שלוש סכנות מאיימות על קיומו של עם ישראל בחייו ההיסטוריים:

האחת - היא ההשמדה הפיזית, כמו שאנו אומרים: "בכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו".

השנייה - היא סכנת ההתבוללות הרוחנית.

השלישית - היא סכנת החורבן הפנימי כתוצאה ממלחמת אחים ושנאת חינם בתוך בית ישראל פנימה.
שלושת הסכנות הללו פקדו אותנו בתקופת בית שני:

סכנת ההשמדה הפיזית בימי מרדכי ואסתר כאשר המן הרשע בקש להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים, ובחסדי שמים זממם לא יצא אל הפועל.

הסכנה השנייה, סכנת ההתבוללות הרוחנית, הייתה בימי החשמונאים: "בימי מתתיהו בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כשעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל להשכיחם תורתך ולהעבירם מחקי רצונך". וגם כאן בחסדי שמים נעשתה לישראל תשועה גדולה (רמב"ם, הל' חנוכה ג, א): "וחזרה המלכות לישראל יתר על מאתים שנה עד החורבן השני".

והנה על שתי הסכנות הללו הצליח עמנו בחסדי שמים להתגבר ולצאת מהם מחוזקים יותר.

רק הסכנה השלישית, שנאת החינם בייננו, לא הצלחנו להתגבר והיא שהכריעה אותנו בסופו של הבית השני, החריבה את ביתנו והגלתה את ישראל מארצו.

הסכנה הזו היא האיומה מכולם, היא המאיימת על קיומנו ועלינו להישמר ממנה מכל משמר.

הרב יעקב הלוי פילבר