זה לא נעים להיות חולה, אבל
הסבל הזה, אם כבר בא על
האדם – טובה גדולה הוא? כיצד?
הרופא הגדול הכין עבורנו את
הרפואה השלמה, צריך רק להאמין
בה.
 
 
להיות חולה זה לא נעים, אפילו קשה מאוד. הרבה הרגשות רעות עוברות על החולה ומשפחתו, הן מצד כאבי הגוף ותחושותיו והן מבחינה נפשית-רגשית. שאלות רבות עולות בלב וגם תסכולים, שלא פעם גם אנשי הצוות הרפואי עוברים יחד עם החולה ומשפחתו.
 
אבל הייסורים, אם כבר באו על האדם – טובה גדולה הם. כי כל זמן שיש עוון בידו של אדם, העוון הזה מסתיר ממנו את אור הבורא ומכביד על נשמתו. על ידי הייסורים הוא מתעורר לשוב אל בוראו ואורו מזריח לו, כך הופכים חייו יפים ומתוקים. וככל שיתבונן על הייסורים, אך עדיין, לא יצליח להבין מה הבורא רוצה ממנו, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא לדבר עם הבורא (התפילה האישית). ואם בכל זאת לא הצליח להבין מה עליו לתקן, יחזיק הכל בכוח האמונה, שבודאי אין ייסורים ללא עוון ואין שום טעות או מקרה. ואם אחרי כל זה הוא עדיין סובל - פשוט, ישליך את שכלו, יאמין שהכל לטובה ויקבל הכל בהכנעה ובאהבה. כן, גם כאן יש להוסיף את כוחה של התפילה.
 
הדרגה השלישית של האמונה, לקבל באהבה ובהכנעה ולהאמין שהכל לטובה, היא העדות לכך שיש לאדם אמונה בשלמות.
 
ההצגה חייבת להימשך
 
יש דברים בחיים שאם נרצה או לא - אנחנו חייבים לעבור. הרצון של האדם לחיות בשקט הוא לכל הדעות רק דמיון, שהרי נאמר במשנה: "על כרחך אתה חי" (אבות ד) – על כל המשתמע מכך: עליות, ירידות, קשיים, ניסיונות וכדומה. "ועל כרחך את מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" – שידון אותך אם השתדלת בתיקון נפשך, אם התבוננת על המאורעות של חייך כדי להתקרב לאמת.
 
כבני אדם, אין לנו אפשרות להחליט שאנחנו מחוץ למשחק. אם אנחנו כאן, סימן שיש לנו מה לתקן, ולא יעזור לנו דבר. הבחירה שלנו היא אם נקבל את זה באהבה, ואז - נוכל ליהנות מהפירות של עבודתנו בעולם הזה, והקרן תהיה קיימת לנו לעולם הבא, או - לנסות לברוח מהניסיונות, להתנגד להם, לרטון ולהתמרמר... בקיצור, לסבול.
 
על רפואה ומדע
 
כל ניסיונות האדם בעולם הזה – כולם בהשגחה הפרטית העליונה. לכן חשוב ללמוד את העומק שיש בכל דבר ודבר שקורה לאדם, בפרט בניסיון הקשה של חוסר בריאות שמצריך התייחסות מיוחדת, כי באמת, הרפואה של האדם היא דבר שיש בו עומק גדול.
 
לכאורה, נראה שהרפואה היא מדע ככל מדעי הטבע, חוקרים רציניים ואמינים משקיעים שעות רבות וממון רב בעריכת ניסויים ובדיקות, כשהם נעזרים לשם כך בציוד המשוכלל ביותר. וכאשר הם מגלים מה הם הגורמים למחלה מסוימת וכיצד ניתן לטפל בה, הם מפתחים תרופות ודרכי טיפול במחלה.
 
עד כאן הכל נראה יפה והגיוני, שהרי הבורא נתן שכל לאדם כדי שיוכל לחקור בטבעי העולם ולשכלל ולשפר את החיים. ומחובתו של האדם להשתמש בשכלו למטרות טובות שיביאו הרווחה ושמחה לעולם. דבר זה בא לידי ביטוי במישורים רבים שכולנו נהנים מהם: חשמל, מכשירים שונים, טכנולוגיות מתקדמות וכדומה. אם כן, גם בעניין הרפואה מתבקש האדם לעשות שימוש בשכל ובתבונה שחנן אותו הבורא כדי לשפר את החיים, ולהביא מזור וארוכה לכאבי בני האדם ותחלואיהם.
 
השקפה זו מקבלת חיזוק גדול עוד יותר כאשר מתבוננים על דברי חז"ל שדרשו על הפסוק "רפוא ירפא" – מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא. ואכן, רבים מגדולי ישראל עסקו ברפואה וביניהם הרמב"ם, רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע ועוד. המסקנה מדברים אלה, אם כן, היא שהרפואה היא מדע ככל המדעים. וככל שיחקור האדם במדע זה כך יצליח להמציא עוד ועוד תרופות ורפואות למחלות לשיפור בריאותו של האדם.
 
לא רק רפואת הגוף
 
אולם כל זה היה נכון מאוד אילו היה מדובר אך ורק ברפואת הגוף גרידא כמו, להבדיל, אצל בהמות וחיות. אך מכיוון שמדובר באדם בעל בחירה המורכב מגוף כמעטפת לחלק הרוחני שנקרא נשמה, מוכרחים לדעת שברפואה אין שום טבע ואין שום חוקיות! יש רק השגחה פרטית! לכן המילה 'מחלה" היא אותן אותיות המילה 'מח(י)לה' (בכתיב חסר), שזה מרמז שהמחלה באה לשם מחילת וסליחת עוונות, אז האדם זוכה להחלמה – אותיות 'מחלה' ואותיות 'מחילה'.
 
וכל זה מסיבה מאוד פשוטה. בגלל שכל תכלית בריאת העולם היא רק בשביל האדם בעל הבחירה, לכן מובן שעל האדם עצמו, יותר מכל, ישנה השגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק על כל פרט ופרט בחייו, ובכלל זה – על מצב בריאותו.
 
העיקר הבריאות...
 
תחלואי הגוף והנפש ומכאוביהם משמשים את הבורא יותר מכל כדי לרמז לאדם מה עליו לתקן, ויש לכך כמה סיבות:
 
האחת – בכל סוגי הרמזים ובניסיונות אחרים שעוברים עליו, למשל כמו רמזים דרך הממון, יכול האדם להישאר אדיש ולא להתעורר מהם. אבל כשהדברים מגיעים לגופו ולנפשו – הוא לא מתעלם.
 
וזה הרי ידוע, שייסורי הנפש והגוף הם הדבר הקשר ביותר לאדם, וזה דבר שאינו דורש הסבר. כולם יודעים, כי ברגע שאדם חולה הוא לא מרגיש שום טעם לחייו. גם אם יהיה לו את כל הזהב והכסף שבעולם הם לא יועילו לו כהוא זה, ואין לו בהם שום שמחה. אדרבה, הם רק מגבירים את הרגשת האומללות שלו כשהוא רואה את כל הטוב הזה ואינו ליהנות ממנו. בפרט, אם הוא סובל מייסורי הנפש, אז הוא מרגיש שטוב לו מותו מחייו. לכן יש את האמרה המוכרת והשגורה בפי רבים מאיתנו: העיקר הבריאות... לכן גם מובן מדוע המצב הבריאותי של האדם מהווה גורם שעל ידו אפשר לעורר את האדם יותר מכל דבר אחר.
 
השנייה – גוף האדם ונפשו מורכבים מרמ"ח איברים ושס"ה גידים שהם כנגד התורה כולה. כל גיד משס"ה הגידים – כנגד אחד משס"ה מצוות "לא תעשה", וכל איבר מרמ"ח האיברים – כנגד אחד מרמ"ח מצוות "עשה". כאשר אדם פוגם במצווה כלשהי, נפגע אותו איבר או הגיד שהוא כנגד אותה מצווה. כך רומז הבורא לאדם בדיוק במה הוא פגם על מנת שיתעורר לתקן את מעשיו. לפי האיבר שנפגע, או החולי ממנו הוא סובל, הוא יכול לדעת במה פגם על מנת להדריכו ולכוונו אל ייעודו ותיקונו.
 
חשבונות של מעלה
 
הבורא מנהיג את העולם כפי מעשי האדם, כמו שכתוב ב"פתח אליהו" (הקדמת תיקוני הזוהר, יז) שהבורא ברא את העולם כדי להודיע תקפו וכוחו לבני אדם, ולהראות להם כיצד מתנהג העולם לעיתים במידת הדין ולעיתים במידת הרחמים – הכל כפי מעשיהם. אם מעשיהם טובים, נמתקים הדינים ומתעורר חסד ורחמים בעולם. וכן להיפך, חלילה, כי במידה שאדם מודד – בה מודדין לו.
 
ומכיוון שכל חוליי האדם הם מהסיבה הישירה של מעשיו ועוונותיו, ממילא מובן שמדע הרפואה – מדויק, משוכלל ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לקחת בחשבון את כל הפרטים השייכים לחשבונות של מעלה, כגון: זכויותיו של החולה, אם עשה תשובה על מעשיו, מה פסקו לו בבית דין של מעלה וכן הלאה. וכן בודאי שאין בכוח האדם – חכם ומחוכם ככל שיהיה – להכחיש גזרותיו של הבורא. כי אם הבורא גוזר שאדם יסבול ממחלה מסוימת למשך זמן מסוים, לא יעזרו שום טיפולים או תרופות. וכן להיפך, אם נמתק הדין והתבטלה הגזירה, החולה יבריא גם אם זה נוגד את כל מה שמדע הרפואה יודע.
 
ועניין זה, שאין שום טבע ברפואת האדם, מקבל יתר תוקף כאשר רואים בבירור שכאשר אדם מתקן את מה שצריך ברוחניות מיד חולפת המחלה. ורופאים רבים מעידים שראו בעיניהם מקרים רבים של אנשים עם מחלות קשות שהחלימו אחרי שעשו פעולה רוחנית מסוימת וקיבלו על עצמם שינויים בחייהם. אף אני ראיתי במו עיניי מאות מקרים – בין כאלה שליוויתי והדרכתי אותם, והייתי עד לשינוי טבע מידי וקיצוני ברגע שתיקנו את מעשיהם, ובין במקרים אישיים שחזיתי על גופי כיצד משתנה הטבע בשינוי מוחלט ומידי, בו ברגע שהבנתי מה עלי לתקן.
 
איחולי רפואה שלמה לכולנו, מהרופא הגדול.
 
 
* * *
מתוך ספרו החדש של הרב שלום ארוש שליט"א - השם רפאך, העוסק בעניין רפואת בריאות הגוף והנפש, בהשגחה הפרטית המלווה כל רגע בחייו של האדם, כולל ובעיקר את מצב בריאותו, ומכוונת אותו לרפואתו – ברוחניות ובגשמיות, על פי חכמת התורה והאמונה.

זה לא נעים להיות חולה, אבל
הסבל הזה, אם כבר בא על
האדם – טובה גדולה הוא? כיצד?
הרופא הגדול הכין עבורנו את
הרפואה השלמה, צריך רק להאמין
בה.
 
 
להיות חולה זה לא נעים, אפילו קשה מאוד. הרבה הרגשות רעות עוברות על החולה ומשפחתו, הן מצד כאבי הגוף ותחושותיו והן מבחינה נפשית-רגשית. שאלות רבות עולות בלב וגם תסכולים, שלא פעם גם אנשי הצוות הרפואי עוברים יחד עם החולה ומשפחתו.
 
אבל הייסורים, אם כבר באו על האדם – טובה גדולה הם. כי כל זמן שיש עוון בידו של אדם, העוון הזה מסתיר ממנו את אור הבורא ומכביד על נשמתו. על ידי הייסורים הוא מתעורר לשוב אל בוראו ואורו מזריח לו, כך הופכים חייו יפים ומתוקים. וככל שיתבונן על הייסורים, אך עדיין, לא יצליח להבין מה הבורא רוצה ממנו, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא לדבר עם הבורא (התפילה האישית). ואם בכל זאת לא הצליח להבין מה עליו לתקן, יחזיק הכל בכוח האמונה, שבודאי אין ייסורים ללא עוון ואין שום טעות או מקרה. ואם אחרי כל זה הוא עדיין סובל - פשוט, ישליך את שכלו, יאמין שהכל לטובה ויקבל הכל בהכנעה ובאהבה. כן, גם כאן יש להוסיף את כוחה של התפילה.
 
הדרגה השלישית של האמונה, לקבל באהבה ובהכנעה ולהאמין שהכל לטובה, היא העדות לכך שיש לאדם אמונה בשלמות.
 
ההצגה חייבת להימשך
 
יש דברים בחיים שאם נרצה או לא - אנחנו חייבים לעבור. הרצון של האדם לחיות בשקט הוא לכל הדעות רק דמיון, שהרי נאמר במשנה: "על כרחך אתה חי" (אבות ד) – על כל המשתמע מכך: עליות, ירידות, קשיים, ניסיונות וכדומה. "ועל כרחך את מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" – שידון אותך אם השתדלת בתיקון נפשך, אם התבוננת על המאורעות של חייך כדי להתקרב לאמת.
 
כבני אדם, אין לנו אפשרות להחליט שאנחנו מחוץ למשחק. אם אנחנו כאן, סימן שיש לנו מה לתקן, ולא יעזור לנו דבר. הבחירה שלנו היא אם נקבל את זה באהבה, ואז - נוכל ליהנות מהפירות של עבודתנו בעולם הזה, והקרן תהיה קיימת לנו לעולם הבא, או - לנסות לברוח מהניסיונות, להתנגד להם, לרטון ולהתמרמר... בקיצור, לסבול.
 
