פרשת מטות - שמחה כהן עורך דין
נכתב על ידי עורך דין שמחה כהן, 21/7/2022
פרשת מטות
"לא יחל את דברו ככל היוצא מפיו יעשה" ובקהלת נאמר: "אל תתן את פיך להחטיא את בשרך ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היא למה יקצף האלהים על קולך וחבל את מעשה ידיך"(מג פ"ה) וביאר רש"י "אל תתן את פיך" – בנדר, "להחטיא את בשרך" - שיפקוד העוון על בניך, "ואל תאמר לפני המלאך"- שליח הבא לתובעך צדקה שפסקת ברבים, "כי שגגה היא"- בשגגה פסקתיה כסבור הייתי שהיה יכולת בידי ליתן, "וחבל את מעשה ידיך"- מצוות שהיו בידיך שעשית כבר אבדתם כך נדרש במדרש, "על קולך" - בשביל קולך. וכן ביאר האבן עזרא (שם) למה יהיה פיך מוליד חטא ורע על בשרך שהוא גוף אם לא תשלם אשר דברת בפיך ודע כי נוכח עיני ה' דרכי איש וכל צעדיו יספור, ומלאך ממשרתיו ממונה לכתוב בספר כל הדברים היוצאים מפי האדם ואל תאמר לפני המלאך כי שגגה היה הנדר שנדרת. וכבר ביארו חז"ל במדרש איכה (ב רבתי כה) על הפסוק "פצו עלי פיהם" למה הקדים אות פ' ל ע' לפי שהיו אומרים בפיהם מה שלא בעיניהם. הרמב"ם (הלכות מכירה פ"ז ה"ח) "הנושא ונותן בדברים בלבד הרי זה ראוי לעמוד לו בדבורו אף על פי שלא לקח מן הדמים כלום ולא רשם ולא הניח משכון וכל החוזר בו בין לוקח בין מוכר אע"פ שאינו חייב לקבל מי שפרע הרי זה ממחוסרי אמנה ואין רוח חכמים נוחה הימנו". וכ"כ בטור ובשולחן ערוך (חושן משפט ס' רד ס'ז) ועוד עיין ברמב"ם (הלכות נדרים א,ד-ה.) והחינוך כותב "על כן נתחייב לקיים דבורו במה שהוא משתמש בו בדברי שמים מכל מקום, כגון בהקדשות ובכל דברי הצדקות וביתר כל ענייני העולם, אע"פ שלא נתייחדו בהן עשה ולאו ציוו חכמים והזהירו כמה אזהרות שלא ישנה אדם בדבורו" (מצוה ש"ן). הרמב"ם בהקדמה למסכת אבות, שמונה פרקים חלק חמישי כותב: "אין צריך שידבר אלא במה שיביא בו תועלת לנפשו, או ידחה היזק מנפשו או מגופו או בחכמה או במעלה או בשבח מעלה או מעולה או בגנות, פחיתות או פחות עכ"ל. ובספר רקנאטי (וירא): "ודע כי יש אנשים ששואלים אחרי שהקדוש ב"ה יודע לבות בני אדם ורחמנא ליבא בעי, מדוע הצריכו רז"ל להוציא התפלה בפה ולא יספיק בה המחשבה לבד. ועל דרך הקבלה יש לך לדעת, כי כל ענייני התחתונים צריכים לצאת בפועל או במעשה, דהיינו מצות המעשיות או בדיבור כגון תפלה ותלמוד תורה, ועקימת שפתיו הווי מעשה, ואינו מספיק הכוונה לבד".
