מתנת אות טבעת התורה
נכתב על ידי izik28, 23/8/2022
בסד
ד"ת לפרשת ראה התשפ"ב
מתנת אות טבעת התורה
-------------------------------------------------------
חודש אלול הגיע, המלך כבר בשדה , הפרשה מתחילה בפ"ס ," ראה אנכי נתן לפניכם היום ברכה וקללה", וכי מישהו מקוראי דבר תורה זה בוחר חלילה בקללה , שאלה רטורית .. ועוד הפ"ס מתחיל בלשון יחיד ועובר ללשון רבים.. א מה קורה פה? הנה פירוש הכלי יקר," ראה אנכי נותן לפניכם היום ברכה וקללה. ראה כמדבר ליחיד, לפניכם כמדבר לרבים, לפי שאמרו רז"ל (קידושין מ, ב) לעולם ידמה לאדם כאלו היה כל העולם מחצה על מחצה זכיות ועונות עשה מצוה אחת הכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות. לכך אמר אל כל יחיד ראה שיראה בעין שכלו כי כל מעשיו יחזרו לפניכם, לכולכם, והזכיר ענין זה בפרשה זו המדברת מענין הר גריזים והר עיבל כי שם נעשו כל ישראל ערבים זה בעד זה ומצד הערבות רבים נתפסים בעון היחיד. ויש כדמות רמז לזה מה שמסיק בילקוט (תתעה) בתחילת פר' זו משל לאחד שהיה יושב על פרשת דרכים, והיו לפניו שני שבילין כו'. התחיל בדרכים הכבושים לרבים, וסיים בשבילין הכבושין ליחידים, אלא שהציע משל זה על הפסוק המתחיל ביחיד וסיים ברבים מן הטעם שנתבאר. ונקט לשון היום אע"פ שזמן קבוע לקבלת השבועה כי יביאך ה' אל הארץ. מ"מ נקט לשון היום לומר שמהיום עד אותו זמן יש לכם שהות להמלך כדי שלא יאמרו אנוסים היינו כדרך כל שבועה שנותנים זמן פן ינחם האיש, כך נתן להם זמן שלא יאמרו הממם וערבבם ואילו היה להם שהות להמלך לא היה עושין.
ד"א במלת היום רמז אל הגלגל היומי, וסמכו אל הברכה והקללה לומר לך כמו השמש שהוא באחד ופועל שני הפכים. מתיך השעוה, ומקפיא הביצה, משחיר פני הכובס, ומלבין הבגד, וכל השינוים הללו אינן באים מצד השמש כ"א מצד המקבלים כך הברכות והקללות הבאים מאתו ית' אינן מחייבים שינוי בו ית' כמ"ש (מלאכי ג, ו) אני ה' לא שניתי, אלא השינוי בא מצד המקבלים ומפי עליון לא תצא הרעות והטוב (איכה ג, לט) כדאיתא במדרש שהביא בעקידה בפרשה זו ואמרתי לקובעו במלת היום.
ד"א לפי שמצינו לרז"ל, שאמרו (נדרים ח, ב) אין גיהנם לעתיד לבא אלא הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה כו' שנאמר (מלאכי ג, יט) ולהט אותם היום הבא. והיום היינו השמש, אבל בצדיקים כתיב (שם ג.כ) וזרחה לכם יראי שמש צדקה ומרפא בכנפיה. לכך נאמר היום ברכה וקללה מן גלגל היומי תמשך ברכה וקללה כי בהאי עלמא שכר מצוה ליכא. ולכך נתן סימן אחרי דרך מבוא השמש וגו' בפסוק זה נתן סימנים ומצרים יותר מן המוכר שדהו, ודרך מבא השמש למה לי אלא שבא לרמוז שעיקר קבלת השכר והעונש ע"י מבוא השמש."
בקיצור .. בכל תלוי בנו .. ובהתנהגותינו , אם נשמע בקול ה" הרי נבורך,ואם לא.. הקב"ה לא מקלל איש, אלא היא פשוט תבוא לעצם המעשים , קחו דוגמא , אדם הולך לחנות בשמים , ביציאתו משם הרי הוא מקבל את הריח הטוב של הבושם ,או אם נחזור לתקופת המקדש, קטורת הסמים שריחה היה מגיע עד יריחו , ולהבדיל אדם שנכנס למקום שלא מריח טוב , .. לא צריך להמשיך .. אותו דבר בברכה ובקללה , ברצוני לקשר זאת עם הפ"ס הבא שמופיע בפרשה ," כִי תְשַׁלְּחֶנּוּ חָפְשִׁי מֵעִמָּךְ לֹא תְשַׁלְּחֶנּוּ :
ריקם ,הַעֲנֵיק תַּעֲנִיק לוֹ מִצֹּאנְךָ וּמִגָּרְנְךָ וּמִיִּקְבֶךָ אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ ה´ אֱלֹהֶיךָ תִּתֶּן לך",מצוות הענקה קיימת רק בעבד או שפחה עבריים שיצאו חפשי כלומר לאחר שש שנים או ביובל או בשאר הדרכים הדומות לכך. לעומת זאת, עבד הפודה את עצמו בכסף, או עבד הבורח (אפילו אם מיד לאחר שברח נשלמו שש שנים) אדונו אינו מחויב במצווה,לדעת הרמב"ם מצווה זו אינה חלה על מי שמוכר את עצמו לעבד אלא רק במי שנמכר על ידי בית דין, אך דעת בעלי התוספות היא שישנו חיוב להעניק גם לעבד שמכר עצמו. ישנן דעות הסוברות שחיוב המצווה חל רק אם האדון מסר לעבדו שפחה כנענית כדי שתוליד ממנו ילדים., לפי בעל ספר החינוך, הטעם למצווה הוא כדי להקנות לאדם רגש של חסד ורחמים כלפי מי שעבד עבורו, וכדי לחנך את האדם לתת למי שעשה עבורו אפילו יותר ממה שסיכם עמו".
אנו עבדי הקב"ה , ששעושה עמנו טובות בכל רגע ורגע , מה שנראה מובן מאליו .. ככה זה... אז לא ככה זה, עלינו להעריך כל רגע של חסד בחיים , אך האם לא מגיע לקב"ה איזו תשורה ? נכון הפסוק מדבר על הענקה בשחררו עבד עברי , ואנו משתחררים רק שנגיע לגיל 120 בבריאות וכל טוב , אך בכל זאת ,להבדיל אדם שהיה גומל עמכם טובה מרובה , לא הייתם מענקים לו כלום?? ומה עם הקב"ה? אז נגיד, נכון, אבל הוא לא בשר ודם .. וכפי שאומר השיר," מה אשיב לך והכל שלך? " .. אנסה לענות תשובה .זווכרים את יעקוב? את הרגע שהוא בא אל אביו עם חזרתו " מצידו" את תגובת יעקב? הנה תזכורת" ויגש וישק לו וירח את ריח בגדיו ויברכהו ויאמר ראה ריח בני כריח שדה אשר ברכו ה"
הספורנו מבאר," וירח את ריח בגדיו" להרחיב את נפשו בתענוגות הריח כאמרם ז"ל איזהו דכר שהנשמה נהנית ממנו ואין הגוף נהנה ממנו הוי אומר זה הריח: " ויברכהו" כענין והיה כנגן המנגן ותהי עליו יד ה': " ראה ריח בני" אתה בני ראה והתבונן שזה הריח הוא: " כריח שדה" שמלבד המציאות המספיק לו להיותו מזון ב"ח הוסיף עליו טובת הריח המהנה ומועיל לרוח החיוני והנפשי וזה מדרכי טובו:
" אשר ברכו ה' ויתן לך האלהים" ובהתבוננך על מדת טובו[של ה"] יתן לך באשר הוא האלהים שדה מבורך:"?? אם נשים לב העניין גלום במילה" אלול " שאומרת" אני לדודי ודודי לי"
לפי הכתוב קודם אנו מעניקים לקב"ה ואז הוא לנו, אנו כנסת ישראל , מה נעניק לו" שהכל שלו??
המתנה שאנו נעניק לקב"ה היא שיפור מעשינו , בחודש ניסן הקב"ה גאל אותנו ממצרים , וכאן הוא התחיל במלאכה תחילה, כמו בקריעת ים סוף בה נאמר," מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו" , קרי עכשיו בזמן עומדם של ישראל על שפת ים סוף אין זה הזמן להתפלל ולצעוק, אלא להתחיל ללכת והישועה תבוא עם תחילת חצית ים סוף, על ישראל רק להתאזר באמונה , וזה מה שנאמר אז בניסן הסימן הוא "דודי לי ואני לו ", היינו שהקב"ה התחיל בהתערותא דלעילא לגאול את ישראל",הרב דוד לבנון מסביר במאמרו," רק אח"כ אנו השבנו לו אהבה בחינת "ואני לו". וזה בניגוד לחודש אלול, שבו מוטל עלינו להתחיל בהתערותא דלתתא להתקרב לה' לפי הסדר של " אני לדודי ודודי לי ". והחידוש שבדבר הוא, שאם בחודש ניסן הקב"ה בורא אותנו כבריה חדשה, בחינת "החודש הזה לכם ראש חדשים" חידוש מעיקרא, הרי בחודש אלול ניתן לנו הכוח לשפר את מעשינו, בחינת "שופר - שפרו מעשיכם".
דרש רבי שמלאי: שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה; שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד איבריו של אדם."
במסכת סוטה מובא הסבר," זכות של מצוה מי מגנא כולי האי [האם היא מגינה כל כך] והתניא [והרי שנינו בברייתא], את זו דרש ר' מנחם בר יוסי: "כי נר מצוה ותורה אור" (משלי ו, כג), תלה הכתוב את המצוה לדמות אותה בנר, ואת התורה באור (השמש). את המצוה בנר — לומר לך: מה נר אינה מגינה על האדם על ידי האור אלא לפי שעה, כל עוד הוא דולק בידו — אף מצוה אינה מגינה אלא לפי שעה, כלומר, באותה שעה. ואת התורה תלה באור, לומר לך: מה אור מגין לעולם — אף תורה מגינה לעולם. ואומר על התורה: "בהתהלכך תנחה אתך בשכבך תשמור עליך והקיצות היא תשיחך" (משלי ו, כב). "בהתהלכך תנחה אתך" — זה כשאתה מתהלך חי בתוך העולם הזה. "בשכבך תשמר עליך" (משלי ו, כב) — זו זמן המיתה שהאדם שוכב בקברו. "והקיצות היא תשיחך" — לעתיד לבא לאחר תחיית יקיצת המתים ,משל לאדם שהיה מהלך באישון (בחושך) לילה ואפילה, ומתיירא מן הקוצים ומן הפחתים (הבורות) ומן הברקנים שאינו רואה בגלל החושך, ומחיה רעה ומן הליסטין (השודדים) המצויים בלילה, ואינו יודע באיזה דרך יהא מהלך.
חאם נזדמנה לו אבוקה של אור (אש) שהיא משל למצוה — ניצל מן הקוצים ומן הפחתים ומן הברקנים, ועדיין מתיירא מחיה רעה ומן הליסטין, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך. כיון שעלה עמוד השחר שהוא משל ללימוד התורה — ניצל מחיה רעה ומן הלסטין, שאינם משוטטים עוד בדרכים, ועדיין אינו יודע באיזה דרך מהלך. אם הגיע לפרשת דרכים ומכיר את הדרך — ניצל מכולם.
דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה, שנאמר: "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" (שיר השירים ח, ז). ומכל מקום, משמע מכאן שאין המצוה שעשתה קודם מגינה עליה עכשיו מן הפורענות, ואם כן כיצד תגן זכות המצוה על הסוטה?
אמר רב יוסף כך צריך להבין את ההשוואה: מצוה, בעידנא דעסיק [בזמן שהוא עוסק] בה — מגנא [מגינה] היא מן הפורענות ומצלא [ומצילה] מיצר הרע, בעידנא דלא עסיק [בזמן שאינו עוסק] בה — אגוני מגנא אצולי לא מצלא [מגינה היא מן הפורענות, אבל להציל אינה מצילה] מן היצר. תורה, בין בעידנא דעסיק [בזמן שהוא עוסק] בה ובין בעידנא דלא עסיק [בזמן שאינו עוסק] בה — הריהי מגנא ומצלא [מגינה היא ומצילה], ואם כן, גם לפי האמור בברייתא יכולה זכות המצוה שעשתה להגן עליה מפורענות" .
