ודע, שעיקר גלות מצרים הייתה מהסתלקות הדעת שנבעה מחסרון האמת והנגזר מזה היא האמונה כי כאשר הדעת

בשלמות היינו יכול להשכיל ולהבחין בין טוב לבין רע תתחזק האמונה. והנה ידוע, שכל מעשה בראשית היה בעבור

ישראל שנקראים ראשית תבואתו שיבואו ויעסקו בתורה הקדושה שנקראת ראשית דרכו שהרי אם לא כך יחזור העולם

לתוהו ובוהו כבתחילה כי אין העולם מתקיים ללא קיום התורה. על כן, פרעה וחרטומיו כל מטרתם הייתה לאבד אומה

שלמה לכן שעבדו את עם ישראל בתחילה 'בפרך' היינו בפה רך ולבסוף בעבודה קשה בחומר ובלבנים עד שהגיעו

למ"ט שערי טומאה שהרי בכל מצרים היה עבודה זרה, ועוד קצת כמעט ולא היו נגאלים חס ולשלום. 

על כן, היה צריך להחזיר את הדעת. וזאת הדעת תוחזר ע"י עשר המכות שהם בחינת עשרה מאמרות שבהם נברא

העולם(אבות ה:) כמו שדרשו רז"ל שאמר הקב"ה לאדם הראשון לאחר המאמר העשירי תן דעתך שלא תקלקל ותחריב

עולמי וכו'(קהלת רבה ז, יג), דעתך דייקא - כי שיש דעת יש הכול כמו שכתוב: דעת קנית מה חסרת דעת חסרת מה קנית.

לכן הביא על מצרים עשר מכות למען ידעו בלבם כולם כי ה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו ובעולמו עושה כרצונו וחפצו.

וזה על מנת להשריש ולהטמיע מחדש את הדעת בשלמות טרם קבלת התורה וע"י כך יתחזקו באמונה בהשגחתו

יתברך ויידעו שכוח מעשיו הגיד לעמו.

ונתחיל בסיעתא דשמייא לבאר את עשרת המכות: דצ"ך עד"ש באח"ב שהם בחינה ורמז של עשרה מאמרות כנ"ל:

דם - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, ג):ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור וגו'. והנה המכה הראשונה הייתה שהפך כל

מימיהם של מצרים לדם אך ישתבח שמו של הקב"ה שהבדיל את עמו מהתועים ונתן להם מים בארץ גושן כי המצרים

עבדו לנילוס, לפיכך הלקה את יראתם ואחר כך את גופם(שמו"ר ט, ט). שכן רצו לאבד אומה שלמה מלקבל את התורה

שמשולה למים, כמו שכתוב(ישעיה נה): הוי כל צמא לכו למים ואין מים אלא תורה(ב"ק  פב). לכן זו המכה הראשונה היא

בחינת ראשית היינו רמז לתורה שנקראת ראשית דרכו(משלי ח:) והיא שעמדה לאבותינו ולנו כנגד היצר הרע. וזה דייקא

שהפך לדם כי הצבעה אדום מסמל את המשיכה לתאוות העולם הזה שנאמר: הלעיטני נא מן הָאָדֹם הָאָדֹם הזה

(בראשית כה). וזה בחינה ורמז למאמר במעשה בראשית כנ"ל כי בתחילה היה חושך על פני תהום שזה בחינת החושך

של גלות מצרים ולכן האורה נבראה תחילה(בר"ר פ"נ) כדי להאיר לעולם ואין אורה אלה תורה (מגילה ט"ז). וכן כתב בעל

הטורים 'את האור' עולה בגימטריה בתורה ועולה כמניין תרי"ג - מצוות. ובזה רמז להם שכמו שאין העולם יכול

להתקיים בלי אורה היינו תורה - כך גם גוף האדם אינו יכול להתקיים בלי מים היינו תורה כנ"ל. ורק ע"י כך יוכלו

להתגבר על התאווה שהיא החמץ העיקרי בפסח בחינת הדם כנ"ל, ויזכה לדעת להבדיל בין טוב לבין רע כי עיקר

הדעת הוא מיסוד המים בחינת תורה כנ"ל כמו שכתוב(ישעיה יא): כי מלאה הארץ דעה את ה' - כמים וכו', וע"י כך

ייצאו מהחושך של גלות מצרים.

