תרגום הזוהר אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר כְּתִיב, וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטּוּמְאָתָם וְגוֹ' בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. וְהִזַּרְתֶּם, פֵּרוּשׁוֹ כְּמוֹ זָר הַזֶּה, שֶׁהוּא זָר מִכֻּלָּם, וְאֵינוֹ מִתְחַבֵּר בַּמֶּה שֶׁאֵינוֹ שֶׁלּוֹ. וּבֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁבְּנֵי אָדָם נִטְמָאִים לְמַטָּה, מְטַמְּאִים אוֹתָם בַּכֹּל, וּכְבָר לָמַדְנוּ זֶה. אֲבָל, בְּשָׁעָה שֶׁרוּחַ הַטּוּמְאָה נִתְעוֹרֵר לְמַטָּה מִתְעוֹרֵר רוּחַ זָר, כִּי רוּחַ הַטּוּמְאָה שֶׁלְּמַטָּה מְעוֹרֵר רוּחַ הַטּוּמְאָה הָאַחֵר, וְנִתְּנָה לוֹ רְשׁוּת לָרֶדֶת בָּעוֹלָם. שׁוֹאֵל, מַה הָרְשׁוּת שֶׁנִּתְּנָה לוֹ. וּמֵשִׁיב, אוֹתָהּ רְשׁוּת שֶׁל הַקְּדֻשָּׁה שֶׁהָיְתָה יוֹרֶדֶת תָּמִיד וּמְעַכֶּבֶת אוֹתוֹ רוּחַ זָר מִלִּשְׁלוֹט, אֵינָהּ נִמְצֵאת, מֵחֲמַת רוּחַ הַטּוּמְאָה, וְהִיא מִסְתַּלֶּקֶת וְאָז מִתְגַלֶּה הַדִּין, שֶׁהוּא רוּחַ הַזָּר, כְּנֶגֶד הָרְשָׁעִים, וּמוֹסִיף דִּין עַל דִּין, כִּי נִמְצָא אָז, שֶׁשְּׁתֵּי רוּחוֹת נִמְצָאִים בְּעוֹלָם אֶחָד, רוּחַ הַדִּין, דְּהַיְנוּ רוּחַ זָר, וְאֶחָד, רוּחַ הַטּוּמְאָה. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, כָּאן אֲנִי צָרִיךְ לוֹמָר דָּבָר שֶׁלָּמַדְתִּי מֵאָבִי. בֹּא וּרְאֵה, אֲנַחְנוּ לְמֵדִים כָּאן מִנֶּגַע הַבַּיִת. כִּי כְּשֶׁרוּחַ הַטּוּמְאָה שׁוֹרֶה בַּבַּיִת וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְטָהֵר אֶת הַבַּיִת, שׁוֹלֵחַ נֶגַע צָרַעַת בַּבַּיִת, שֶׁיְּקַטְרְגוּ זֶה בָּזֶה, וְנֶגַע הַהוּא אֵינוֹ סָר מֵהַבַּיִת, אַחַר שֶׁנִּתְגַבֵּר עַל רוּחַ הַטּוּמְאָה וְאַף עַל פִּי שֶׁרוּחַ הַטּוּמְאָה נִסְתַּלֵּק מִן הַבַּיִת, עַד שֶׁיִּתְּצוּ אֶת הַבַּיִת, הָעֵצִים וְהָאֲבָנִים וְהַכֹּל, אָז נִטְהָר הַמָּקוֹם. כְּעֵין זֶה, מִי שֶׁנִּטְמָא וְעוֹרֵר אֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה וְשׁוֹרֶה עָלָיו, כְּשֶׁרוֹצֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְטַהֵר הָעוֹלָם מְעוֹרֵר כְּנֶגְדוֹ רוּחַ דִּין חָזָק, שֶׁהוּא נִמְצָא בָּעוֹלָם וְשׁוֹרֶה עַל רוּחַ הַטּוּמְאָה הַהוּא, וְנִלְחָמִים זֶה בָּזֶה עַד שֶׁמַּעֲבִיר אֶת רוּחַ הַטּוּמְאָה מִן הָעוֹלָם, וְאוֹתוֹ רוּחַ דִּין הֶחָזָק שֶׁל הַנֶּגַע שֶׁהֱעֶבִירוֹ מִן הָעוֹלָם, אֵינוֹ מִסְתַּלֵּק מִמְּקוֹמוֹ עַד שֶׁיִּתּוֹץ הַמָּקוֹם, דְּהַיְנוּ הַגּוּף, הָאֵבָרִים וְהָעֲצָמוֹת וְהַכֹּל, אָז נִטְהָר הָעוֹלָם וְרוּחוֹת הַטּוּמְאָה נֶעֱבָרִים, וְהָעוֹלָם נִמְצָא בְּטָהֳרָה. וְעַל כֵּן לָמַדְנוּ, הַבָּא לִטָּמֵא מְטַמְּאִים אוֹתוֹ וַדַּאי. אוֹי לוֹ לָאָדָם שֶׁשּׁוֹרֶה עָלָיו רוּחַ הַטּוּמְאָה וְנִמְצָא עִמּוֹ בָּעוֹלָם, כִּי יָדוּעַ וַדַּאי, שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְבַעֲרוֹ מִן הָעוֹלָם, וְעַל כֵּן יוֹסִיף לוֹ טוּמְאָה. כַּנִּזְכָּר לְעֵיל. אַשְׁרֵיהֶם הַצַדִּיקִים שֶׁכֻּלָּם קְדוֹשִׁים, וְנִמְצָאִים בִּקְדֻשָּׁה לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ, וְשׁוֹרֶה עֲלֵיהֶם רוּחַ הַקָּדוֹשׁ, בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.

הלכה פסוקה

הרמב''ם הלכות ברכות פרק ג

א. הָאוֹכֵל פַּת חַיָּב לְבָרֵךְ לְפָנֶיהָ: בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ, וּלְאַחֲרֶיהָ אַרְבַּע בְּרָכוֹת. אָכַל דָּגָן שָׁלוּק כְּמוֹ שֶׁהוּא מְבָרֵךְ לְפָנָיו בּוֹרֵא פְּרִי הָאֲדָמָה וּלְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת. אָכַל קֶמַח, מְבָרֵךְ לְפָנָיו שֶׁהַכֹּל וּלְאַחֲרָיו בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת: ב. קֶמַח שֶׁל אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַמִּינִין שֶׁשְּׁלָקוּהוּ וְעֵרְבוּהוּ בְּמַיִם אוֹ בִּשְׁאָר מַשְׁקִים אִם הָיָה עָבֶה כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לַאֲכִילָה וּלְלָעֲסוֹ מְבָרֵךְ עָלָיו בִּתְחִלָּה בּוֹרֵא מִינֵי מְזוֹנוֹת וּלְבַסּוֹף עַל הַמִּחְיָה וְעַל הַכַּלְכָּלָה וְאִם הָיָה רַךְ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה רָאוּי לִשְׁתִיָּה מְבָרֵךְ עָלָיו בִּתְחִלָּה שֶׁהַכֹּל וּלְבַסּוֹף בּוֹרֵא נְפָשׁוֹת רַבּוֹת:

מוסר

ספר חסידים סימן קפה

לְעוֹלָם לֹא יְהֵא אָדָם כְּפוּי טוֹבָה כִּי מְמַהֲרִים לִפָּרַע מִמֶּנּוּ. שֶׁהֲרֵי נָבָל הָיָה כְּפוּי טוֹבָה לְדָוִד וַעֲבָדָיו שֶׁשּׁוֹמְרִים צֹאנוֹ וְחוֹמָה הָיוּ עֲלֵיהֶם שֶׁנֶּאֱמַר (ש''א כה) חוֹמָה הָיוּ עָלֵינוּ גַּם לַיְלָה גַּם יוֹמָם וְכוּ' מֵת לַעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים. וְשִׁמְעִי שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה לוֹ רָעָה גְּדוֹלָה מִזּוֹ לֹא מֵת אֶלָּא שִׁמְעִי בַּעֲבוּר שֶׁהָיָה קָרוֹב לְשָׁאוּל לֹא הָיָה כְּפוּי טוֹבָה, אֲבָל דָּוִד וַאֲנָשָׁיו הָיוּ קְרוֹבִים לְנָבָל וְעָשׂוּ לוֹ טוֹבָה וְהָיָה כְּפוּי טוֹבָה, לְפִיכָךְ מִהֲרוּ לְהִפָּרַע מִמֶּנּוּ וּכְתִיב (משלי יז) מֵשִׁיב רָעָה תַּחַת טוֹבָה לֹא תָּמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוֹ. וְלָמָּה לֹא תָּמוּשׁ רָעָה מִבֵּיתוִֹ מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה אִם אַנְשֵׁי בֵּיתוֹ אוֹיְבֵי אִישׁ בַּעַל הַבַּיִת כְּדִכְתִיב (מיכה ז) אוֹיְבֵי אִישׁ אַנְשֵׁי בֵיתוֹ אוֹתוֹ שֶׁגָּמַל לָהֶם טוֹבָה וְהִכְנִיסָם לְבֵיתוֹ יְשַׁלְּמוּ לוֹ רָעָה. לֹא תָּמִישׁ כָּתוּב בְּיוּ''ד כְּאִלּוּ אָמַר עַל נָבָל שֶׁמֵּת לְיוּ''ד יָמִים. וְיִרְמְיָהוּ בִּקֵּשׁ עַל כְּפוּיֵי טוֹבָה אֵלּוּ שֶׁלֹּא לְהַאֲרִיךְ אַפַּיִם לְאוֹתָן שֶׁהִתְפַּלֵּל עֲלֵיהֶם טוֹבָה. וְהֵם מְשִׁיבִים לוֹ רָעָה תַּחַת טוֹבָה. וְאִם תֹּאמַר לָמָּה בִּקֵּשׁ נְקָמָה כִּי לֵית דִּינָא בְּאַרְעָא כִּי הָיוּ חֲפֵצִים בַּעֲלִילָה בְּלֹא יְדִיעָתוֹ לְתָפְשׂוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כ) אוּלַי יְפֻתֶּה וְנוּכְלָה לוֹ, הֲרֵי לֹא יוּכַל לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם וּמְגָרְשִׁים אוֹתוֹ מִנַּחֲלָתוֹ וּמְזוֹנוֹתָיו יִקָּחוּ:

*הדין לעולם הבא*

הדין שאדם נידון בראש השנה הוא על חייו בעולם הזה ועל חייו בעולם הבא. על הדין בעולם הזה למדנו בהלכות הקודמות ועוד נלמד בהלכות הבאות, ועתה נבאר את הדין על העולם הבא. תחילה נבאר שחיי העולם הבא מורכבים משני שלבים. השלב הראשון מתחיל לאחר פטירתו של האדם, שאז נשמתו עולה לעולם הנשמות, שבו גן עדן לצדיקים וגיהנם לרשעים. השלב השני יגיע לאחר שיושלם תיקון העולם בתחיית המתים, וישובו הנשמות להתאחד עם הגוף, ויחד עמו יתעלו בלא סוף (רמב"ן שער הגמול; רמח"ל דרך ה' חלק א' פרק ג'; ועיין בשל"ה, תולדות אדם בית דוד).

העולם הבא על שני שלביו נקרא גם 'עולם האמת', מפני שלעומת העולם הזה שבו השקר גובר, והתדמית החיצונית מסתירה את המהות הפנימית – בעולם הבא מתברר מעמדו האמיתי של האדם וערכם האמיתי של מעשיו.