הקב"ה בטוב וחסדו הגדול נתן לנו את תריג המצוות ולמעשה יש לנו כתר מצוות , וזאת כדי לשמור עלינו מכל מני מרעין בישין , המתנה הכי גדולה שאפשר להענקי לו היא קיום תריג המצוות [ מה שאפשר עד שיבנה המקדש] זאת מובא גם בפ"ס," הגיד לך אדם מה טוב ומה יהוה דורש ממך כי אם עשות משפט ואהבת חסד והצנע לכת עם אלהיך" המלבים מפרש," מה שטוב לך" מצד שאתה "אדם", במצות שבין אדם לחברו, מה שטוב לפני האדם עצמו בחיים המדיניים, וגם הגיד "מה ה' דורש ממך" במצות שבין אדם למקום, ומפרש נגד הגיד לך אדם מה טוב "כי אם עשות משפט ואהבת חסד", שזה הטוב לך מצד שאתה אדם שהמשפט ישמור החיים המדיניים מן הגזל והעשק, ועשיית החסד בזה יעזור איש לאחיו, ונגד מה ה' דורש ממך אמר "והצנע לכת עם אלהיך", מה שאתה צריך ללכת עם אלהיך (כמו את האלהים התהלך נח), שזה שורש המצות שבין אדם למקום שילך עם אלהים, ללכת בדרכיו ולהתקדש בקדושתו, כמ"ש והייתם קדושים כי קדוש אני, זה יהיה "בהצנע" ובסתר, כי הם דברים שבינך ובין קונך ובזה טובה הצניעות בל יזיד וירים לבו בעניני החקירה באלהות וכן בל יתחכם על מצותיו, רק ילך בהצנע לכת עם אלהים:", וכדי לחזק אותנו יותר הקב"ה אומר לנו וכדאי לזכור זאת " כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת הוא ממך ולא רחקה הוא לא בשמים הוא לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה ולא מעבר לים הוא לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשתו" , רבנו בחיי מסביר," לא בשמים היא. יתכן לפרש כי מפני שהתורה הזאת היתה בשמים, יאמר מעתה לא בשמים היא, שכבר הורדתיה לכם משם, ומלת היא תרמוז כי החכמה העליונה בשמים.
ולא מעבר לים היא. זה ים אוקיאנוס הוא הסובב את כל הישוב ששם החכמה העליונה, ולכך הוצרך להזכיר ים, שאם לא כן היה לו להזכיר התהום, ושיאמר לא בתהום היא, כדבר איוב שאמר (איוב כח) תהום אמר לא בי היא, והיה הספור יותר נאות להזכיר דרך עליה ודרך ירידה. והזכיר על כל דבר ודבר מלת היא שהוא לשון מעוט, ולרבות החכמה העליונה המקפת את הכל, מקפת את הגלגלים והגלגלים את הים והים את הישוב, וזהו שאמר לא נפלאת היא ממך ולא רחוקה היא, להורות כי יש חכמה רחוקה, וכן לא בשמים היא, ולא מעבר לים היא. ועוד נוכל לומר כי הזכיר ארבעה פעמים מלת היא כנגד ארבעה יסודות העליונים הנמשכים ונאצלים מן החכמה העליונה, ואלו שמותם ברמז, אברהם יצחק ויעקב ודוד, נאצלו מהם כנגדם בעולם הנפרדים ארבע חיות הקודש וארבעה אופנים, ובעולם השפל הזה ארבעה יסודות שהם קיום כל מורכב ועמידתו.
