שני דברים ביקשה ארץ ישראל טרם מתן תורה : שמיטה  וגאולה

---------------------------------------------------------------------------------

לפני שנתן הקב"ה תורה לישראל , ביקש להימלך ולשמוע דעתם של מעטים

 ביניהם ארץ ישראל.

  אמר לה הקב"ה לארץ : 

את מיוחדת והם מיוחדים. ואתם תבואו בברית  ותהיו מחוברים לאחד.

 והוסיף הקב"ה ומה בקשתך עוד.

 אמרה לו אין ה"יחד" מחזיק עצמו ללא עיתים של הרף של שמיטת יד .

משל כ"נידה".

 ואף אני מבקשת ממך שמעת לעת בשנה השביעית ישמטו בניך ידם ממני 

 להניחני

 שמוטה ורחוקה - למנוחתי ולחידוש כוחותיי

 ולא עוד שגם אין מנוחתי תהא שלמה, אלא גם במנוחתם של בניי - אותם הנאנקים בחובם.

 שגם הם חלק ממני - מהאדמה

  ובקשתי שכולנו נתחיל את השנה השמינית שמוטים מכל אחיזה ועקה.

 וכך עוד בטרם השיבה הקב"ה, הוסיפה ארץ ישראל בקשה על בקשה.

 הנה אתה ריבוני מייעד לי להיות גם שושבינה של מידת הדין  : 

להלקות את בניי ולייסרם.

 שכל אימת שאין הם מקיימים תורתך ביושבם עלי ,אתה מורה לי גם להקיאם מעלי

 והם יורדים לגלות  ומה יהא עלי. 

אלא שאני מבקשת ממך,  שתיתן לי הזכות כאם מכורה לקבל כל בן אובד המבקש לשוב 

ולמסור נפשו עלי.

 כל בן הנכון לשוב לקנותני בייסורין.

 מיד נעתר לה הקב"ה על כל בקשותיה ובתנאי  :

 שאם גלו ומבקשים הם לאזור עיזוז

ולבוא לארץ להמיר הגלות סייסורי אם.  

שארץ ישראל תשמש בעבורם סדן כפרות להמיר מירוק עוונם בגלות 

באותם הייסורין  הקשים של קניין ארץ ישראל מחדש.

 וכך לבסוף נכתב התנאי של הקב"ה בסוף שירת האזינו לאמור :

 "וכיפר אדמתו עמו" 

את הסוד הזה גילו החלוצים במאה שעברה

 

 משה אהרון