צפרדע - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, כ):ויאמר אלקים ישרצו המים שרץ נפש חיה וגו'. והנה ידוע שה' יתברך

השריץ ארצם צפרדעים בכל מקום בבית ובחוץ לפי שאמרו לישראל לצבור טיט לבניית הלבנים לכן הביא עליהם

שרץ היאור הגדל בטיט. וזה בחינה ורמז למאמר במעשה בראשית כנ"ל בעבור יידעו ויילמדו שאפילו שרץ המים

מקדשים שם שמים כפי שדרשו חז"ל שהיו הצפרדעים משליכות עצמן לתוך התנור, ומהם נשאו חנניה מישאל ועזריה

קל וחומר בעצמן, וירדו לכבשן האש(שמו"ר פ"י, ג).

כינים - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, ט):ויאמר אלקים יקוו המים וכו' ותראה היבשה וגו'. והנה ישתבח שמו לעד

מלכנו על ששמו את ישראל מנקי חוצות ושווקים הפך עפר הארץ של מצרים לכינים בכל גבולם(שמו"ר פ"י, ז). וזה בחינה

ורמז למאמר במעשה בראשית כנ"ל כי היבשה נקראת ארץ היינו עפר כמו שכתוב(בראשית יג, טז): כעפר הארץ. ואלו

הכינים נבראו מעפר הארץ למען ידעו שאין השד(של החרטומין) יכול לברואות בריה פחות מכשעורה (סהנדרין ס"ז:) אלא

רק מי שאמר והיה העולם, ולכן במכה זו הודו יועציו של פרעה כי אצבע אלקים היא.

ערוב - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, כד):ויאמר אלקים תוצא הארץ נפש חיה למינה בהמה ורמש וחיתו וגו'. והנה

נדרש שהמצרים צערו את עם ישראל בכך שביקשו שיצודו להם דובים ואריות ונמרים לפיכך הביא עליהם עופות וחיות

מעורבבין(שמו"ר יא, ג-ד) ובהמה בכלל חיה היא, וכן גם רמש האדמה באו עליהם והרגו אותם. והקב"ה ברחמיו הרבים

הבדיל בין עמו בארץ גושן לבין העם המצרי. וזה יהיה פליאה גדולה, כי מהיכן לחיות ולרמשים דעת ותבונה מי למיתה

ומי לחיים. וזה למען ידעו כי קיימת השגחה פרטית ומדויקת להפליא, כי ה' בקרב הארץ, וברצונו גוזר ומקיים דבר

שכנגד הטבע. וזה בחינה ורמז למאמר במעשה בראשית כנ"ל שבו ברא חיות ובהמות ורמשים לעשות רצון קונם בעת

שיחפוץ להיפרע מהרשעים.    

דבר- ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, כט): ויאמר אלקים הנה נתתי לכם וכו' ואת כל העץ אשר בו פרי עץ וכו' לכם

יהיה לאכלה. והנה, מכה זו מתו רק הבהמות השייכות למצרים. וזה רמז למאמר הנ"ל שהרי השווה להם בהמות וחיות

למאכל ולא הרשה לאדם ולאשתו להמית בריה ולאכול בשר וכו' כדברי רש"י ז"ל. אומנם התיר להם את אכילת הבשר

מאוחר יותר כשבאו בני נוח אך המצרים אימצו לעצמם טעם אחר שהרי היו עובדים למזל טלה, ולפיכך לא היו שוחטין

בהמה דקה, ולא אוכלים אותה שנאמר: תועבת מצרים כל רועה צאן(שם, מו, לד) כי היו בעבורם לאלקים אחרים. על כן

מתו כל מקנה מצרים למען יידעו כי ה' הוא האלקים ואין עוד מלבדו ולכל דבר יש לו את הייעוד שבשבילו הוא קיים.

שחין - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, יא):ויאמר אלקים תדשא הארץ דשא עשב מזריע זרע עץ פרי וגו'. והנה,

הקב"ה הכה את המצרים בשחין פורח אבעבועות ודרשו רז"ל שלקה גופם בצרעת(שמו"ר יא, ו). וזה רמז למאמר הנ"ל

שהרי נאמר לארץ להוציא דשאים ואילנות והיא שינתה את ציווי בוראהּ כפי שדרשו רז" לאמרו שחטאה הארץ בזה

כי ה' אמר עץ  פרי היינו שיהיה טעם העץ כטעם הפרי, והיא לא עשתה כן. ובעת שחטא האדם הראשון בעץ הדעת

ונתקלל על עוונו נפקדה גם היא(הארץ) על עוונה. והנה הגורם לכך הוא הנחש הקדמון שהערים על האישה ע"י דברי

שקר וכזב, על כן לקה בגופו, כידוע. כי כל המדבר דברי שקר וכזב הוא בגדר של מוציא שם רע שהרי בעוון זה באים

נגעים בתחילה בנכסיו ואם ממשיך יגיעו לגופו. וכמוהו כפרעה שדיבר בגנות הבורא יתברך ובישראל עמו שהם כבבת

עינו, לכן לקה בתחילה בנכסיו ושלא חזר בתשובה קיבל צרעת. ואפשר אולי להוסיף שזה העניין רמוז גם בשם המכה

כי שחִן(בכתיב חסר) אותיות נחש למפרע, כמוסבר לעיל.

ברד- ובמעשה בראשית כתיב(בראשית א, ו):ויאמר אלקים יהי רקיע בתוך המים וגו'. והנה, במכה זו ירד ברד חזק מאוד

שלא היה כמוהו וה' נתן קולות היינו ברקים ורעמים כי הם מעוררים את האדם להשיב את הדעת ללב בבחינת והשבות

אל ללבך שכן בשומעו את הקולות יפחד לבבו ויתעורר לרגע לחשוב על בוראו. ולאחר מכן היה יורד הברד שנאמר:

ויהי ברד ואש מתלקחת בתוך הברד(שם, כד). ודרשו רז"ל שנעשה נס בתוך נס - האש והברד מעורבין, והברד – מים

הוא, ולעשות רצון קונם עשו שלום ביניהם(שמו"ר יב, ח). וזה רמז למאמר הרקיע כי שם התואר שלו נקרא שָמים כלומר

מורכבים מאש ומים כי כל קמץ מביא אל"ף כלומר שָא - מים, היינו אש ומים שערבבן זה בזה וברא שמים.  

ארבה - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית כו-כח): ויאמר אלוקים נעשה אדם וגו' פרו ורבו ומלאו את הארץ וגו'. והנה

ידוע, ששלחו המצרים את הגברים לעבוד ולחרוש את האדמה יום ולילה בעבור למנוע פריה ורביה מעם ישראל. ולכן

דרשו חז"ל שיבוא ארבה שנקרא חילי הגדול ויפרע ממצרים שבקשו לאבד את ישראל שמשולין כחיל ה'(מ' ילמדנו).

וכך נמצא, שבמכת ארבה השלים הקב"ה את שליטתו בד' יסודות הבריאה ארמ"ע שבהם מונהג העולם שהרי מכת

דם - יסוד מים, במכת כינים - יסוד עפר, מכת ברד - יסוד אש ובמכת ארבה פעל יסוד רוח, שנאמר: ויהפך ה' רוח

ים(שמות י). ומצרים הוצפה בארבה וכאשר ראה שהמצרים שמחים במכה זו כי יכלו לאכול ממנו מיד הביא שוב הרוח

ויישא את הארבה(שמו"ר פי"ג). ובזה תושלם הדעת שבכל ד' היסודות הנ"ל עושה בהם ה' יתברך כפי רצונו ובידו יכול

לשנותם בעת שיחפץ. וזה רמז על מאמר נעשה אדם וכו' שהרי יצר את האדם מד' יסודות הנ"ל כמו שכתוב(בראשית א):

וייצר ה' אלוקים את האדם עפר מן האדמה ופירש רש"י ז"ל: צבר עפרו מארבע רוחות - שהם בחינת ארמ"ע כנ"ל

שהרי שבכולם קיים יסוד הרוח כי הוא מחיה ומקשר את כולם. וזה שכתוב(בראשית כב): והרבה ארבה את זרעך וכו',

ירבה לא נאמר אלא ארבה - רמז בזה שבמכת ארבה רצו המצרים למעט את זרעו של אברהם אבינו ע"ה ח"ו, ועל

אפם וחמתם הריבוי היה על טבעי כמו הריבוי של הארבה עד שהגיעו בנ"י לס' ריבוא שיצאו ממצרים.