ובמדרש לא בשמים היא, לא תמצא בגסי הרוח, ולא מעבר לים היא, לא תמצא לא בסחרנין ולא בתגרין, שמואל אמר אין התורה מצויה לא באסטרולוגין ולא באצטגנינין, שנאמר לא בשמים היא, אין התורה מצויה אלא במי שמתעסק במלאכת שמים. אמרו לו לשמואל והלא אסטרולוגוס אתה, אמר להם מימי לא הסתכלתי בחכמה זו אלא בשעה שהייתי נפנה לבית המים, עד כאן. ועל חכמות אלו היה מזהיר ישעיה לישראל ואמר להן (ישעיה נה) למה תשקלו כסף בלוא לחם ויגיעכם בלוא לשבעה, יאמר להם אתם שוקלים כסף ומפזרים ממון לקנות חכמות שאינן לחם ואין הנפש נזונית בהן, או למה אתם יגעים ומאבדים כוחכם ומכלים ימיכם בדברים שלא תשבע נפשכם מהם, שמעו שמוע אלי ואכלו טוב, היא התורה הנקראת לקח טוב, כי זהו הלחם האמתי ושיהיה לכם לשבעה, וכן תתענג בדשן נפשכם, כלומר בלחם הזה תתענג נפשכם בזיו העליון כמו שהגוף מתענג בדשן, וכן אמר דוד על תענוג הנפש (תהלים סג) כמו חלב ודשן תשבע נפשי. ומכאן שאין להתעסק בשאר החכמות אלא בעיקר שהיא תורתנו. צא ולמד משמואל שלא היה מתעסק בהם אלא במקום האסור לדבר שם דברי תורה, והוא מקום בלתי טהור, וכן אמרו רז"ל צא ובקש שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה ולמד חכמת יונית. והטעם מפני שמתוך עסק שאר החכמות יבא האדם לפעמים בדת לידי נטיה מדרך האמת, כי אין לך שום חכמה בעולם שאין בה פסולת וסיג, כי לכך נמשלות החכמות כלן לכסף, כי הכסף ברוב יש בו סיגים ואינו כסף צרוף, אבל תורתנו כסף שאין בו סיג כלל, ולכך נמשלה לכסף צרוף, הוא שכתוב (תהלים יב) כסף צרוף בעליל לארץ מזוקק שבעתים.
מי יעלה לנו השמימה. יש בכאן רמז כי השם המיוחד לא תתכן השגתו כי אם לעם ישראל הנמולים שהם חתומים באות ברית קדש, ומצינו ג"כ שלא יתנבא מעומד אלא מי שהוא נמול, שכן מצינו באברהם קודם המילה שכתוב בו (בראשית יז) ויפול על פניו, לא היה מתנבא אלא נופל, לאחר המילה מעומד שכן כתוב (שם יח) ואברהם עודנו עומד לפני ה', ובלעם לא התנבא מעולם אלא נופל שנאמר (במדבר כד) נופל וגלוי עינים, וכן רמזו משה במה שאמר להקב"ה בסנה (שמות ג) ואמרו לי מה שמו מה אומר אליהם, יאמר כי הנמולים ישאלוהו על השם המיוחד.
ומפני שהמצוה חתומה באות ברית קדש, על כן אמרו במדרש (שיר ב) בצבאות או באילות השדה, צבא שיש לי בה אות. ולא אמרו שהיה לי לאות. והזכיר הכתוב ברמז מילת הבשר בחתימת השם המיוחד אחר שהזכיר בפירוש מילת הלב באמרו למעלה ומל ה' אלהיך את לבבך וגו', כי מילת הלב הוא בטול יצר הרע, וכשיתבטל היצר הרע נמצאו אבריו של אדם כולם נמשכים ומדובקים בשם המיוחד ויעשו בטבע מה שהשכל מחייב. ובא הרמז בפרשה הזאת להורות כי בזמן הגאולה יהיו כל ישראל בעלי ההשגה מולי הלב והבשר, דבקים בשם המיוחד, וזהו רמז מי יעלה לנו השמימה. וכן אמר הנביא ע"ה (ירמיה לא) כי כולם ידעו אותי למקטנם ועד גדולם", המילים המדגשות באות לחדד שכל מצוווה חתומה באותו של הקב"ה, וכך כאשר אנו מתחזקים בחודש זה במצווה ובמידה פלונית , אנו מקבלים את חותמו של הקב"ה לשמירה וברכה , היא הברכה בכתובה בתחילת הפרשה , מה שמקשר אותי שוב להודות לכל מפיצי דבר התורה מראשית כתיבתי עד היום הזה ועד 120 , מה שמקנה גם להם את אות ברית הקודש של ה" , חודש טוב ושנה טובה לכולם! .
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