והרב חיים מוולז'ין בספרו 'נפש החיים': חידושים אמיתים דאורייתא המתחדשים ע"י האדם. אין ערוך לגודל נוראות נפלאות ענינם ופעולתם למעלה. שכל מלה ומלה פרטית המתחדשת מפי האדם. קב"ה נשיק לה ומעטר לה. ונבנה ממנה עולם חדש בפני עצמו. והן הן השמים החדשים והארץ החדשה שאמר הכתוב. כמו שכתוב בהקדמת הזוהר (ד"ד ע"ב), ר"ש פתח, "ואשים דברי בפיך" (=כמה אית ליה לבר נש לאשתדלא באורייתא יממא ולילא. בגין דקב"ה ציית לקליהון דאינון דמתעסקי באורייתא. ובכל מלה דאתחדש באורייתא על ידא דההוא דאשתדל באורייתא עביד רקיעא חדא) [כמה יש לו לבן אדם לעסוק בתורה יומם ולילה, כיון שהקב"ה מקשיב לקולם של אלו המתעסקין בתורה, ובכל מילה המתחדשת בתורה על ידי ההוא שעוסק בתורה עושה רקיע חדש]: (ספר נפש החיים - שער ד - פרק יב)
והשפת אמת על הפסוק "לא יחל דברו" כותב: "לא יחל דברו" לא יעשה דבריו חולין מכלל שכח הדיבור קודש והוא כח הפה שזכו בנ"י בכח התורה. וכל מ' שנה שעסק עמהם משה רבינו ע"ה בתורה קבע בהם כח הקול ולשון הקודש. לכן צווה להם על שמירת הדיבור. ונסמכה הפרשה לתמידין ומוספין להיות התפילות במקום תמידין כמ"ש "ונשלמה פרים שפתינו". וזהו בכח פיהם של ישראל כמו הראשונים שהתפללו בשם והי' ניתקן ע"י התפילה שיודעין איך להתפלל בשם הי' זה עצמו תיקון הקרבן. וזה שנאמר: "ככל היוצא מפיו יעשה" וכמו כן בתורה כמ"ש "זאת התורה לעולה" וכו' העוסק כאלו הקריב (שפת אמת תרס"א) נמצאנו למדים שבטרם כח הדיבור נדרשת ריכוז כל הכוחות, ההבנה והרצון של האדם. לקיחת אחריות מחאה על האמרה היוצאת מהפה תוך גדלות מוסרית, וחלילה לפעול בניגוד לקדושת דיבורינו, דיבור בחיפזון ללא שיקול דעת ראוי. חולשת הדיבור וההתרשלות במילוי חובתינו השגרתית בעת דיבורינו, הפזיזות בשעת סערת רוחות פנימית פעמים מביאה את האדם לנהוג בקלות דעת בדיבורו. עלינו לנהוג במשטר קפדני ונאמן כלפי הזולת. שימוש שרירותי בכח הדיבור ללא קבלת אחריות גובל בחילול הקודש, ערבות אישית לאמיתות מוצא פינהרטוריקה- אומנות השכנוע אמורה להיות כנה ואמיתי, הרציונליזציה הוכחת טענה בעזרת טיעונים גאוניים, הדמגוגיה האידיאליזציה- הנסיון להציג דבר כאיכותי, כמשפר חיים תוך אמירת בעלות קונטציה חזקה ומילים מעצימות, רטוריקה קלאסית תוך אחריות אישית לדבר וכן לדיאלוג והאינטונציה- שינוי התדר של הקול במהלך הדיבור, התאמה והדגשה אמורים לקבל אחריות אישית. האמרות הטובות יוצאים מפינו כולם קיימים ועומדים בעולם, אך עלינו לדאוג ליישמם. כבר אמר החכם, יש בני אדם שמדברים ואינם יודעים מה מדברים, יש שיודעים ואינם מדברים. אל לנו להבהל מהפניית שאלות או ביקורת המעוררת תגובה או פניה חברתית או במשחק להקשבה הדדית, אם אנו עומדים בדיבורנו, חלילה לנו שכח הדיבור ישלוט בנו אלא אנו עליו, עלינו לכבד את האישיות התורנית הבאה על ידי הדיבור.
להקדשת החידוש (בחינם!) לעילוי נשמה, לרפואה ולהצלחה לחץ כאן
דיונים - תשובות ותגובות (0)