חושך - ובמעשה בראשית כתיב(בראשית ג-ד):ויאמר אלוקים יהי מְאֹרֹת ברקיע השמים וגו'. והנה, החושך שבא על

מצרים היה כפול ומכופל כי לא היה סדר יום ולילה ע"י צבא השמים עד שלא ראה איש את אחיו. והכוונה בזה שהיו

בעם ישראל שלא האמינו בה' ובמשה עבדו כפי שדרשו חז"ל שהיו פושעים בישראל שהיה להן שם עושר וכבוד ולא

היו רוצים לצאת(שמו"ר י"ד, ג). עד שמתו ארבעה מתוך חמישה היינו שמונים אחוז מהעם כי הקב"ה חוקר לב ובוחן

כליות למען יידעו וייראו כי אין העולם הפקר אלא יש שכר ועונש כמשיו של האדם. ובזה רמז להם במעשה בראשית

הנ"ל שבו נבראו השמש והירח להאיר ביום ובלילה ולהבדיל בין אור לחושך ולפי כך ע"י שהחשיך מצרים הוכיח שוב

שהעולם לא קדמון אלא ברצונו מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית. ונמצא, שבשתי המכות דם וחושך התעשרו

עם ישראל כי במכת דם מכרו מים למצרים ובמכת חושך שאלו ממצרים כלי זהב וכלי כסף כי במכת דם היה מים

לבני ישראל שהם בחינת תורה כנ"ל, ובמכת החושך היה אור לישראל שנאמר: 'היה אור במושבּותם' והאור הוא

בחינת התורה כנ"ל. וזאת מלבד שהיה צריך לקיים ויצאו ברכוש גדול רמז כי העוסק בתורה יזכה לאורך ימים ושנות

חיים בעושר וכבוד כמו שכתוב(משלי ג): אורך ימים בימינה בשמאולה עשר וכבוד.

מכת בכורות - ובמעשה בראשית אמרו חז"ל שהמאמר העשירי הוא: בראשית ברא אלוקים. והנה במכת בכורות

גם לא נאמר ויאמר ה' וכו' כמו בכל שאר המכות. שכן מתו כל בכורי מצרים מאדם ועד בהמה כולל בנו בכורו של

פרעה על שרצה לאבד את ישראל ח"ו שהם בנו בכורו של הקב"ה. ואף ע"פ שהיו המצרים מתחבאים בתוך בתיהם

של ישראל שהרי נצטוו לסמן את פתח הבית בדם הפסח שהוא יהיה אות וסימן למשחית לפסוח מעל בתיהם אבל

זה לא עזר להם כי ה' יתברך האחד היחיד והמיוחד שיכול להצביע מי ומי ההולכים, כמו שכתוב(ב"מ סא): שהבדלתי

בין טיפה של בכור לטיפה שאינה של בכור. ובזה נרמז על מאמר 'בראשית ברא' כנ"ל כי הבן הבכור הוא בחינת

ראשון שהוא כמו ראשית כי ישראל גם נקראים ראשית כמו שכתוב(ירמיהו  ב): ראשית תבואתו היינו בנו בכורו של

השם יתברך בחינת(בראשית מט): בני בכורי וראשית אוני. וזו המכה היא עשר במספר דייקא כדי לקיים מה שנאמר

(אבות ה): להיפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות, ולתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין

את העולם שנברא בעשרה מאמרות.

   חג פסח כשר ושמח ושנזכה לאכול מן הזבחים ומן הפסחים במהרה בימינו, אמן.

    רצ"ב חוברת הדרכה לפסח תשע"ג בעריכת הרב נחום גמליאל מושב נחם. מומלץ מאוד! קצר ולעניין!

                              רצ"ב הידורים לפסח על פי הספר "כי בא מועד" הלכות פסח ח"ב

                     פינת העצה - מתורותיו של רבי נחמן מברסלב

ההגדה של פסח הוא תיקון הברית; על כן אומרים ההגדה בקול רם, כי הקול מעורר הדעת, וע"י זה זוכה להתגלות

הדעת, וזה עיקר הגאולה, כי גלות מצרים היה על פגם הברית, שהוא פגם הדעת. גם היין של ארבע כוסות הוא

תיקון הדעת שהוא בחינת תיקון הברית(סמין מועדי ה' – פסח).

                                                             "נר ה' נשמת אדם"

מוקדש, לע"נ מור-זקני מסעוד עמר בן תמו ז"ל, נלב"ע בי"ד במרחשוון התשע"א, תנצב"ה

          ולע"נ מרת-סבתי רחל אילוז בת עישה ע"ה, נלב"ע בא' באדר התשס"ז, תנצב"ה

                      ולע"נ מור-דודי אהרן(אילוז)שקד בן רחל ז"ל, נלב"ע בב' בכסלו התשנ"א, תנצב"ה