על רפואה ומדע
 
כל ניסיונות האדם בעולם הזה – כולם בהשגחה הפרטית העליונה. לכן חשוב ללמוד את העומק שיש בכל דבר ודבר שקורה לאדם, בפרט בניסיון הקשה של חוסר בריאות שמצריך התייחסות מיוחדת, כי באמת, הרפואה של האדם היא דבר שיש בו עומק גדול.
 
לכאורה, נראה שהרפואה היא מדע ככל מדעי הטבע, חוקרים רציניים ואמינים משקיעים שעות רבות וממון רב בעריכת ניסויים ובדיקות, כשהם נעזרים לשם כך בציוד המשוכלל ביותר. וכאשר הם מגלים מה הם הגורמים למחלה מסוימת וכיצד ניתן לטפל בה, הם מפתחים תרופות ודרכי טיפול במחלה.
 
עד כאן הכל נראה יפה והגיוני, שהרי הבורא נתן שכל לאדם כדי שיוכל לחקור בטבעי העולם ולשכלל ולשפר את החיים. ומחובתו של האדם להשתמש בשכלו למטרות טובות שיביאו הרווחה ושמחה לעולם. דבר זה בא לידי ביטוי במישורים רבים שכולנו נהנים מהם: חשמל, מכשירים שונים, טכנולוגיות מתקדמות וכדומה. אם כן, גם בעניין הרפואה מתבקש האדם לעשות שימוש בשכל ובתבונה שחנן אותו הבורא כדי לשפר את החיים, ולהביא מזור וארוכה לכאבי בני האדם ותחלואיהם.
 
השקפה זו מקבלת חיזוק גדול עוד יותר כאשר מתבוננים על דברי חז"ל שדרשו על הפסוק "רפוא ירפא" – מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא. ואכן, רבים מגדולי ישראל עסקו ברפואה וביניהם הרמב"ם, רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע ועוד. המסקנה מדברים אלה, אם כן, היא שהרפואה היא מדע ככל המדעים. וככל שיחקור האדם במדע זה כך יצליח להמציא עוד ועוד תרופות ורפואות למחלות לשיפור בריאותו של האדם.
 
לא רק רפואת הגוף
 
אולם כל זה היה נכון מאוד אילו היה מדובר אך ורק ברפואת הגוף גרידא כמו, להבדיל, אצל בהמות וחיות. אך מכיוון שמדובר באדם בעל בחירה המורכב מגוף כמעטפת לחלק הרוחני שנקרא נשמה, מוכרחים לדעת שברפואה אין שום טבע ואין שום חוקיות! יש רק השגחה פרטית! לכן המילה 'מחלה" היא אותן אותיות המילה 'מח(י)לה' (בכתיב חסר), שזה מרמז שהמחלה באה לשם מחילת וסליחת עוונות, אז האדם זוכה להחלמה – אותיות 'מחלה' ואותיות 'מחילה'.
 
וכל זה מסיבה מאוד פשוטה. בגלל שכל תכלית בריאת העולם היא רק בשביל האדם בעל הבחירה, לכן מובן שעל האדם עצמו, יותר מכל, ישנה השגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק על כל פרט ופרט בחייו, ובכלל זה – על מצב בריאותו.
 
העיקר הבריאות...
 
תחלואי הגוף והנפש ומכאוביהם משמשים את הבורא יותר מכל כדי לרמז לאדם מה עליו לתקן, ויש לכך כמה סיבות:
 
האחת – בכל סוגי הרמזים ובניסיונות אחרים שעוברים עליו, למשל כמו רמזים דרך הממון, יכול האדם להישאר אדיש ולא להתעורר מהם. אבל כשהדברים מגיעים לגופו ולנפשו – הוא לא מתעלם.
 
וזה הרי ידוע, שייסורי הנפש והגוף הם הדבר הקשר ביותר לאדם, וזה דבר שאינו דורש הסבר. כולם יודעים, כי ברגע שאדם חולה הוא לא מרגיש שום טעם לחייו. גם אם יהיה לו את כל הזהב והכסף שבעולם הם לא יועילו לו כהוא זה, ואין לו בהם שום שמחה. אדרבה, הם רק מגבירים את הרגשת האומללות שלו כשהוא רואה את כל הטוב הזה ואינו ליהנות ממנו. בפרט, אם הוא סובל מייסורי הנפש, אז הוא מרגיש שטוב לו מותו מחייו. לכן יש את האמרה המוכרת והשגורה בפי רבים מאיתנו: העיקר הבריאות... לכן גם מובן מדוע המצב הבריאותי של האדם מהווה גורם שעל ידו אפשר לעורר את האדם יותר מכל דבר אחר.
 
השנייה – גוף האדם ונפשו מורכבים מרמ"ח איברים ושס"ה גידים שהם כנגד התורה כולה. כל גיד משס"ה הגידים – כנגד אחד משס"ה מצוות "לא תעשה", וכל איבר מרמ"ח האיברים – כנגד אחד מרמ"ח מצוות "עשה". כאשר אדם פוגם במצווה כלשהי, נפגע אותו איבר או הגיד שהוא כנגד אותה מצווה. כך רומז הבורא לאדם בדיוק במה הוא פגם על מנת שיתעורר לתקן את מעשיו. לפי האיבר שנפגע, או החולי ממנו הוא סובל, הוא יכול לדעת במה פגם על מנת להדריכו ולכוונו אל ייעודו ותיקונו.
 
חשבונות של מעלה
 
הבורא מנהיג את העולם כפי מעשי האדם, כמו שכתוב ב"פתח אליהו" (הקדמת תיקוני הזוהר, יז) שהבורא ברא את העולם כדי להודיע תקפו וכוחו לבני אדם, ולהראות להם כיצד מתנהג העולם לעיתים במידת הדין ולעיתים במידת הרחמים – הכל כפי מעשיהם. אם מעשיהם טובים, נמתקים הדינים ומתעורר חסד ורחמים בעולם. וכן להיפך, חלילה, כי במידה שאדם מודד – בה מודדין לו.
 
ומכיוון שכל חוליי האדם הם מהסיבה הישירה של מעשיו ועוונותיו, ממילא מובן שמדע הרפואה – מדויק, משוכלל ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לקחת בחשבון את כל הפרטים השייכים לחשבונות של מעלה, כגון: זכויותיו של החולה, אם עשה תשובה על מעשיו, מה פסקו לו בבית דין של מעלה וכן הלאה. וכן בודאי שאין בכוח האדם – חכם ומחוכם ככל שיהיה – להכחיש גזרותיו של הבורא. כי אם הבורא גוזר שאדם יסבול ממחלה מסוימת למשך זמן מסוים, לא יעזרו שום טיפולים או תרופות. וכן להיפך, אם נמתק הדין והתבטלה הגזירה, החולה יבריא גם אם זה נוגד את כל מה שמדע הרפואה יודע.
 
ועניין זה, שאין שום טבע ברפואת האדם, מקבל יתר תוקף כאשר רואים בבירור שכאשר אדם מתקן את מה שצריך ברוחניות מיד חולפת המחלה. ורופאים רבים מעידים שראו בעיניהם מקרים רבים של אנשים עם מחלות קשות שהחלימו אחרי שעשו פעולה רוחנית מסוימת וקיבלו על עצמם שינויים בחייהם. אף אני ראיתי במו עיניי מאות מקרים – בין כאלה שליוויתי והדרכתי אותם, והייתי עד לשינוי טבע מידי וקיצוני ברגע שתיקנו את מעשיהם, ובין במקרים אישיים שחזיתי על גופי כיצד משתנה הטבע בשינוי מוחלט ומידי, בו ברגע שהבנתי מה עלי לתקן.
 
איחולי רפואה שלמה לכולנו, מהרופא הגדול.
 
 
* * *
מתוך ספרו החדש של הרב שלום ארוש שליט"א - השם רפאך, העוסק בעניין רפואת בריאות הגוף והנפש, בהשגחה הפרטית המלווה כל רגע בחייו של האדם, כולל ובעיקר את מצב בריאותו, ומכוונת אותו לרפואתו – ברוחניות ובגשמיות, על פי חכמת התורה והאמונה.

זה לא נעים להיות חולה, אבל
הסבל הזה, אם כבר בא על
האדם – טובה גדולה הוא? כיצד?
הרופא הגדול הכין עבורנו את
הרפואה השלמה, צריך רק להאמין
בה.
 
 
להיות חולה זה לא נעים, אפילו קשה מאוד. הרבה הרגשות רעות עוברות על החולה ומשפחתו, הן מצד כאבי הגוף ותחושותיו והן מבחינה נפשית-רגשית. שאלות רבות עולות בלב וגם תסכולים, שלא פעם גם אנשי הצוות הרפואי עוברים יחד עם החולה ומשפחתו.
 
אבל הייסורים, אם כבר באו על האדם – טובה גדולה הם. כי כל זמן שיש עוון בידו של אדם, העוון הזה מסתיר ממנו את אור הבורא ומכביד על נשמתו. על ידי הייסורים הוא מתעורר לשוב אל בוראו ואורו מזריח לו, כך הופכים חייו יפים ומתוקים. וככל שיתבונן על הייסורים, אך עדיין, לא יצליח להבין מה הבורא רוצה ממנו, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא לדבר עם הבורא (התפילה האישית). ואם בכל זאת לא הצליח להבין מה עליו לתקן, יחזיק הכל בכוח האמונה, שבודאי אין ייסורים ללא עוון ואין שום טעות או מקרה. ואם אחרי כל זה הוא עדיין סובל - פשוט, ישליך את שכלו, יאמין שהכל לטובה ויקבל הכל בהכנעה ובאהבה. כן, גם כאן יש להוסיף את כוחה של התפילה.
 
הדרגה השלישית של האמונה, לקבל באהבה ובהכנעה ולהאמין שהכל לטובה, היא העדות לכך שיש לאדם אמונה בשלמות.
 
ההצגה חייבת להימשך
 
יש דברים בחיים שאם נרצה או לא - אנחנו חייבים לעבור. הרצון של האדם לחיות בשקט הוא לכל הדעות רק דמיון, שהרי נאמר במשנה: "על כרחך אתה חי" (אבות ד) – על כל המשתמע מכך: עליות, ירידות, קשיים, ניסיונות וכדומה. "ועל כרחך את מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" – שידון אותך אם השתדלת בתיקון נפשך, אם התבוננת על המאורעות של חייך כדי להתקרב לאמת.
 
כבני אדם, אין לנו אפשרות להחליט שאנחנו מחוץ למשחק. אם אנחנו כאן, סימן שיש לנו מה לתקן, ולא יעזור לנו דבר. הבחירה שלנו היא אם נקבל את זה באהבה, ואז - נוכל ליהנות מהפירות של עבודתנו בעולם הזה, והקרן תהיה קיימת לנו לעולם הבא, או - לנסות לברוח מהניסיונות, להתנגד להם, לרטון ולהתמרמר... בקיצור, לסבול.
 
על רפואה ומדע
 
כל ניסיונות האדם בעולם הזה – כולם בהשגחה הפרטית העליונה. לכן חשוב ללמוד את העומק שיש בכל דבר ודבר שקורה לאדם, בפרט בניסיון הקשה של חוסר בריאות שמצריך התייחסות מיוחדת, כי באמת, הרפואה של האדם היא דבר שיש בו עומק גדול.
 
לכאורה, נראה שהרפואה היא מדע ככל מדעי הטבע, חוקרים רציניים ואמינים משקיעים שעות רבות וממון רב בעריכת ניסויים ובדיקות, כשהם נעזרים לשם כך בציוד המשוכלל ביותר. וכאשר הם מגלים מה הם הגורמים למחלה מסוימת וכיצד ניתן לטפל בה, הם מפתחים תרופות ודרכי טיפול במחלה.
 
עד כאן הכל נראה יפה והגיוני, שהרי הבורא נתן שכל לאדם כדי שיוכל לחקור בטבעי העולם ולשכלל ולשפר את החיים. ומחובתו של האדם להשתמש בשכלו למטרות טובות שיביאו הרווחה ושמחה לעולם. דבר זה בא לידי ביטוי במישורים רבים שכולנו נהנים מהם: חשמל, מכשירים שונים, טכנולוגיות מתקדמות וכדומה. אם כן, גם בעניין הרפואה מתבקש האדם לעשות שימוש בשכל ובתבונה שחנן אותו הבורא כדי לשפר את החיים, ולהביא מזור וארוכה לכאבי בני האדם ותחלואיהם.
 
השקפה זו מקבלת חיזוק גדול עוד יותר כאשר מתבוננים על דברי חז"ל שדרשו על הפסוק "רפוא ירפא" – מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא. ואכן, רבים מגדולי ישראל עסקו ברפואה וביניהם הרמב"ם, רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע ועוד. המסקנה מדברים אלה, אם כן, היא שהרפואה היא מדע ככל המדעים. וככל שיחקור האדם במדע זה כך יצליח להמציא עוד ועוד תרופות ורפואות למחלות לשיפור בריאותו של האדם.
 
לא רק רפואת הגוף
 
אולם כל זה היה נכון מאוד אילו היה מדובר אך ורק ברפואת הגוף גרידא כמו, להבדיל, אצל בהמות וחיות. אך מכיוון שמדובר באדם בעל בחירה המורכב מגוף כמעטפת לחלק הרוחני שנקרא נשמה, מוכרחים לדעת שברפואה אין שום טבע ואין שום חוקיות! יש רק השגחה פרטית! לכן המילה 'מחלה" היא אותן אותיות המילה 'מח(י)לה' (בכתיב חסר), שזה מרמז שהמחלה באה לשם מחילת וסליחת עוונות, אז האדם זוכה להחלמה – אותיות 'מחלה' ואותיות 'מחילה'.
 
וכל זה מסיבה מאוד פשוטה. בגלל שכל תכלית בריאת העולם היא רק בשביל האדם בעל הבחירה, לכן מובן שעל האדם עצמו, יותר מכל, ישנה השגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק על כל פרט ופרט בחייו, ובכלל זה – על מצב בריאותו.
 
העיקר הבריאות...
 
תחלואי הגוף והנפש ומכאוביהם משמשים את הבורא יותר מכל כדי לרמז לאדם מה עליו לתקן, ויש לכך כמה סיבות:
 
האחת – בכל סוגי הרמזים ובניסיונות אחרים שעוברים עליו, למשל כמו רמזים דרך הממון, יכול האדם להישאר אדיש ולא להתעורר מהם. אבל כשהדברים מגיעים לגופו ולנפשו – הוא לא מתעלם.
 
וזה הרי ידוע, שייסורי הנפש והגוף הם הדבר הקשר ביותר לאדם, וזה דבר שאינו דורש הסבר. כולם יודעים, כי ברגע שאדם חולה הוא לא מרגיש שום טעם לחייו. גם אם יהיה לו את כל הזהב והכסף שבעולם הם לא יועילו לו כהוא זה, ואין לו בהם שום שמחה. אדרבה, הם רק מגבירים את הרגשת האומללות שלו כשהוא רואה את כל הטוב הזה ואינו ליהנות ממנו. בפרט, אם הוא סובל מייסורי הנפש, אז הוא מרגיש שטוב לו מותו מחייו. לכן יש את האמרה המוכרת והשגורה בפי רבים מאיתנו: העיקר הבריאות... לכן גם מובן מדוע המצב הבריאותי של האדם מהווה גורם שעל ידו אפשר לעורר את האדם יותר מכל דבר אחר.
 
השנייה – גוף האדם ונפשו מורכבים מרמ"ח איברים ושס"ה גידים שהם כנגד התורה כולה. כל גיד משס"ה הגידים – כנגד אחד משס"ה מצוות "לא תעשה", וכל איבר מרמ"ח האיברים – כנגד אחד מרמ"ח מצוות "עשה". כאשר אדם פוגם במצווה כלשהי, נפגע אותו איבר או הגיד שהוא כנגד אותה מצווה. כך רומז הבורא לאדם בדיוק במה הוא פגם על מנת שיתעורר לתקן את מעשיו. לפי האיבר שנפגע, או החולי ממנו הוא סובל, הוא יכול לדעת במה פגם על מנת להדריכו ולכוונו אל ייעודו ותיקונו.
 
חשבונות של מעלה
 
הבורא מנהיג את העולם כפי מעשי האדם, כמו שכתוב ב"פתח אליהו" (הקדמת תיקוני הזוהר, יז) שהבורא ברא את העולם כדי להודיע תקפו וכוחו לבני אדם, ולהראות להם כיצד מתנהג העולם לעיתים במידת הדין ולעיתים במידת הרחמים – הכל כפי מעשיהם. אם מעשיהם טובים, נמתקים הדינים ומתעורר חסד ורחמים בעולם. וכן להיפך, חלילה, כי במידה שאדם מודד – בה מודדין לו.
 
ומכיוון שכל חוליי האדם הם מהסיבה הישירה של מעשיו ועוונותיו, ממילא מובן שמדע הרפואה – מדויק, משוכלל ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לקחת בחשבון את כל הפרטים השייכים לחשבונות של מעלה, כגון: זכויותיו של החולה, אם עשה תשובה על מעשיו, מה פסקו לו בבית דין של מעלה וכן הלאה. וכן בודאי שאין בכוח האדם – חכם ומחוכם ככל שיהיה – להכחיש גזרותיו של הבורא. כי אם הבורא גוזר שאדם יסבול ממחלה מסוימת למשך זמן מסוים, לא יעזרו שום טיפולים או תרופות. וכן להיפך, אם נמתק הדין והתבטלה הגזירה, החולה יבריא גם אם זה נוגד את כל מה שמדע הרפואה יודע.
 
ועניין זה, שאין שום טבע ברפואת האדם, מקבל יתר תוקף כאשר רואים בבירור שכאשר אדם מתקן את מה שצריך ברוחניות מיד חולפת המחלה. ורופאים רבים מעידים שראו בעיניהם מקרים רבים של אנשים עם מחלות קשות שהחלימו אחרי שעשו פעולה רוחנית מסוימת וקיבלו על עצמם שינויים בחייהם. אף אני ראיתי במו עיניי מאות מקרים – בין כאלה שליוויתי והדרכתי אותם, והייתי עד לשינוי טבע מידי וקיצוני ברגע שתיקנו את מעשיהם, ובין במקרים אישיים שחזיתי על גופי כיצד משתנה הטבע בשינוי מוחלט ומידי, בו ברגע שהבנתי מה עלי לתקן.
 
איחולי רפואה שלמה לכולנו, מהרופא הגדול.
 
 
* * *
מתוך ספרו החדש של הרב שלום ארוש שליט"א - השם רפאך, העוסק בעניין רפואת בריאות הגוף והנפש, בהשגחה הפרטית המלווה כל רגע בחייו של האדם, כולל ובעיקר את מצב בריאותו, ומכוונת אותו לרפואתו – ברוחניות ובגשמיות, על פי חכמת התורה והאמונה.

זה לא נעים להיות חולה, אבל
הסבל הזה, אם כבר בא על
האדם – טובה גדולה הוא? כיצד?
הרופא הגדול הכין עבורנו את
הרפואה השלמה, צריך רק להאמין
בה.
 
 
להיות חולה זה לא נעים, אפילו קשה מאוד. הרבה הרגשות רעות עוברות על החולה ומשפחתו, הן מצד כאבי הגוף ותחושותיו והן מבחינה נפשית-רגשית. שאלות רבות עולות בלב וגם תסכולים, שלא פעם גם אנשי הצוות הרפואי עוברים יחד עם החולה ומשפחתו.
 
אבל הייסורים, אם כבר באו על האדם – טובה גדולה הם. כי כל זמן שיש עוון בידו של אדם, העוון הזה מסתיר ממנו את אור הבורא ומכביד על נשמתו. על ידי הייסורים הוא מתעורר לשוב אל בוראו ואורו מזריח לו, כך הופכים חייו יפים ומתוקים. וככל שיתבונן על הייסורים, אך עדיין, לא יצליח להבין מה הבורא רוצה ממנו, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא לדבר עם הבורא (התפילה האישית). ואם בכל זאת לא הצליח להבין מה עליו לתקן, יחזיק הכל בכוח האמונה, שבודאי אין ייסורים ללא עוון ואין שום טעות או מקרה. ואם אחרי כל זה הוא עדיין סובל - פשוט, ישליך את שכלו, יאמין שהכל לטובה ויקבל הכל בהכנעה ובאהבה. כן, גם כאן יש להוסיף את כוחה של התפילה.
 
הדרגה השלישית של האמונה, לקבל באהבה ובהכנעה ולהאמין שהכל לטובה, היא העדות לכך שיש לאדם אמונה בשלמות.
 
ההצגה חייבת להימשך
 
יש דברים בחיים שאם נרצה או לא - אנחנו חייבים לעבור. הרצון של האדם לחיות בשקט הוא לכל הדעות רק דמיון, שהרי נאמר במשנה: "על כרחך אתה חי" (אבות ד) – על כל המשתמע מכך: עליות, ירידות, קשיים, ניסיונות וכדומה. "ועל כרחך את מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" – שידון אותך אם השתדלת בתיקון נפשך, אם התבוננת על המאורעות של חייך כדי להתקרב לאמת.
 
כבני אדם, אין לנו אפשרות להחליט שאנחנו מחוץ למשחק. אם אנחנו כאן, סימן שיש לנו מה לתקן, ולא יעזור לנו דבר. הבחירה שלנו היא אם נקבל את זה באהבה, ואז - נוכל ליהנות מהפירות של עבודתנו בעולם הזה, והקרן תהיה קיימת לנו לעולם הבא, או - לנסות לברוח מהניסיונות, להתנגד להם, לרטון ולהתמרמר... בקיצור, לסבול.
 
על רפואה ומדע
 
כל ניסיונות האדם בעולם הזה – כולם בהשגחה הפרטית העליונה. לכן חשוב ללמוד את העומק שיש בכל דבר ודבר שקורה לאדם, בפרט בניסיון הקשה של חוסר בריאות שמצריך התייחסות מיוחדת, כי באמת, הרפואה של האדם היא דבר שיש בו עומק גדול.
 
לכאורה, נראה שהרפואה היא מדע ככל מדעי הטבע, חוקרים רציניים ואמינים משקיעים שעות רבות וממון רב בעריכת ניסויים ובדיקות, כשהם נעזרים לשם כך בציוד המשוכלל ביותר. וכאשר הם מגלים מה הם הגורמים למחלה מסוימת וכיצד ניתן לטפל בה, הם מפתחים תרופות ודרכי טיפול במחלה.
 
עד כאן הכל נראה יפה והגיוני, שהרי הבורא נתן שכל לאדם כדי שיוכל לחקור בטבעי העולם ולשכלל ולשפר את החיים. ומחובתו של האדם להשתמש בשכלו למטרות טובות שיביאו הרווחה ושמחה לעולם. דבר זה בא לידי ביטוי במישורים רבים שכולנו נהנים מהם: חשמל, מכשירים שונים, טכנולוגיות מתקדמות וכדומה. אם כן, גם בעניין הרפואה מתבקש האדם לעשות שימוש בשכל ובתבונה שחנן אותו הבורא כדי לשפר את החיים, ולהביא מזור וארוכה לכאבי בני האדם ותחלואיהם.
 
השקפה זו מקבלת חיזוק גדול עוד יותר כאשר מתבוננים על דברי חז"ל שדרשו על הפסוק "רפוא ירפא" – מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא. ואכן, רבים מגדולי ישראל עסקו ברפואה וביניהם הרמב"ם, רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע ועוד. המסקנה מדברים אלה, אם כן, היא שהרפואה היא מדע ככל המדעים. וככל שיחקור האדם במדע זה כך יצליח להמציא עוד ועוד תרופות ורפואות למחלות לשיפור בריאותו של האדם.
 
לא רק רפואת הגוף
 
אולם כל זה היה נכון מאוד אילו היה מדובר אך ורק ברפואת הגוף גרידא כמו, להבדיל, אצל בהמות וחיות. אך מכיוון שמדובר באדם בעל בחירה המורכב מגוף כמעטפת לחלק הרוחני שנקרא נשמה, מוכרחים לדעת שברפואה אין שום טבע ואין שום חוקיות! יש רק השגחה פרטית! לכן המילה 'מחלה" היא אותן אותיות המילה 'מח(י)לה' (בכתיב חסר), שזה מרמז שהמחלה באה לשם מחילת וסליחת עוונות, אז האדם זוכה להחלמה – אותיות 'מחלה' ואותיות 'מחילה'.
 
וכל זה מסיבה מאוד פשוטה. בגלל שכל תכלית בריאת העולם היא רק בשביל האדם בעל הבחירה, לכן מובן שעל האדם עצמו, יותר מכל, ישנה השגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק על כל פרט ופרט בחייו, ובכלל זה – על מצב בריאותו.
 
העיקר הבריאות...
 
תחלואי הגוף והנפש ומכאוביהם משמשים את הבורא יותר מכל כדי לרמז לאדם מה עליו לתקן, ויש לכך כמה סיבות:
 
האחת – בכל סוגי הרמזים ובניסיונות אחרים שעוברים עליו, למשל כמו רמזים דרך הממון, יכול האדם להישאר אדיש ולא להתעורר מהם. אבל כשהדברים מגיעים לגופו ולנפשו – הוא לא מתעלם.
 
וזה הרי ידוע, שייסורי הנפש והגוף הם הדבר הקשר ביותר לאדם, וזה דבר שאינו דורש הסבר. כולם יודעים, כי ברגע שאדם חולה הוא לא מרגיש שום טעם לחייו. גם אם יהיה לו את כל הזהב והכסף שבעולם הם לא יועילו לו כהוא זה, ואין לו בהם שום שמחה. אדרבה, הם רק מגבירים את הרגשת האומללות שלו כשהוא רואה את כל הטוב הזה ואינו ליהנות ממנו. בפרט, אם הוא סובל מייסורי הנפש, אז הוא מרגיש שטוב לו מותו מחייו. לכן יש את האמרה המוכרת והשגורה בפי רבים מאיתנו: העיקר הבריאות... לכן גם מובן מדוע המצב הבריאותי של האדם מהווה גורם שעל ידו אפשר לעורר את האדם יותר מכל דבר אחר.
 
השנייה – גוף האדם ונפשו מורכבים מרמ"ח איברים ושס"ה גידים שהם כנגד התורה כולה. כל גיד משס"ה הגידים – כנגד אחד משס"ה מצוות "לא תעשה", וכל איבר מרמ"ח האיברים – כנגד אחד מרמ"ח מצוות "עשה". כאשר אדם פוגם במצווה כלשהי, נפגע אותו איבר או הגיד שהוא כנגד אותה מצווה. כך רומז הבורא לאדם בדיוק במה הוא פגם על מנת שיתעורר לתקן את מעשיו. לפי האיבר שנפגע, או החולי ממנו הוא סובל, הוא יכול לדעת במה פגם על מנת להדריכו ולכוונו אל ייעודו ותיקונו.
 
חשבונות של מעלה
 
הבורא מנהיג את העולם כפי מעשי האדם, כמו שכתוב ב"פתח אליהו" (הקדמת תיקוני הזוהר, יז) שהבורא ברא את העולם כדי להודיע תקפו וכוחו לבני אדם, ולהראות להם כיצד מתנהג העולם לעיתים במידת הדין ולעיתים במידת הרחמים – הכל כפי מעשיהם. אם מעשיהם טובים, נמתקים הדינים ומתעורר חסד ורחמים בעולם. וכן להיפך, חלילה, כי במידה שאדם מודד – בה מודדין לו.
 
ומכיוון שכל חוליי האדם הם מהסיבה הישירה של מעשיו ועוונותיו, ממילא מובן שמדע הרפואה – מדויק, משוכלל ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לקחת בחשבון את כל הפרטים השייכים לחשבונות של מעלה, כגון: זכויותיו של החולה, אם עשה תשובה על מעשיו, מה פסקו לו בבית דין של מעלה וכן הלאה. וכן בודאי שאין בכוח האדם – חכם ומחוכם ככל שיהיה – להכחיש גזרותיו של הבורא. כי אם הבורא גוזר שאדם יסבול ממחלה מסוימת למשך זמן מסוים, לא יעזרו שום טיפולים או תרופות. וכן להיפך, אם נמתק הדין והתבטלה הגזירה, החולה יבריא גם אם זה נוגד את כל מה שמדע הרפואה יודע.
 
ועניין זה, שאין שום טבע ברפואת האדם, מקבל יתר תוקף כאשר רואים בבירור שכאשר אדם מתקן את מה שצריך ברוחניות מיד חולפת המחלה. ורופאים רבים מעידים שראו בעיניהם מקרים רבים של אנשים עם מחלות קשות שהחלימו אחרי שעשו פעולה רוחנית מסוימת וקיבלו על עצמם שינויים בחייהם. אף אני ראיתי במו עיניי מאות מקרים – בין כאלה שליוויתי והדרכתי אותם, והייתי עד לשינוי טבע מידי וקיצוני ברגע שתיקנו את מעשיהם, ובין במקרים אישיים שחזיתי על גופי כיצד משתנה הטבע בשינוי מוחלט ומידי, בו ברגע שהבנתי מה עלי לתקן.
 
איחולי רפואה שלמה לכולנו, מהרופא הגדול.
 
 
* * *
מתוך ספרו החדש של הרב שלום ארוש שליט"א - השם רפאך, העוסק בעניין רפואת בריאות הגוף והנפש, בהשגחה הפרטית המלווה כל רגע בחייו של האדם, כולל ובעיקר את מצב בריאותו, ומכוונת אותו לרפואתו – ברוחניות ובגשמיות, על פי חכמת התורה והאמונה.

זה לא נעים להיות חולה, אבל
הסבל הזה, אם כבר בא על
האדם – טובה גדולה הוא? כיצד?
הרופא הגדול הכין עבורנו את
הרפואה השלמה, צריך רק להאמין
בה.
 
 
להיות חולה זה לא נעים, אפילו קשה מאוד. הרבה הרגשות רעות עוברות על החולה ומשפחתו, הן מצד כאבי הגוף ותחושותיו והן מבחינה נפשית-רגשית. שאלות רבות עולות בלב וגם תסכולים, שלא פעם גם אנשי הצוות הרפואי עוברים יחד עם החולה ומשפחתו.
 
אבל הייסורים, אם כבר באו על האדם – טובה גדולה הם. כי כל זמן שיש עוון בידו של אדם, העוון הזה מסתיר ממנו את אור הבורא ומכביד על נשמתו. על ידי הייסורים הוא מתעורר לשוב אל בוראו ואורו מזריח לו, כך הופכים חייו יפים ומתוקים. וככל שיתבונן על הייסורים, אך עדיין, לא יצליח להבין מה הבורא רוצה ממנו, הדבר הראשון שהוא צריך לעשות הוא לדבר עם הבורא (התפילה האישית). ואם בכל זאת לא הצליח להבין מה עליו לתקן, יחזיק הכל בכוח האמונה, שבודאי אין ייסורים ללא עוון ואין שום טעות או מקרה. ואם אחרי כל זה הוא עדיין סובל - פשוט, ישליך את שכלו, יאמין שהכל לטובה ויקבל הכל בהכנעה ובאהבה. כן, גם כאן יש להוסיף את כוחה של התפילה.
 
הדרגה השלישית של האמונה, לקבל באהבה ובהכנעה ולהאמין שהכל לטובה, היא העדות לכך שיש לאדם אמונה בשלמות.
 
ההצגה חייבת להימשך
 
יש דברים בחיים שאם נרצה או לא - אנחנו חייבים לעבור. הרצון של האדם לחיות בשקט הוא לכל הדעות רק דמיון, שהרי נאמר במשנה: "על כרחך אתה חי" (אבות ד) – על כל המשתמע מכך: עליות, ירידות, קשיים, ניסיונות וכדומה. "ועל כרחך את מת, ועל כרחך אתה עתיד ליתן דין וחשבון לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא" – שידון אותך אם השתדלת בתיקון נפשך, אם התבוננת על המאורעות של חייך כדי להתקרב לאמת.
 
כבני אדם, אין לנו אפשרות להחליט שאנחנו מחוץ למשחק. אם אנחנו כאן, סימן שיש לנו מה לתקן, ולא יעזור לנו דבר. הבחירה שלנו היא אם נקבל את זה באהבה, ואז - נוכל ליהנות מהפירות של עבודתנו בעולם הזה, והקרן תהיה קיימת לנו לעולם הבא, או - לנסות לברוח מהניסיונות, להתנגד להם, לרטון ולהתמרמר... בקיצור, לסבול.
 
על רפואה ומדע
 
כל ניסיונות האדם בעולם הזה – כולם בהשגחה הפרטית העליונה. לכן חשוב ללמוד את העומק שיש בכל דבר ודבר שקורה לאדם, בפרט בניסיון הקשה של חוסר בריאות שמצריך התייחסות מיוחדת, כי באמת, הרפואה של האדם היא דבר שיש בו עומק גדול.
 
לכאורה, נראה שהרפואה היא מדע ככל מדעי הטבע, חוקרים רציניים ואמינים משקיעים שעות רבות וממון רב בעריכת ניסויים ובדיקות, כשהם נעזרים לשם כך בציוד המשוכלל ביותר. וכאשר הם מגלים מה הם הגורמים למחלה מסוימת וכיצד ניתן לטפל בה, הם מפתחים תרופות ודרכי טיפול במחלה.
 
עד כאן הכל נראה יפה והגיוני, שהרי הבורא נתן שכל לאדם כדי שיוכל לחקור בטבעי העולם ולשכלל ולשפר את החיים. ומחובתו של האדם להשתמש בשכלו למטרות טובות שיביאו הרווחה ושמחה לעולם. דבר זה בא לידי ביטוי במישורים רבים שכולנו נהנים מהם: חשמל, מכשירים שונים, טכנולוגיות מתקדמות וכדומה. אם כן, גם בעניין הרפואה מתבקש האדם לעשות שימוש בשכל ובתבונה שחנן אותו הבורא כדי לשפר את החיים, ולהביא מזור וארוכה לכאבי בני האדם ותחלואיהם.
 
השקפה זו מקבלת חיזוק גדול עוד יותר כאשר מתבוננים על דברי חז"ל שדרשו על הפסוק "רפוא ירפא" – מכאן שניתנה הרשות לרופא לרפא. ואכן, רבים מגדולי ישראל עסקו ברפואה וביניהם הרמב"ם, רבי ישראל הבעל-שם-טוב הקדוש זי"ע ועוד. המסקנה מדברים אלה, אם כן, היא שהרפואה היא מדע ככל המדעים. וככל שיחקור האדם במדע זה כך יצליח להמציא עוד ועוד תרופות ורפואות למחלות לשיפור בריאותו של האדם.
 
לא רק רפואת הגוף
 
אולם כל זה היה נכון מאוד אילו היה מדובר אך ורק ברפואת הגוף גרידא כמו, להבדיל, אצל בהמות וחיות. אך מכיוון שמדובר באדם בעל בחירה המורכב מגוף כמעטפת לחלק הרוחני שנקרא נשמה, מוכרחים לדעת שברפואה אין שום טבע ואין שום חוקיות! יש רק השגחה פרטית! לכן המילה 'מחלה" היא אותן אותיות המילה 'מח(י)לה' (בכתיב חסר), שזה מרמז שהמחלה באה לשם מחילת וסליחת עוונות, אז האדם זוכה להחלמה – אותיות 'מחלה' ואותיות 'מחילה'.
 
וכל זה מסיבה מאוד פשוטה. בגלל שכל תכלית בריאת העולם היא רק בשביל האדם בעל הבחירה, לכן מובן שעל האדם עצמו, יותר מכל, ישנה השגחה פרטית מדויקת בתכלית הדיוק על כל פרט ופרט בחייו, ובכלל זה – על מצב בריאותו.
 
העיקר הבריאות...
 
תחלואי הגוף והנפש ומכאוביהם משמשים את הבורא יותר מכל כדי לרמז לאדם מה עליו לתקן, ויש לכך כמה סיבות:
 
האחת – בכל סוגי הרמזים ובניסיונות אחרים שעוברים עליו, למשל כמו רמזים דרך הממון, יכול האדם להישאר אדיש ולא להתעורר מהם. אבל כשהדברים מגיעים לגופו ולנפשו – הוא לא מתעלם.
 
וזה הרי ידוע, שייסורי הנפש והגוף הם הדבר הקשר ביותר לאדם, וזה דבר שאינו דורש הסבר. כולם יודעים, כי ברגע שאדם חולה הוא לא מרגיש שום טעם לחייו. גם אם יהיה לו את כל הזהב והכסף שבעולם הם לא יועילו לו כהוא זה, ואין לו בהם שום שמחה. אדרבה, הם רק מגבירים את הרגשת האומללות שלו כשהוא רואה את כל הטוב הזה ואינו ליהנות ממנו. בפרט, אם הוא סובל מייסורי הנפש, אז הוא מרגיש שטוב לו מותו מחייו. לכן יש את האמרה המוכרת והשגורה בפי רבים מאיתנו: העיקר הבריאות... לכן גם מובן מדוע המצב הבריאותי של האדם מהווה גורם שעל ידו אפשר לעורר את האדם יותר מכל דבר אחר.
 
השנייה – גוף האדם ונפשו מורכבים מרמ"ח איברים ושס"ה גידים שהם כנגד התורה כולה. כל גיד משס"ה הגידים – כנגד אחד משס"ה מצוות "לא תעשה", וכל איבר מרמ"ח האיברים – כנגד אחד מרמ"ח מצוות "עשה". כאשר אדם פוגם במצווה כלשהי, נפגע אותו איבר או הגיד שהוא כנגד אותה מצווה. כך רומז הבורא לאדם בדיוק במה הוא פגם על מנת שיתעורר לתקן את מעשיו. לפי האיבר שנפגע, או החולי ממנו הוא סובל, הוא יכול לדעת במה פגם על מנת להדריכו ולכוונו אל ייעודו ותיקונו.
 
חשבונות של מעלה
 
הבורא מנהיג את העולם כפי מעשי האדם, כמו שכתוב ב"פתח אליהו" (הקדמת תיקוני הזוהר, יז) שהבורא ברא את העולם כדי להודיע תקפו וכוחו לבני אדם, ולהראות להם כיצד מתנהג העולם לעיתים במידת הדין ולעיתים במידת הרחמים – הכל כפי מעשיהם. אם מעשיהם טובים, נמתקים הדינים ומתעורר חסד ורחמים בעולם. וכן להיפך, חלילה, כי במידה שאדם מודד – בה מודדין לו.
 
ומכיוון שכל חוליי האדם הם מהסיבה הישירה של מעשיו ועוונותיו, ממילא מובן שמדע הרפואה – מדויק, משוכלל ומעמיק ככל שיהיה – אינו יכול לקחת בחשבון את כל הפרטים השייכים לחשבונות של מעלה, כגון: זכויותיו של החולה, אם עשה תשובה על מעשיו, מה פסקו לו בבית דין של מעלה וכן הלאה. וכן בודאי שאין בכוח האדם – חכם ומחוכם ככל שיהיה – להכחיש גזרותיו של הבורא. כי אם הבורא גוזר שאדם יסבול ממחלה מסוימת למשך זמן מסוים, לא יעזרו שום טיפולים או תרופות. וכן להיפך, אם נמתק הדין והתבטלה הגזירה, החולה יבריא גם אם זה נוגד את כל מה שמדע הרפואה יודע.
 
ועניין זה, שאין שום טבע ברפואת האדם, מקבל יתר תוקף כאשר רואים בבירור שכאשר אדם מתקן את מה שצריך ברוחניות מיד חולפת המחלה. ורופאים רבים מעידים שראו בעיניהם מקרים רבים של אנשים עם מחלות קשות שהחלימו אחרי שעשו פעולה רוחנית מסוימת וקיבלו על עצמם שינויים בחייהם. אף אני ראיתי במו עיניי מאות מקרים – בין כאלה שליוויתי והדרכתי אותם, והייתי עד לשינוי טבע מידי וקיצוני ברגע שתיקנו את מעשיהם, ובין במקרים אישיים שחזיתי על גופי כיצד משתנה הטבע בשינוי מוחלט ומידי, בו ברגע שהבנתי מה עלי לתקן.
 
איחולי רפואה שלמה לכולנו, מהרופא הגדול.
 
 
* * *
מתוך ספרו החדש של הרב שלום ארוש שליט"א - השם רפאך, העוסק בעניין רפואת בריאות הגוף והנפש, בהשגחה הפרטית המלווה כל רגע בחייו של האדם, כולל ובעיקר את מצב בריאותו, ומכוונת אותו לרפואתו – ברוחניות ובגשמיות, על פי חכמת התורה והאמונה.