"והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה. ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם. ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו" וגו' (דברים כו,א-ג). במדרש נאמר על כמה דברים שבזכותם נברא העולם: 'א"ר בנאי: העולם ומלואו לא נברא אלא בזכות התורה, שנאמר (משלי ג, יט): "ה' בחכמה יסד ארץ" וגו'. רבי ברכיה אמר: בזכות משה שנאמר (דברים לג, כא): "וירא ראשית לו". ר' הונא בשם ר' מתנה אמר: בזכות ג' דברים נברא העולם – בזכות חלה, ובזכות מעשרות, ובזכות בכורים. ומה טעם? "בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלקים" ואין 'ראשית' אלא חלה, שנאמר (במדבר טו, כ): "רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם", ואין 'ראשית' אלא מעשרות, היך דאת אמר (דברים יח, ד): "ראשית דגנך", ואין 'ראשית' אלא בכורים שנאמר (שמות כג, יט): "ראשית בכורי אדמתך" וגו'' (ב”ר א,ד). כיון שקודם נאמר על עניינים של תורה, שר' בנאי אמר בזכות התורה, ור' ברכיה אמר בזכות משה, שהוא הוריד את התורה; כך גם נראה שר"ה בשם ר' מתנה מרמז על עניין של תורה, שבא"י יש חיבור לתורה, שהארץ קדושה ולכן מושכת את האדם ללימוד תורה וקיום מצוותיה, שנותנת באדם שכל תורני ישר, כעין דברי חז"ל 'אוירא דארץ ישראל מחכים' (ב"ב קנח,ב). א"י במהותה קשורה לתורה (שיש חיבור עמוק של התורה והארץ, עד שעיקר התורה זה דווקא בא"י [ספרי "עקב", מג]), ולכן על החטאים באה גלות, שגולים מהארץ כיון שהתרחקו מהתורה; שהגלות זה לא סתם בא כעונש, אלא זה גם כביטוי שלא ראויים להיות בארץ בלא תורה. לכן מביא ר"ה בשם ר"מ שלושה דברים שהם מצוות התלויות בארץ, כביטוי שיש גילוי של התורה בארץ (ואף זה מגלה שגם כל שאר התורה קשורה דווקא לארץ [שכל התורה קשורה יחד]). דבר זה מתגלה אצלנו במיוחד, שדרשו חז"ל '"והיה כי תבוא אל הארץ", אין "והיה" אלא מיד. "כי תבוא אל הארץ”. עשה מצוה האמורה בענין, שבשכרה תכנס לארץ' (ספרי). שהכוונה שתקבל עליך לפני שתכנס לארץ, ובזכות שתקבל עליך תכנס לארץ (ראה ב'תורת המקרא' “כי תבוא" אות א', למרן פאר הדור הרה"ג שלמה גורן זצוק"ל זיע"א), כך שיש כאן גילוי של קשר בין התורה והארץ. בסיום מצוות הביכורים נאמר "ושמחת בכל הטוב אשר נתן לך ה' אלקיך ולביתך אתה והלוי והגר אשר בקרבך" (פס' יא), שוודאי שהכוונה לשמוח בכל מה שה' נתן לך בגשמיות; אולם אולי אפשר שזה גם מרמז שבכל הטוב הגשמי שאתה מקבל בא"י אתה מתחבר בזה לתורה, שהתורה נקראת טוב: ' … ואין טוב אלא תורה, שנאמר (משלי ד ב): "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו"' (אבות ו,ג). נראה שלכן נאמר חמש פעמים "ארץ" בפרשת ביכורים, כנגד חמשה חומשי תורה. כנגד ספר בראשית נאמר: "והיה כי תבוא אל הארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה וירשתה וישבת בה" (פס' א), שמדבר על נחלת הארץ, שזהו ספר בראשית שנאמר בשביל נחלת הארץ: '"בְּרֵאשִׁית" – אמר רבי יצחק: לא היה צריך להתחיל את התורה אלא מ"הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם" (שמות יב ב), שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל. ומה טעם פתח בבראשית? משום (תהלים קיא ו) "כֹּחַ מַעֲשָׂיו הִגִּיד לְעַמּוֹ לָתֵת לָהֶם נַחֲלַת גּוֹיִם". שאם יאמרו אומות העולם לישראל: "לסטים אתם שכבשתם ארצות שבעה גוים", הם אומרים להם: "כל הארץ של הקב"ה היא; הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו. ברצונו נתנה להם, וברצונו נטלה מהם ונתנה לנו"' (רש"י; בראשית א,א [וכן בקיצור בתנחומא הקדום "בראשית" סימן יא]). כנגד ספר שמות נאמר: “ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם" (פס' ב), הארץ שלך, שה' נותן לך (“מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך”), להבדיל מהיותם במצרים שלא היתה ארצם, שלא נתנה להם אלא רק גלו שם; וגם אח”כ מסופר על מעמד הר סיני והמשכן, שבהם שכנה השכינה (כנגד “לשכן” וגו'). כנגד ספר ויקרא נאמר: “ובאת אל הכהן אשר יהיה בימים ההם ואמרת אליו הגדתי היום לה' אלקיך כי באתי אל הארץ אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו" (פס' ג), שויקרא זה ספר שקשור במיוחד לכהנים (ולכן גם המדרש עליו נקרא תורת כהנים), וכאן זהו שבא לכהן, ודבריו לכהן; ואף ההמשך (פס' אחריו) נאמר "ולקח הכהן הטנא מידך והניחו לפני מזבח ה' אלקיך", כך שכעין רומז לעניינים שנאמרו בויקרא, קרבנות שמביאים למזבח. כנגד ספר במדבר: “ויבאנו אל המקום הזה ויתן לנו את הארץ הזאת" (פס' ט), שההבאה – ההגעה לארץ הייתה דרך הנדודים של שנות המדבר, ונתן לנו את הארץ, להבדיל מדור המדבר שמת במדבר כדי שלא יכנסו לארץ. כנגד ספר דברים: “ארץ זבת חלב ודבש" (שם), שבספר דברים מסופר על רצונו של משה להיכנס לארץ מחיבתו אותה – בשל מעלתה, שזהו כעין "ארץ זבת חלב ודבש" שזהו שבחה של א"י. גם ספר דברים נאמר בעבר הירדן לקראת הכניסה לארץ, לכן מודגש מעלת א"י שהיא זבת חלב ודבש, להבדיל מעבר הירדן שאינה זבת חלב ודבש (משנה ביכורים א,י), שספר דברים נאמר לקראת הכניסה לארץ ישראל שהיא ארץ זבת חלב ודבש.