"רַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אוֹמֵר: הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם" (אבות ד, כא)

שלמה המלך אומר בשיר השירים (ח, ו): "קָשָׁה כִשְׁאוֹל קִנְאָה", אבל מנגד כתוב (בבא בתרא, כא, א): "קנאת סופרים תרבה חכמה". כיצד מתיישבים הדברים?

ההבדל הוא במה מקנאים. אם מקנאים באדם, בהצלחתו, זוהי קנאה רעה וקשה כִשְׁאוֹל, ובדרך כלל היא גורמת לניסיונות להכשיל את מי שמקנאים בו. אולם אם הקנאה אינה באדם אלא בידיעותיו, זוהי קנאה שתרבה חכמה. היא מביאה את המקנא להוסיף חכמה ולנסות ולהתקדם.

חלוקה זו נמצאת בכל חלקי החיים. אדם שמצליח בעבודתו, אסור לקנא בו על שהוא מצליח ואנחנו לא, זו קנאה גרועה שגורמת רעות רבות. אבל אם מקנאים בהישגים שלו וע"י כך מנסים להתקדם ולהשתפר, על זה נאמר: "קנאת סופרים תרבה חכמה".

מהי הסיבה שרַבִּי אֶלְעָזָר הַקַּפָּר אומר: "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם"?

במקום שיש אנשים יש חשש להטיה, לדעה קדומה, או לטעות. האדם החוטא זונח את הווייתו שלו בעבור התמורה המדומה המוצעת לו. נוהה הוא אחר יצריו כמחפש את קיומו האבוד, רודף הוא אחריהם כאוויר לנשימה. משעה שזנח את הווייתו, תחליפיה הם: בקִּנְאָה - "למה אני לא...", בתַּאֲוָה - "הלוואי שאני כן...", בכָּבוֹד - "שיחשבו שאני...".

במקום שבו אדם מאבד את ההוויה שלו, את עצמיותו, הוא נתפש ב"צדדים" שמחוצה לו. התאוות מהוות תחליף לחלל שנפער באדם כשאין לו את עצמו. כשאדם מסתובב ללא "אני" אז הוא מחפש אחיזה במציאות, מתוך מחשבה שאם אדע לאחוז בדבר זה או אחר אזי אקבל הוויה וממשות. אם אטעם מהתאווה הזו, או אם יחשבו עלי שאני כך או אחרת אז אולי יהיה את שכמהה אליו נפשי.

בעולם התאוות אין איש, אין אדם. לכן כשאדם אחוז בתאווה הוא לא שומע, אין איש שישמע, ולכן - "הַקִּנְאָה וְהַתַּאֲוָה וְהַכָּבוֹד מוֹצִיאִין אֶת הָאָדָם מִן הָעוֹלָם".

כל עניינה של התורה הוא לומר שיש משמעות, השגחה, ערך ותכלית בעולמך. כול עוד האדם עטוף בתחליפים לא יכול הוא לשמוע בשׂוֹרה זו מבלי לפקפק בה ולהתמסר אליה לחלוטין.

אם נחזור אל אותה תמימות ופשיטות, לא נצטרך לכול אלה. אם אותו יסוד תשתיתי של עצם ההוויה של ה"אני" התמים והפשוט שלנו לא יודחק, אלא יקבל את אשר הוא כל כך רוצה, את הקשר עם ה' ואת האמונה הנשענת רק עליו, או אז לא יזדקק האדם לתחליפים ולמשענות חוץ על מנת להיות, ודי יהיה לו באלוקיו ולא יחטא.

הרב ישראל רוזנברג, מהאתר: "ישיבת ברכת משה - מעלה אדומים" - www.ybm.org.il

הרב דן האוזר, מהאתר: "בית המדרש הוירטואלי של ישיבת הר עציון" - www.etzion.org.il