פרשת השבוע, פותחת בדיני הקורבנות, כאשר הקורבן הראשון שעוסקת בו התורה, היא עולת נדבה – כלומר, קורבן עולה שעולה כולו לקב"ה, שאדם החליט מעצמו, ללא שום חובה,
להביא ולהקריב בבית המקדש.

התורה אומרת: "אם עולה קורבנו מן הבקר זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד יקריב אותו לרצונו לפני ה'" (ויקרא א', ג').

ניתן לשאול שאלה על ניסוח הפסוק.

כתוב "זכר תמים יקריבנו, אל פתח אוהל מועד יקריב אותו" – אם כבר נאמר "יקריבנו",
מדוע נדרשה התורה לחזור ולומר, "יקריב אותו"?

התורה הייתה יכולה לומר "זכר תמים יקריבנו אל פתח אוהל מועד לרצונו לפני ה'" –
האם מישהו הרגיש בחוסר המילים "יקריב אותו"?

רש"י, על המילים "יקריב אותו", מרגיש בקושי זה, ומסביר שהתורה רוצה ללמדנו במילים אלה, "יקריב אותו – בעל כורחו", כלומר אדם שנדב קורבן עולה, ואח"כ משיקולים שונים מתחרט, ביד בית דין לכוף את האדם להקריב את הקורבן שנדב והתחייב.

הגיוני.

אך מה המילה הבאה אחרי "יקריב אותו"? – "לרצונו".

מה משמעות המילה לרצונו?

אדם צריך להקריב קורבן רק אם הוא רוצה, אך אם הוא לא רוצה הוא לא חייב להקריב.

לכאורה יש סתירה בדברי הפסוק.

מהמילים "יקריב אותו" למדנו שכופין את האדם שהתחייב, גם אם כבר לא רוצה להקריב, ומהמילה "לרצונו" למדים שההקרבה צריכה להיות רק ברצון ולא בכפייה?

רש"י (שם) מיישב את הקושי : "כופין אותו עד שיאמר רוצה אני".

פתרון קסם.

אדם שהתחייב להביא קורבן והתחרט – מפעילים עליו לחץ פיזי מתון, עד שהוא מחליט
שהוא "רוצה".

במערכת המשפט, הודאה שנגבתה תחת לחץ וכפייה אינה קבילה.

כיצד התורה כן מקבלת הודאה כזו?

הרמב"ם במשנה תורה (הלכות גירושין, פרק ב', הלכה כ'), מסביר כיצד ניתן לחייב אדם לתת לאשתו גט בכפייה, הרי גם גט חייב להיות ברצון המגרש.

הרמב"ם אומר, שאיש יהודי, תמיד רוצה לקיים את המצוות ולהיות טוב.

דא עקא, שיש לפעמים כל מיני הפרעות שמונעות ממנו לקיימן.

לדוגמה, אדם רוצה לקום לתפילה במניין, אבל קר בחוץ, או שהוא הלך לישון מאוחר ורוצה למשוך את השינה עוד קצת.

באמצעות הכפייה, בלחץ פיזי מתון (כוס מים על המתקשה להתעורר...), אנחנו מסירים את ההפרעות, כך שהאדם מצליח לממש את הרצון האמיתי והמזוקק שלו.

חנה ועמר היקרים – בחיי המשפחה, ברור שהבעל רוצה בטובת האשה, והאשה רוצה בטובת הבעל.

אבל, לפעמים יש הפרעות...

"אני רוצה לעזור לאשתי ולעשות כלים, אבל כבר שטפתי אתמול", או "חזרתי עייף מהעבודה ואני רוצה קצת לנוח".

או מצד שני, "למה הוא לא יכול לסדר את כל הבלגן שלו כשהוא בא הביתה? עכשיו אני לא אתן לו לראות את המשחק...".