קיימות סביבתית מספקת לנו נתיב ברור לשגשוג ורווחה, ואנשים שבכוחם לשנות, צריכים להתחיל לשים לב אליה!

המונח ׳קיימות׳ (Sustainability) נישא היום בפי כל, אבל לא תמיד זה היה המצב.

לפני 50 שנה, התקיימה בשטוקהולם ועידת הסביבה האנושית של האו״ם. אבן דרך זו העניקה למושג ׳פיתוח בר קיימא׳ את ההכרה הבינלאומית הראשונה שלו. שוודיה והאו״ם ציינו אירוע זה, השנה, 2022, במפגש בינלאומי שנועד לשמש כהנצחה וכקריאה לפעולה.

העולם נמצא במשברים פלנטריים ואנושיים עמוקים, כאשר יעדי האו״ם באשר לפיתוח בר קיימא, לא הצליחו לעלות על המסלול הנכון, ולוח הזמנים של הסכמים רב-צדדיים שעסקו בשינויי אקלים ובמגוון ביולוגי, נמצא בפיגור. לכן, חשוב שהממשלות ישלבו את הקיימות בתכנון הכלכלי שלהן, ויקשיבו לחוקרים המצוידים בטיעונים ובכלים מבוססי הראיות, שיעזרו להן לעשות זאת נכון.

איך קיימות נולדה?

לפני 50 שנה, ב-1972 היה נראה שהגיע הזמן שהאג׳נדה הסביבתית תעלה על הבמה העולמית. כדי להכיל את החששות מפני הפגיעה בסביבה הטבעית, נדרשו רעיונות אופטימיים לצמיחה כלכלית המעודדים קידמה, ומונעים על ידי המהפכה התעשייתית.

ספרים (כמו ׳האביב השקט׳ של רייצ׳ל קרסון, מ-1962), שהעלו את המודעות לנזקים הנגרמים מחומרי הדברה, תרמו גם הם את תרומתם, בכך שהביאו לידיעת הזרם המרכזי מידע מדעי על סיכונים סביבתיים.

במרץ 1972, השמיע צוות של חוקרים וקובעי מדיניות אזעקה נוספת ב- The Limits to Growth, כשפרסם את אחד הדיווחים הראשונים שחזו השלכות קטסטרופליות אם בני האדם ימשיכו לנצל את האספקה המוגבלת של משאבי הטבע בכדור הארץ.

מספר חודשים אחר כך התקיימה אותה ועידת שטוקהולם, בהנחיית המזכיר הכללי שלה, התעשיין הקנדי מוריס סטרונג. הוועידה הניעה כמה צעדים מכריעים, כמו:

-          הקמת תוכנית סביבתית של האו״ם – UNEP (UN Environment Programme), שבסיסה בניירובי – הגוף הראשון של האו״ם שהמרכז שלו נקבע במדינה מתפתחת.

-          ב-1978 המשיכה UNEP לקדם חוק בינלאומי חדש – פרוטוקול מונטריאול – להפסקה הדרגתית של השימוש בחומרים המדלדלים אוזון ובהקמת הפאנל הבין ממשלתי לשינויי אקלים – IPCC (Panel on Climate Change).

-          ה-IPCC הפיק הסכמים בינלאומיים מובילים בנושאים: מגוון ביולוגי, אקלים ומדבור, ובכך סייע בהקמת תוכניות הפעולה הראשונות לפיתוח בר קיימא.

הדרך רצופה בכוונות טובות

במהלך הדרך נעשו טעויות והוחמצו הזדמנויות.

-          הקמת מספר רב של סוכנויות וקביעת כלי מדיניות שונים, יצרו מערכת ממשל מפורקת.

-          הקמת התפקיד החדש של ׳שר לאיכות הסביבה׳ בממשלות השונות, העניקה לשרים מעט מאוד כוח.

-          מבחינת התקציב הלאומי, הגנת הסביבה הייתה צריכה לסגת מפני הפיתוח הכלכלי והדאגות החברתיות, שנראו חשובות יותר.

במשך זמן רב נותרה הפעולה בשינויי האקלים לא ממוקדת, כשהיא מאופיינת בהתעלמות מהמניעים הכלכליים הטמונים בשינויים הסביבתיים.

וכך, 50 שנה אחרי אותה ועידת שטוקהולם החשובה, נותר העולם שלנו במשבר. עם שינויי האקלים והפגיעות במגוון הביולוגי ההולכים וגוברים, נראה היה כי כל אותן אזהרות שנשמעו אז מפי אנשי החזון, מתחילות להתממש היום.

במפגש, לציון 50 לוועידת שטוקהולם הובטחו ״המלצות ומסרים ברורים וקונקרטיים לפעולה בכול הרמות״. למפגש הוזמנו יותר מ-90 שרים, אבל הגיעו רק 10 ראשי ממשלה. ניתן לומר כי זו הייתה הזדמנות לפעול ברמה גבוהה, שהוחמצה. במפגש היו חסרים מנהיגים עולמיים אשר נוכחותם יכלה לסמן כי הקיימות נותרה בראש סדר היום שלהם.

המודעות לצורך להטמיע את הקיימות באמצעות קביעת מדיניות, הצליחה לפרוץ ולהגיע לזרם המרכזי, למרות שחלק גדול מהם עדיין רק מדברים. ראשי ערים ברחבי העולם מיישמים היום תוכניות פעולה שאפתניות בתחום האקלים, באמצעות ה-C40 Cities network. ויש גם חברות המאמצות עקרונות קיימות, למשל הן מדווחות ומצמצמות את טביעות הפחמן שלהם או מבטיחות, במידת האפשר, שההשקעות שלהן לא יפגעו בסביבה.

המאמר נכתב באדיבות

https://sustainabilitystudies.net