וכיוון שהעולם הבא חשוב לאין ערוך מהעולם הזה, ש"העולם הזה דומה לפרוזדור בפני העולם הבא" (אבות ד, טז), עיקר הדין שנידונים בראש השנה הוא על העולם הבא. ודין זה מחולק לשני חלקים. האחד, שבכל שנה מחשבים את כל מעשיו שעשה במשך השנה, על מעשיו הטובים שמור לו שכר לעולם הבא, ועל מעשיו הרעים שמור לו עונש לעולם הבא. אלא שהדין שנקבע בראש השנה אינו סופי, מפני שאם במשך השנים הבאות יחזור בתשובה, יציל את עצמו מדינה של גיהנם וירבה שכרו לעולם הבא. ואם חס ושלום יתהה על הראשונות ויתחרט על המעשים הטובים שעשה, יירש גיהנם ויפסיד את השכר שהיה שמור לו לעולם הבא.

החלק השני הוא על האפשרות להתקרב לה' בשנה הבאה. שמי שנידון בראש השנה לחיים, יזדמנו לו במשך השנה אירועים שיסייעו לו להמשיך להתעלות בתורה ובמצוות שעל ידם יזכה לחיי העולם הבא. בשעה שילמד תורה – יזכה לתוספת הארה והבנה, ובשעה שיעסוק במצוות ומעשים טובים – יזכה לתוספת שמחה וברכה – מעין העולם הבא. ואם ידונו אותו חס ושלום למיתה, הרי שיזדמנו לו במשך השנה הבאה ניסיונות ואירועים שעלולים להרחיקו מה' ולאבדו מן העולם הבא, וגם כשילמד תורה – יקשה עליו לקלוט את ההארה האלוקית שבה, וגם כשיעסוק במצוות – לא יזכה להרגיש כראוי את הקדושה והעונג שבמצווה. וזו משמעות דברי חכמים (אבות ד, ב): "מצווה גוררת מצווה ועבירה גוררת עבירה, ששכר מצווה מצווה ושכר עבירה עבירה" (נפש החיים א, יב).

כלל השכר נקרא 'חיים', וכלל העונש נקרא 'מוות'. חיים פירושם קרבה והתחברות לה' מקור החיים, שעל ידי כך האדם זוכה לכל הטובות שה' משפיע בעולם הזה ובעולם הנשמות ובעולם הבא. וכיוון ששורש כל הטובות והתענוגים שבעולם הזה נובעים מהחיים שה' משפיע לעולם, השכר שבעולם הבא גדול לאין ערוך מכל תענוגי העולם הזה, שאינם אלא השתקפות חיוורת של שורש התענוג. וזהו שאמרו חכמים (אבות ד, יז): "יפה שעה אחת של קורת רוח בעולם הבא מכל חיי העולם הזה". וזאת משום שבעולם הבא יכול אדם לזכות ליהנות מזיו השכינה ולהתענג על ה' והחיים שבו מתגברים ומתעצמים לאין שיעור. ואילו בעולם הזה, האורה האלוקית מגיעה אלינו דרך מסכים בצמצום גדול. ואע"פ כן, על ידי הדבקות בה' בלימוד התורה וקיום המצוות, יכול אדם לזכות גם בעולם הזה למעין עולם הבא, ולהתענג על הדבקות בה'.

לעומת השכר שנקרא 'חיים', השם הכללי של העונש הוא 'מוות', שפירושו ריחוק ממקור החיים, שגורם להתגברות הצרות, עד מיתת הגוף בעולם הזה וייסורי הנשמה בגיהנם.[4]

[4]. ר"ה טז, ב: "שלושה ספרים נפתחים בראש השנה, אחד של רשעים גמורים, ואחד של צדיקים גמורים, ואחד של בינוניים. צדיקים גמורים – נכתבים ונחתמים לאלתר לחיים, רשעים גמורים – נכתבים ונחתמים לאלתר למיתה, בינוניים – תלויים ועומדים מראש השנה ועד יום הכפורים. זכו – נכתבים לחיים, לא זכו – נכתבים למיתה". השאלה על איזה חיים ומוות דיברו חכמים. לתוס' מדובר בחיי העולם הבא, וכ"כ בשערי אורה שער השמיני. ולרמב"ן, ר"ן, רשב"א ועוד, הכוונה על חיי העולם הזה. ונראה שאין ביניהם מחלוקת, שכן השכר בעולם הזה עיקרו נוגע לחיי העולם הבא, שהעולם הזה פרוזדור לעולם הבא. (רמ"ע מפאנו עשרה מאמרות, חיקור הדין ב, כא; רמח"ל בדרך ה' חלק ב' פרק ב; ביאור הגר"א או"ח תקפב, כד; ר' חיים מוולוז'ין בדרשתו בסוף נפש החיים). עוד בכלל זה, שאדם נידון אם יזכה למעין הארת העולם הבא בחיי העולם הזה, בחינת "עולמך תראה בחייך" (ברכות יז, א), ועיין באורות הקודש ג, קכב.

