מובא בספר בשם הרב מרדכי אליהו ('אביהם של ישראל' דברים, עקב) שבכל התורה מוזכר מ"ד פעמים ירושת הארץ בזכות השבועה לאבות וברית אבות, ובספר דברים מובא כ"ו פעמים, ומתוכם בפרשת עקב נאמר ח'. אם התורה הביאה הרבה פעמים זה מראה כמה חשוב הדבר הזה, שא"י היא יסוד שיש בו חיבור לבנ"י שמתחיל עוד מהאבות. אולם נראה שיש גם רמז במספר שזה מוזכר, שא"י היא המקום בה התורה מתגלה בשלמות (ספרי עקב, מג), ולכן היא המקום של שלמות הקדושה ותיקון העולם. לכן בפרשתנו יש עניין מיוחד כיון שבה מוזכר העניין העקרוני של חיבור א"י והתורה, שהספרי מביא זאת כאן: 'ד"א: "ואבדתם מהרה" – אע"פ שאני מגלה אתכם מן הארץ לחו"ל, היו מצויינים במצות; שכשאתם חוזרים לא יהיו לכם חדשים. משל למלך שכעס על אשתו, וחזרה בבית אביה. אמר לה: הוי מקושטת בתכשיטיך, וכשתחזרי לא יהו עליך חדשים. כך אמר להם הקב"ה לישראל: בני, היו מצויינים במצות, שכשאתם חוזרים לא יהיו עליכם חדשים, שירמיהו אמר (ירמיה לא) "הציבי לך ציונים" – אלו המצות שישראל מצויינים בהם' וכו' (שם). שזה נלמד מהפס' כאן כמו שמסביר רש”י את הלימוד: “וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטבה אשר ה' נתן לכם. ושמתם את דברי אלה על לבבכם ועל נפשכם וקשרתם אתם לאות על ידכם והיו לטוטפת בין עיניכם" וגו' (דברים יא,יז-יח) '"ושמתם את דברי" – (ספרי) אף לאחר שתגלו היו מצויינים במצות: הניחו תפילין, עשו מזוזות, כדי שלא יהיו לכם חדשים כשתחזרו. וכן הוא אומר (ירמיהו לא כ) "הַצִּיבִי לָךְ צִיֻּנִים"' (רש"י). שהפס' אומר את שמירת המצוות לאחר הגלות לומר שיתחייבו גם בגלות, כי היה מקום לחשוב שכיון שגלו התבטל חיוב המצוות. (נראה גם שלכן מסיים בפס' "למען ירבו ימיכם וימי בניכם על האדמה אשר נשבע ה' לאבתיכם לתת להם כימי השמים על הארץ" [פס' כא], שחוזר לא"י, לומר שהחיוב שנאמר קודם במצוות זה בשביל א"י; שכשיחזרו לא יהיו כחדשים, אלא יקיימו את המצוות כהרגלם, כהסבר הספרי). לכן דווקא בפרשתנו שמתגלה דבר זה נאמר ח' פעמים שבועה וזכות אבות לא"י, שזה מבטא את שורש הקדושה של חיבורנו לארץ, וזה ח' כנגד מעל הטבע, כרמז לתורה שהיא מעל הטבע ואף א"י יש בה מעלה של מעל הטבע (כמו שמתגלה במיוחד במקדש ובירושלים שנעשים ניסים בטבעם [אבות ה,ה]) ולכן כאן התורה מתחברת לשורשה כראוי, ודרך כאן אנו מעלים את כל העולם מעל הטבע הגשמי, להיות עולם קדוש. החיבור של א"י לנו דרך האבות שהם יסוד תיקון העולם, זהו היסוד שעליו העולם עומד וחי, לכן בכלל התורה יש 44 פעמים כנגד 'דם' שמרמז על הנפש: "כי הדם הוא הנפש" (דברים יב,כג), שזהו כנפש של העולם שממנו מקבל חיות. לכן גם בתורה בלי ספר דברים, מופיע י"ח פעמים, כנגד 'חי' (שספר דברים זה דברי משה [שגם זה נחשב כדבר ה'], ושאר התורה זה דבר ה'), ובא משה ומגלה מהו אותו חיות של העולם? זהו מכח שם ה' שתלוי בנו, שאנו מגלים את שם ה' בעולם דרך א"י, כדי לתקן גילוי שם ה' בשלמות כראוי, שזהו שם הויה שכרגע חסר ולעתיד יתוקן ויושלם (שמות יז,טז; רש"י); לכן בספר דברים זהו כ"ו פעמים כגימטריה של שם הויה. שכך שם ה' מתגלה ונותן חיות לעולם (שלזה העולם נברא), שמגלים את שם ה' ע"י תו"מ. זהו שנקראו חיים: 'עשרה נקראו חיים: הקדוש ברוך הוא (ירמיה י) "וה' אלוקים אמת הוא אלוקים חיים". תורה נקראת חיים, שנאמר: (משלי ג) "עץ חיים היא למחזיקים בה ותומכיה מאושר". ישראל נקראו חיים, שנאמר: (דברים ד) "ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום" ... ארץ ישראל נקראת חיים, שנאמר: (יחזקאל כו) "ונתתי צבי בארץ חיים"' וכו' (אבות דר"נ, לד), שע"י שבנ"י שומרים את התורה בא"י מתגלה שם ה' בעולם, ובזה ה' מחיה את העולם. בתורה בלי ספר דברים מובא י"ח פעמים, שמספר זה מרמז על גילוי האבות בתורה, ועל המשכן, ועל החוליות של האדם, כמו שלמדו על תפילת י"ח: 'ולמה שמונה עשרה? ... אמר רבי סימון: כנגד י"ח חוליות שבשדרה, שבשעה שאדם עומד ומתפלל צריך לשוח בכולן. מה טעם? (תהלים, לה) "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך" ... רבי חנינא בשם רבי פינחס: כנגד י"ח פעמים שאבות כתובים בתורה: "אברהם יצחק יעקב" ... רבי שמואל בר נחמני בשם ר' יוחנן: כנגד י"ח ציוויין שכתוב בפרשת משכן שני' וכו' (יר' ברכות ד,ג). (שתפילה היא על העולם, ולכן מגלה על תיקון העולם) שכך ב-י"ח פעמים בתורה מרומז על תיקון העולם שנבחרנו לעשות זאת ע"י הבחירה באבות, שאנו המשכם, ואנו מתקנים את כל העולם לה' לעשותו משכן לה', וזה נעשה על ידנו, שהאדם בא לעולם כדי לגלות את שם ה' בעולם, בכל העולם, ובזה הוא מעמיד את העולם (כעין שדרתו של האדם), ומקיים "כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך".