ליה בגינתא דעדן, כי סוכות צילא דמהימנותא...עכ"ל הרב אריה צבי פרומר זצ"ל הי"ד.

הכרה במעלתו של יום הכפורים

בספר מאמרי שלמה לרב שלמה הרכבי[4] זצ"ל הי"ד כותב (ח"א מאמר ע"א 'המצוות והשפע לפי ערך הורתם לעולם') ...היוצא מדבריו [דרך ה' לרמח"ל (ח"ב פ"ד)אותם הביא בתחילת דבריו] שהכל תלוי בבנין הראשונים והשרשים, שעליהם היה להוציא לפועל ולהוריד הדבר לבריאה זו ולבנותו, ולפי ערך איכות וסדור הדבר שהורידו לעולם ובנאוהו, כן נתבסס הדבר ונתחזק...האבות הקדושים אברהם יצחק ויעקב שברוב דבקותם בלא פירוד ממנו יתברך, שזה הנצרך לבנין, הן הן המרכבה[5] כביכול השכינה שורה על ידיהם, וכל אחד נתייחד המדה שלו, אברהם בחסד, יצחק בדין ויעקב באמת, הם הוציאו הכח הזה לפועל לתקן הבריאה, והשרישו באומה הישראלית הכח לתקן הבריאה...זהו הבריאה בכלל, וכן בכל מצוה ומצוה בפרטיות, לפי ערך אופן בנין הראשונים אותה בכלל ישראל, כמו שהורידוה לעוה"ז, כן נשארה לעולם. אמרו רז"ל (שבת ק"ל ע"א) כל מצוה שקבלו ישראל בשמחה כגון מילה, עדיין עושים בשמחה...

אעפ"י שיש מצות תשובה מפורשת בתורה, מכל מקום צריכים להורידה לעוה"ז ולבנותה כראוי בכלל ישראל בנין חזק, ובנין כזה צריך להיעשות ע"י מי שהוא ראוי ומותאם לזה ויכול להוציאה לפועל ולהורידה לעולם המעשה, ולכן נבחרו דוד המלך שהוא איש כללי ושרש בישראל, וכן דור המדבר שהוא דור דעה שלא היה ולא יהיה כמוהו, רק ע"י יכולים להשריש מהות התשובה בבנין האומה הישראלית, ול אדי ע"י תשובת חוטאים או רשעים, ואפילו לא ע"י תשובת אדם הראשון, כי תשובה המסובבת מחטא היא נקראת תשובה במקרה, קרה חטא ושב, ובנין חזק אינו מבוסס על מקרה, ולכן היה צריך להסתבב הענין דוקא ע"י האלו שאינם ראויים לחטא ולמעשה כזה, רק החטא נסתבב מן ענין התשובה כדי להורות תשובה לרבים או להורות תשובה ליחיד נעשה החטא, נמצא התשובה היא במקרה כזה, העיקר והסיבה ולא המסובב, ואז הוא בנין בעצם וחזק וקיים והדבר הזה עמוק והבן.

יוה"כ לומדים בפשטות מפני שמשה רבינו התפלל בעד ישראל, הקב"ה נתרצה לו ומחל על העוון, נקבע הזמן לעת רצון וזמן מחילה לדורות, אבל מפרקי דרבי אליעזר (פרק מ"ו) משמע שמציאות יוה"כ כבר היה מקודם, משה למד בתורה  (ויקרא ט"ז ל"א) וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם...וכן אמר שם והנחילה לישראל לחוק עולם שנאמר (שם שם ל"ד) וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם [לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה]. כי אותו האור הגדול המתגלה ביוה"כ כבר היה מוכן ומזומן מקודם, רק היו צריכים להורידו לעולם הזה, כי אור של מחילת עוונות הוא אור של עוה"ב נבדל ממציאות עוה"ז, וצריכים להורידו לעוה"ז, ומשה הוא שהורידה אז לעולם, ולולא משה לא היה מי שיהיה בכחו להורידו...וכן השתדל אז משה לבנות בישראל לעתיד האפשרות לקבל אותו האור של יוה"כ, כי אור יוה"כ הוא מבחינת אור עוה"ב, ולכן הרוצה להכנס ולהינות מאור זה צריך להתאים עצמו להכנס במצב של עוה"ב בעוה"ז, אין בו לא קנאה ולא שנאה ולא תחרות...

[וממשיך הרב שלמה הרכבי במאמר הבא (ע"ב, חשיבות יוה"כ ומפריעיו) חיוב גדול על האדם להעריך גודל חשיבות עצומו של יום הכפורים, כי לו ידע האדם גודל הצלחת היום עבורו ורוממות מצבו, היה מתעצם בכל כחותיו לנצל הזמן ולהכנס כפי יכולתו בקדושת יוה"כ...ואם הקב"ה ברא והכין ליום זה אור גדול מאוד מעין עוה"ב, על כרחך זה מוכרח ונחוץ לעצמיות היום, כי בלתי זאת הדבקות ובלתי ההארה הנפלאה הזאת היורדת אז, לא היתה אפשרות למחילת עוון, כי להשגת כפרת חטא מוכרח להשפעה של שפע חסד ורחמים והארה חזקה מאוד מעין עוה"ב, שבאור כזה דוקא החטא נמק ונתבטל, וגודל הארת הזמן מוכיח לעצמו, שמכפר לחיים ולמתים, אעפ"י שכבר עברו וחלפו מן העולם ולכאורה אינם שייכים להוספת תקונים, מכל מקום יוה"כ בהארתו הנפלאה מיטיב גם להם ומביא להם ג"כ איזו כפרה ותקון ונקוי מעוון וכדי להיות מוכן לקבל זה השפע ולהתרומם למדרגה רמה ונשגבה כזו, להכנס במצב מעין עוה"ב, צריך האם להכין עצמו ע"י השתדלותו, להבדל מהתקשרות והתדבקות בעניני עוה"ז...עכ"ל הרב שלמה הרכבי זצ"ל הי"ד.

יחפי רגליים ביום הכפורים להראות המצאותם בשמים

פרקי דרבי אליעזר (מ"ו) אמר ס"מ לפני הקב"ה רבון כל העולמים יש לך עם אחד בארץ כמלאכי השרת שבשמים, מה מלאכי השרת יחפי רגל, כך הן ישראל יחפי רגל ביוה"כ. מה מלאכי השרת אין בהם אכילה ושתיה, כך ישראל אין בהם אכילה ושתיה ביוה"כ. מה מלאכי השרת אין להם קפיצה[6], כך ישראל עומדין על רגליהם ביוה"כ. מה מלאכי השרת שלום מתווך ביניהם, כך הן ישראל שלום מתווך ביניהם ביוה"כ. מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא, כך הן ישראל נקיים מכל חטא ביוה"כ וכו'. (מובא ברמב"ן ויקרא אחרי מות ט"ז ח'. ביאור עמוק בענין שליחת השעיר לעזאזל ביוה"כ).

הרב סיני אדלר[7] זצ"ל אוד מוצל מאש, מבאר דברים מופלאים אלו בספרו דבר סיני רעיונות בפרשיות השבוע (פרשת אחרי מאמר ב') וזלה"ק: מאמר זה אומר דרשוני. ראשית מהי המעלה המיוחדת של יחפי רגל? ועוד אם על העינוי של נעילת הסנדל מדובר, הרי זה אינו העינוי העיקרי. ישנם פוסקים הסוברים שעינוי זה הוא רק מדרבנן. ואפילו לדעת הסוברים שזה מדין תורה, הרי בודאי אכילה ושתיה הן העינוי העיקרי, כי עליהן חייבים כרת, מה שאין כן על נעילת הסנדל. וא"כ מדוע האכילה והשתיה מופיעות במאמר זה רק במקום השני? כמו"כ התיאור שישראל עומדים על רגליהם ביום זה אינו ברור כל צרכו, שהרי אין מצוה לעמוד על הרגליים ביוה"כ מבכל יום אחר.

בנוגע לשאלה הראשונה נראה לומר, שעמידה מהווה חיבור לאותו מקום שעומדים בו. המלאכים נבראו מן השמים ולכן הם יחפי רגלים כדי ששום דבר לא יחצוץ ביניהם לבין השמים. לעומת זאת האדם נברא מצד אחד מן האדמה ומאידך גיסא נשמתו היא חלק אלוק ממעל, ולכן הוא נמצא כל הזמן במאבק בין שני כוחות אלו. תפקידו העיקרי הוא לקדש את החומר ולהעלות את האדמה שבו אל על, במשך כל השנה האדם נועל ... נעליים כדי שלא להיות מחובר אל האדמה. יוצאים מן הכלל הם הכהנים בעבודתם שחייבים לעבוד בלי שום מחיצה בין כפות רגליהם לבין רצפת ביהמ"ק, כי מקום עבודתם הוא קודש בדומה למלאכים שבשמים. גם משה נצטוה בהתקרבו אל הסנה לחלוץ את נעליו כי המקום שעמד בו קודש היה.

ביוה"כ כל ישראל מתעלים ומקדשים את חיי החומר שלהם, וגם האדמה שהם עומדים עליה מתקדשת, ולכן גם הם יחפי רגל, כעין המלאכים שבשמים. לפי הסבר זה אפשר להבין מדוע הענין של יחפי רגל מופיע כדבר ראשון, כי זאת היא אבן היסוד של ישראל ביום קדוש זה. היחפי רגל המוזכר כאן, אין זה דין משום עינוי אלא משום שמתדמים למלאכים.

גם ההמנעות מאכילה ושתיה המוזכרת במאמר הנ"ל במקום השני, אינה מופיעה כאן כמצות עינוי אלא כהדמות למלאכים, ולכן דרגה זו מופיעה כתוצאה מדרגת היותם יחפי רגליים. גם בענין העמידה המוזכר כאן הוא תיאור של דרגתם. בד"כ בני אדם הם בחינת 'הולכים' לעומת המלאכים שהם 'עומדים'[8] המלאך עומד כי אין לו בחירה, וכפי שהוא נברא כך הוא נשאר כל הזמן, ללא שום שינוי במצבו. לעומתו האדם כל הזמן בתנועה, כי כח הבחירה שניתן לו מאלץ אותו לנוע לכאן או לכאן. אמנם במעמד הר סיני התעלו בני ישראל ומכח בחירתם הם שללו מעצמם את הבחירה באמרם 'נעשה' בלי וש'נשמע' מקודם. אותה שעה הם הבינו שבענין זה לא שייך לבחור אם לקבל את התורה אם לאו, כי ידעו שבלי התורה אין ישראל ובלי ישראל אין עולם. גם ביוה"כ מתעלים ישראל לדרגת המלאכים ומרצונם הם שוללים מעצמם את הבחירה והופכים להיות 'עומדים'. כאשר האדם מתעלה לדרגה זו, מתבטלת כל קנאה וכל שנאה שבין איש לרעהו וממילא אהבה ואחוה שלום ורעות שוררים בין אדם לחבירו.

[מוסיף המלקט ויתכן שזו כוונת הרב עצמו), מכאן ניתן להבין הבנה חדשה ועמוקה את ענין ריצוי חברו לפני יוה"כ, ושאין יוה"כ מכפר על עבירות שבין אדם לחבירו, והוסיפו אפילו זה מעכב בכפרת ה'בין אדם למקום' (כעת נעלם ממני המקור) ולפי דבריו מובן כי אין ה'בין אדם לחבירו' נמצא רק שם אלא זה מראה על חוסר הכנה ועיכוב בעצמותו של יום שהוא ההתדמות למלאכים שאין בהם קנאה וכו'].

הסיום שבמאמר זה מתאר את המציאות שישראל מגיעים אליה בעקבות כל הנאמר כאן, והיא שישראל זוכים להיות נקיים מכל חטא כמלאכים. הדמיון למלאכים גם בענין נקיות מכל חטא בא לומר, שישראל מגיעים לדרגת תשובה לא כאדם שחטא והקב"ה סלח לו, אלא כדרגת מלאך שנקיותו היא מראשית בריאתו, שהרי מעולם לא חטא, כך ישראל מטוהרים ביוה"כ כאילו מעולם לא חטאו... עכ"ל הרב סיני אדלר זצ"ל.

הדבקות בה' יתברך בעת שמחה ורווחה כבעת צרה

אֶ֭תְהַלֵּךְ לִפְנֵ֣י ה' בְּ֝אַרְצ֗וֹת הַֽחַיִּֽים (תהלים קט"ז ט') אומרת הגמרא יומא (ע"א ע"א) אמר רב יהודה, זה מקום שווקים. פירש רש"י: שאדם מוצא לקנות מזונותיו, ולפי שהיה דוד מטלטל נע ונד היה מתפלל על הדבר.

בשפתי צדיק לרב פינחס מנחם אלעזר האדמו"ר מפילץ[9] (גיסו של ה'שפת אמת') מפרש דברים אלו וזלה"ק: בעת יסוריו פשוט שהיה דבוק תמיד בה' יתברך, כידוע שבכל עת יסור גדול עשה קפיטל [מזמור] תהלים חדש שהתאמץ בדבקות נפלא שהכל לטובה מה' יתברך, אך כשיבוא למקום שיש כ"ט [כל טוב] חשש פן ח"ו יתמעט הדבקות, העתיר שיתהלך לפניו יתברך שמו בכל מה שישיג בארצות החיים יעלה הכל לפניו יתברך שמו ...בתים מלאים כל טוב בורות חצובים וכו' פן תשכח, חזר להזהירם את ה' אלקיך תירא ואותו תעבוד עם כל הטוב.

הגליון נלקט ונערך בחסד ממרומים ע"י יהודה יעקב ברקאי תל ציון כוכב יעקב יע"א