נניח את השאלה הזו בצד, וננסה לעמוד על נקודת המעבר משנה לשנה. ברוב התרבויות, המעבר משנה לשנה זהו אירוע מאוד חגיגי, יש אוירה עליזה ושמחה, יש הרבה משתאות, ליטרים של יין נשפכים לגוף, העולם חוגג. בעם ישראל המעבר לשנה החדשה הוא קצת יותר כבד. יש מחלוקת בגמרא האם מותר לבכות בראש השנה או אסור, אוירה קצת שונה מחגיגות של שמחה. במקום המשתאות והעליזות אנו עוסקים בתשובה, רצינות, אחריות, אוירה שונה לחלוטין.

כדי להבין את עומק ההבדל שבין שאר התרבויות לבין התרבות שלנו, יש להבין נקודה בסיסית ביחס לתפיסת הזמן. ניתן לתפוס את הזמן בשני מישורים: תפיסת זמן קווית ותפיסת זמן מעגלית. תפיסת הזמן המדעית, היא תפיסה קווית (ליניארית). הזמן המדעי הוא קווי, רגע רודף רגע, שניה רודפת שניה, מהרגע הראשון ועד הסוף. הכל זורם בקו אחד כמו סרט-נע, העתיד הופך להיות הווה, ומהר מאוד ההווה הופך להיות עבר. על התפיסה הזו נאמרה האימרה המפורסמת - 'העבר אין, וההווה כהרף אין', הזמן רץ בקו אינסופי.

תודעת הזמן של התורה היא שונה לגמרי, תודעת הזמן שלנו היא מחזורית. התודעה הזו איננה סתמית או מקרית - מקורה בטבע. הטבע המקיף אותנו הוא מחזורי - יש יום ולילה, יש חודש, הכדורים השונים נעים אחד סביב האחר, יש עונות שונות וכו'. אנו לא מתייחסים אל הזמן כרץ בצורה אינסופית, כקו לינארי, אנו חיים במעגל. התורה אימצה את תודעת הזמן הזו - יש רגלים, ויש ראש חודש, יש יום ולילה, יש שנה - הכל מעגלי.

הרב קוק זצ"ל במאמר "לתקופת השנה" (מאמרי הראי"ה עמ' 146) עוסק בשאלה הזו, ומציע תשובה עמוקה יותר. הרב עומד על המשמעות של תודעת הזמן של התורה, וכך הוא כותב:

"כשאנו עוברים מפרק לפרק בפרקי הזמן כמו משנה לשנה, אנו חשים בקרבנו תופעה של חידוש, הלך חלק מהחיים שלנו ונעשה עבר מסויים, והננו מתעתדים לקבל חלק חדש של חיים בתור עתיד. הצד המוסרי שלנו מרוויח מהרושם הזה של גבולי הזמן המסויימים, שעל ידו הננו יכולים להביא לנפשנו את החשבון של העבר, לזכך אותו ולצרפו ולהסיר את כל הסיגים אשר נטפלו עלינו, על ידי שגגותינו ופשעינו, על ידי כל החולשות שלנו, הנפשיות והגופניות, באופן, שאלה לא יוסיפו את השפעתם הרעה על החיים העתידים שלנו. ולאידך גיסא אחרי הזיכוך הזה אנו מכשירים את עצמנו לקבל את כל הרשמים הטובים מהצד הבריא הטהור והזך... זאת היא תכונת התשובה המתעוררת בקרבנו בכלל ובפרט, לעת החידוש של תקופת השנה".

בזמן קווי אין הבדל בין אתמול להיום או בין היום למחר, וממילא אין תחושה של חידוש, הכל רץ באינסופיות. המעגליות מאפשרת תחושה של התחדשות. בסרט נע אין נקודת זמן, ואילו במעגליות יש נקודת זמן - עשינו סיבוב שלם, ואפשר לומר שחלק מסוים הפך לעבר, ואנו מתכוננים לעתיד חדש. הרב ממשיך שלא רק שהמעגליות מעניקה תחושה של התחדשות, אלא שהצד המוסרי שלנו מרוויח מכך. כך אומר הרב: "שעל ידו הננו יכולים להביא לנפשנו את החשבון של העבר, לזכך אותו ולצרפו ולהסיר את כל הסיגים אשר נטפלו עלינו".

אנו נמצאים בנקודת מעבר ולכן צריך לזכך את נפשנו, לראות מה טוב ומה רע. המעבר משנה לשנה נותנת לנו את האפשרות להתבונן על השנה שחלפה ולהחליט מה אנחנו מעבירים ומה לא. אין שום ענין להשליך את הכל, צריך לקחת את הטוב ולהשליך רק את הרע. חלק מהדברים שהיו בשנה שחלפה אנו רוצים להמשיך איתם הלאה. את כל ההצלחות אנו רוצים לקחת איתנו - כל אדם עשה המון דברים טובים, ואת כל אלו הוא ממש לא רוצה לאבד, הוא רוצה להעביר אותם משנה לשנה. אבל יש דברים שונים שאדם מסובך בהם, דברים שונים שאדם נדבק בהם, ואותם הוא רוצה להשאיר מאחור. עצם המעבר משנה לשנה מביא אותנו לתיקון המעשים, לבחינת המצב והעברת הדברים הטובים בלבד. אנו רוצים לזכך את מה שניתן לזכך ולהמשיך הלאה עם הטוב שבנו.

נוסיף ונאמר שהמעגליות אומרת דבר נוסף. פעמים רבות אדם מרגיש שהייתה לו הזדמנות והיא חלפה ולעולם היא לא תחזור, מעין 'מעוות לא יוכל לתקון'. תפיסת הזמן של התורה סותרת את המחשבות הללו. ה"שפת אמת" מסביר שהמילה 'שנה' היא מלשון לשנות, לחזור, כל עניינה של השנה היא המחזוריות. אין דבר שחלף ואבד, כל דבר שהיה בעבר, אפשר לקחת ולעשות אותו בצורה טובה יותר בהווה ובעתיד. המעגליות אומרת שאין דבר שהולך לאיבוד, לכל דבר אפשר לשוב ולתקן.

הרב אלישע אבינר, מהאתר: "ישיבת ההסדר ברכת משה מעלה אדומים" - https://www.ybm.org.il/