יו"ר נכי צה"ל, שרון נחשוני הסיפור אמיתי לחלוטין , כותב שורות אלו שוחח איתו והכול אמת ויציב: 

https://www.hidabroot.org/video/63213

סרטון על חווית מוות קליני:

https://m.youtube.com/watch?v=WH_9KVg-Qog

חיים שאחרי החיים:

https://mobile.arachim.org/?MediaID=1599

ספרי המהפך של הרב זמיר כהן מומלצים לקריאה:

https://www.hidabroot.org/magazine/category/11209

קבוצת ווצאפ הרב יוסף צבי בן פורת בנושאים מגוונים 

https://chat.whatsapp.com/Cq2T3veI5dZ7henol8EHmx

סוף שבוע וסדנאות בארגון ערכים בבתי מלון במחירים מיוחדים , סדנאות חשיבה, גיבוש ועוד. הסמינרים מיועדים למגזר הכללי , בנושאים מגוונים ובתכנים שונים כגון: חיזוק הקשרים במשפחה, כלים למציאת בן זוג ובת זוג על פי תורת הקבלה, הסדנאות מתאימות למשפחות (יש ביבי סיטר לקטנים), לחיילים , לחיילות , רווקים , רווקות, אווירה טובה מאוד - מאוד מומלץ :

 https://mobile.arachim.org/?EventsListCategory=2

אם תרצה לחוות שבת בישיבה , הנך מוזמן לנסות חוויה רוחנית

https://www.hybp.co.il/%D7%90%D7%99%D7%A8%D7%95%D7%97-%D7%91%D7%A9%D7%91%D7%AA/

יהי רצון מלפני אלהי השמים והארץ, אהיה אשר אהיה, אדון הכול היה הווה ויהיה, ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין, חוקר כליות ולב ומשלם לאדם כמעשיו וכפרי מעלליו החפץ בחסד, בקדושה ובטהרה ובזיכוי הרבים, שזכות התורה הקדושה וזכות זיכוי הרבים תעמוד לעילוי נשמת אבי שמעון בן אברהם ומרים אשר נלקח לבית עולמו ב י תמוז התשפ"ב, ישמרהו אל שדי ויצלהו מחיבוט הקבר ומכף הקלע ודינה של גיהנם ומכל גלגולי נשמות בן בדומם , בן בצומח בן בחי ובן במדבר ומכל צער יגן בעדו ותהא נשמתו צרורה בצרור החיים ויזכה להיות בגן עדן עם נשמות הצדיקים והחסידים ויזכה לחזות בנועם יי ולבקר בהיכלו ויקוים בו נַ֭פְשׁוֹ בְּט֣וֹב תָּלִ֑ין וְ֝זַרְע֗וֹ

יִ֣ירַשׁ אָֽרֶץ וכן: וְנָחֲךָ יי

תָּמִיד וְהִשְׂבִּיעַ בְּצַחְצָחוֹת נַפְשֶׁךָ וְעַצְמֹתֶיךָ יַחֲלִיץ וְהָיִיתָ כְּגַן רָוֶה וּכְמוֹצָא

מַיִם אֲשֶׁר לֹא־יְכַזְּבוּ מֵימָיו,יִחְיוּ מֵתֶיךָ נְבֵלָתִי יְקוּמוּן הָקִיצוּ וְרַנְּנוּ שֹׁכְנֵי עָפָר  כִּי טַל אוֹרֹת טַלֶּךָ וָאָרֶץ

רְפָאִים תַּפִּיל: